את יום הבחירות העביר דקל קינן בעיר פולסום, המרוחקת 25 דקות נסיעה מסקרמנטו. בשעת בוקר מוקדמת, שכן אצלו עשר שעות מוקדם יותר מאשר בארץ, הוא צפה במשחק הליגה הלאומית בין הפועל כפ"ס להפועל נצרת עילית, נהנה מהשקט ושום עיתונאי לא התקשר אליו לשאול מה היה באימון. אמריקה.
קינן, שגדל בקיבוץ ראש הנקרה, סוגר כבר שנה וחצי בארה"ב, הספיק לזכות באליפות ה־USL עם קבוצתו הקודמת סינסינטי, להפוך לקפטן הקבוצה ואחרי חודש בלבד בסקרמנטו, הוא עונד את הסרט גם בצד המערבי של הליגה.
"טוב לי פה, אני מאושר והחיים נוחים לי מאוד", הוא אומר בראיון בלעדי ל"ישראל היום", "בחרנו לגור כאן בגלל שיש הרבה משפחות ישראליות ואפילו סניף של אינטל. בסך הכל עשיתי את אחת ההחלטות הכי טובות בקריירה שלי כשבאתי לכאן".
USL זו הליגה השנייה, אין יורדות, אין עולות, עונה שלמה בלי מטרה?
"גם באן.בי.אי אין עולות ויורדות, אבל יש פה תרבות ספורט מטורפת. מרגישים שהכדורגל לא בין חמשת הענפים המובילים. שחקן עם אגו לא יסתדר פה. בליגה השנייה אין הרבה כסף אבל יש כל כך הרבה דברים אחרים, החיים ומה שהילדים מקבלים זה הרבה מעבר לעניין הכלכלי. אתה רוצה לנצח, לקחת אליפות ולהרוויח את החוזה הבא. ספורטאי אמיתי עולה למגרש ורוצה לנצח".
מקצועית, היה שווה לעבור?
"הרמה טובה מאוד, גם בקבוצה שלי 90 אחוזים מהשחקנים יכולים לשחק בליגת העל. יש בליגה שחקנים מנבחרת ג'מייקה, מקסיקנים, ואצלנו בקבוצה יש זר אנגלי ויווני אחד. זה מצטלם פחות טוב כי הקהל פחות מגיע ורוב המגרשים סינתטיים. חשבתי לעבור לארה"ב גם מבחינה מקצועית, לחוות משהו אחר ולשחק בליגה שונה. לא סתם זכיתי באליפות בשנה שעברה, הייתי קפטן. לא נסעתי לטיול או לעשות חיים. הכדורגל פה תחרותי ואני חייב להוכיח את עצמי. הכדורגל פה זה ביזנס. אם לא אהיה טוב לא יהיה לי חוזה, פשוט ככה. יש משפחה מאחוריי אז מביאים הכל בחשבון".
נשמע כמו משהו שיכול להתאים רק לבן קיבוץ כמוך.
קינן צוחק ועונה: "יש כאן אחלה מתקנים, בריכות והכל. אבל עזוב את זה, יש לך שקט. אין התעסקות מיותרת בתקשורת, אין דבר כזה הדלפות וזאת החוויה שלי פה. אף אחד לא מתעסק במה עשית אחרי האימון, כמה הרווחת, זה לא מעניין אף אחד".
"התחברנו מאוד לקהילה"
עם כל החיבה שלו ליבשת החדשה, קינן לא שוכח את הבסיס וממשיך לעקוב ולשוחח עם חבריו במכבי חיפה ומבקר בכל הזדמנות את משפחתו בקיבוץ בצפון.
אמנם לא יצא לו לצאת לבחור אתמול ראש ממשלה בישראל, אבל דעתו ברורה: "הגיע הזמן לשינוי ומה שמפריע לי זה הפילוג והשסע בחברה הישראלית". אגב, הקיבוצניק גילה בארה"ב גם צדדים שלא ממש היה קשור אליהם בישראל.
"אני רחוק מלהיות דתי, אבל דווקא כאן התחברנו מאוד לקהילה היהודית", הוא מספר, "רשמנו את הילדים לבית ספר יהודי, אנחנו מבקרים בבית חב"ד וזה עזר מאוד להתאקלמות. לא היה פשוט לעבור מסינסינטי, בעיקר בגלל הילדים, אז החיבור לקהילה היה קל. היה לי חשוב שהילדים יספגו פה מהיהדות והקהילה באה למשחקים שלי".
כיוצא מכבי חיפה, איך זה ללבוש אדום?
"זה לא אדום, זה בורדו".
לא התחיל לדגדג לך כבר לחזור לשחק בארץ?
"עזבתי בלב שלם ואני לא מתחרט, אבל ברור שהיה לי מה לתרום הן מקצועית והן מנהיגותית. בסיטואציה שנוצרה בחיפה ובטיימינג הזה הרגשתי שזה הצעד הנכון. הצעה מארה"ב, בגילי, זה היה מהלך של עכשיו או לעולם לא. לא לוקחים הרבה שחקני רכש בני 33-34. זה היה צעד טוב והזדמנות חד־פעמית. אחת ההחלטות הטובות בקריירה. אני עוקב אחרי חיפה, רואה את המשחקים כשזה לא מתנגש עם השעות וכמובן מאחל להם לחזור לימים הגדולים. זה עוד יקרה".
קינן במדי חיפה // צילום: אלן שיבר
מה דעתך על מה שקורה שם בשנים האחרונות?
"קשה לי להביע דעה כי אני לא נמצא שם. כרגע המטרה העיקרית שלה צריכה להיות בניית בסיס, שלד שירוץ הרבה שנים. אי אפשר כל עונה להחליף חצי קבוצה. עכשיו זה זמן טוב לראות מי ראוי להישאר בחיפה להרבה שנים. אני מקווה שעד סוף השנה יראו מי ראוי ומי לא. זה מועדון שצריך להיות למעלה, שם המקום הטבעי שלו".
בשלב הזה דקל עוצר. "איזה גול של כפ"ס, יא אללה, ראית?" כשאני מתעניין איך יכול להיות שהוא צופה בשקיקה כה גדולה בליגה השנייה בישראל, הוא מסביר: "בנצרת עילית יש הרבה שחקנים שגדלו במכבי חיפה וחנכתי אותם כשעלו לבוגרים. אני עוקב אחריהם, אחרי כולם".
יש לך מספיק ענפי ספורט לראות בארה"ב חוץ מהליגה הלאומית שלנו.
"החוויה האמיתית היא לראות משחקי אן.בי.אי, בייסבול ופוטבול. הילדים למדו אנגלית וזה שווה המון. זאת חוויה. אני ממליץ לכל שחקן, אם אין לואגו ולא יחסרו לו החשיפה והבאזז התקשורתי, שיגיע לכאן. מי שמחפש כסף, רעש, תקשורת וחשיפה, זה לא המקום בשבילו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
