מלונדון לאיסטנבול במטוס; יומיים ברכבת מאנקרה לקארס שבצפון־מזרח טורקיה; משם מונית לטביליסי; ולסיום, רכבת נוספת מבירת גאורגיה לבאקו, בירת אזרבייג'ן, שם ייערך מחר גמר הליגה האירופית בין ארסנל לצ'לסי. ארבעה ימים, 5,571 ק"מ ו־500 ליש"ט כל אחד - אלה המספרים מאחורי המסע שבחרו לעשות ג'ייק ראלף וקווין קוב, אוהדי הבלוז, שבסך הכל רצו לצפות בדרבי האירופי בין קבוצתם האהובה לתותחנים.
בדרך כלל הם נדרשים לעבור לכל הפחות 13 ק"מ מסטמפורד ברידג' לאמירויות, במקרים מיוחדים אולי לתת קפיצה לוומבלי. אבל הפעם הנסיבות מאלצות אותם להגיע לאצטדיון שרחוק יותר מבגדד שבעיראק או מריאד שבערב הסעודית. זה יקר, רחוק, לא נגיש, לא מפתה, ועבור ארסנל גם לא הוגן.
ראלף וקוב, שיצאו לדרך ביום רביעי שעבר והגיעו רק בתחילת השבוע הזה, עוד נחשבים לחסכנים. 3,970 ק"מ מפרידים בין לונדון לבאקו, ובהיעדר טיסות ישירות סדירות - המסע לשם מפרך ויקר מהרגיל. אפשר לטוס עם עצירת ביניים בקייב או באיסטנבול, אפשר גם לעבור דרך דוחא שבקטאר, אבל זה יעלה קרוב ל־1,000 ליש"ט לאדם (כ־4,600 שקלים).
אוהדי צ'לסי חוגגים בבאקו. רבים מהם ויתרו על התענוג // צילום: רויטרס
יש אפשרות של רכבת, אבל רק אם יש לאוהדים סבלנות לבלות ארבעה ימים בדרכים, לעבור שבע מדינות ולבצע 11 החלפות. לעלות על אוטו היא אפשרות נוספת, אבל זה ייקח להם 59 שעות - לכל כיוון!
אלה רק חלק מהסיבות שהביקוש לגמר הזה הפך נמוך מאוד בקרב אוהדי שתי הקבוצות, עד כדי כך שצ'לסי וארסנל החזירו לאופ"א 3,000 כרטיסים כל אחת, וזה מתוך 13 אלף משותפים שקיבלו. אוהדים נכים ששקלו להגיע למשחק התחרטו לאחר בחינת המצב והצטרפו גם הם למחאה. "לנו קשה פי כמה מאדם הולך, זה פשוט לא רציני שהמשחק מתקיים שם", אמר ל"גרדיאן" אנטוני ג'וי, יו"ר ארגון האוהדים הנכים של ארסנל.
לא רק ענייני מינהלה - שבמקרה של האוהדים הנכים כוללים גם רכבת תחתית לא נגישה ודרכים לא סלולות - פוגמים בקיום הגמר הזה בבאקו. ארגוני זכויות אדם, ובראשם אמנסטי, דרשו למנוע את קיום המשחק שם בטענה ש"אסור לאפשר למשחק כדורגל יוקרתי להסתיר את המצב הנורא במדינה ואת הפגיעה בזכויות האדם".
לטענת קייט אלן, מנהלת אמנטסי בריטניה, אזרבייג'ן מדכאת ומסמנת עיתונאים ובלוגרים, פוגעת בקהילה הלהט"בית, ועצם קיום המשחק שם מציג תמונה שקרית של המצב.
תמונה אמיתית יותר, כנראה, הציג מקרה הנריק מיקיטריאן. כוכבה הארמני של ארסנל הודיע בשבוע שעבר כי לא יגיע למשחק מסיבות ביטחוניות אישיות - כיבוס מילים נאה לאיומים שקיבל על חייו בעקבות המתיחות הפוליטית בין מולדתו לאזרבייג'ן. מילא שאוהדים יסבלו, הם הרי רגילים לזה, אבל ששחקן בכיר ייאלץ לוותר על משחק בגלל פוליטיקה? זה כבר פסטיבל האבסורד.
רעיון מבריק, הביצוע פחות
אופ"א, כמובן, לא מתרגשת. בהודעה עלובה שפרסמה טענה כי התכוונה לשמור על ביטחון השחקן, בשיתוף הממשלה האזרית, ולכן אין לה ברירה אלא לכבד את החלטת המועדון שלא לצרף את מיקיטריאן לנסיעה. אתמול גם הודיעה לתותחנים שאל להם להציג מחווה כלשהי לקשר הארמני.
מיקיטריאן. ההחלטה פגעה גם בו // צילום: רויטרס
גם מחאות האוהדים והחזרת הכרטיסים לא מזיזות להתאחדות הכדורגל האירופית יותר מדי. "אין לנו שום ספק שכל הכרטיסים שהוחזרו יימכרו, ושהאצטדיון יהיה מלא לחלוטין", הכריז דובר מטעמה. סביר להניח שאכן כך יהיה. הקהל המקומי ירכוש את הכרטיסים, כיסאות ריקים לא יהיו, אבל סימני שאלה רבים כן. למי מיועד המשחק הזה? מה מניע את מקבלי ההחלטות? ולמה בחרו דווקא את באקו, שאליה אוהדים מתקשים להגיע? כך תהה בקול גם מאמן ארסנל, אונאי אמרי, בשבוע שעבר.
כשבוחנים את כל המשתנים, החל מהעניינים הלוגיסטיים דרך מקרה מיקיטריאן ועד לרצון של אופ"א ופיפ"א להרחיב את המשחק ליעדים חדשים שאין ביכולתם לשלוח קבוצה או נבחרת לגמר אירופי, מגיעים למסקנה שיש פה רעיון מבורך שלוקה בביצוע.
הכדורגל לא שייך רק לעשירים ולמצליחים וזה נהדר להנגיש אותו לכולם, אבל הכולם האלה צריכים להיות ראויים לכבוד. אזרבייג'ן, במקרה הזה, לא מוכנה מספיק (היא אפילו הודתה בכך), ואת הזכות לארח הרוויחה בגלל כוח כלכלי ופוליטי שנובע מרצון להעצים את קיומה דרך המשחק.
היא אולי תרוויח מכך, אבל גמר הליגה האירופית 2019 יפסיד את האותנטיות החשובה כל כך. כפי שאמר מאוריציו סארי, מאמנה האיטלקי של צ'לסי: "אנחנו עובדים קשה כדי להגיע למשחקים כאלה, ובמשחקים הללו אנחנו רוצים לראות את האוהדים שלנו ביציע ואת כל השחקנים של היריבה על כר הדשא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו