"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עלה להם הסעיף

השוער שביקש לחזור למועדון נעוריו במידה ומסי יחתום בקבוצה, התנאים של רונאלדיניו לפלמנגו והדרישה של ניימאר מברצלונה לארח חברים בביתו • דור הופמן בעקבות הסעיפים ההזויים ביותר שהוכנסו לחוזה ע"י שחקן או קבוצה

,עודכן
צילום: אי.פי.אי // ניימאר במדי ברצלונה. נלחם על התנאים

כשנהואל גוסמן האריך השבוע את החוזה שלו בטיגרס המקסיקנית, הוא עשה מה ששחקנים רבים נוהגים לעשות, והוסיף סעיף לחוזה. השוער הארגנטינאי דרש לאפשר לו לחזור לניואלס אולד בויז הארגנטינאית באופן מיידי אם ליאו מסי יחתום בקבוצה.

"הצעתי את זה לטיגרס והם הסכימו", סיפר גוסמן, "הדרך היחידה שהם ישחררו אותי, אפילו כשאני תחת חוזה ואפילו לשישה חודשים בלבד, זה כדי לשחק עם מסי בניואלס".

בכל חוזה סטנדרטי אפשר למצוא סעיפים. ביניהם סעיף שחרור, סעיף קנייה בחזרה, סעיפים על אחוזים במקרה של מכירה עתידית וכן הלאה. התבנית בדרך כלל דומה, אך כפי שהראה גוסמן, לפעמים אפשר לגוון ולהיות יצירתי.

לסעיפים האלה שני כיוונים. לפעמים הקבוצה היא זאת שמכניסה אותם, מטעמי זהירות ושמירה על הנכס, ודוגמאות לא חסרות. כשמריו באלוטלי הבעייתי חתם בליברפול ב־2014, הקבוצה הכניסה סעיף שלפיו היא רשאית לשחרר אותו אם יעבור על הכללים. באותה שנה, מנצ'סטר יונייטד הכניסה סעיף "פציעות ברך" לחוזה של רדמאל פלקאו, למקרה שפציעה תשבית אותו בטרם עת.

גוסמן. לא שוכח מאיפה הוא בא // צילום: מתוך טוויטר

מי שלקחה את זה הכי רחוק היא סנדרלנד, שב־1999 הוסיפה בחוזה של סטפן שוורץ סעיף "איסור טיסה לחלל". הימים היו ימי המילניום, הקשר השבדי היה נחוש להגיע לחלל, והקבוצה האנגלית פחדה ששוורץ ייעלם ולא יחזור.

מנגד, כמו במקרה של גוסמן, יש סעיפים שמגיעים ביוזמת השחקן. ניימאר, למשל, חתם בברצלונה ב־2013 רק אחרי שהיא הסכימה לאפשר לו לארח חברים בביתו. רונאלדיניו, כשחתם בפלמנגו, חתם על המסמכים רק אחרי שהופיע בהם סעיף המאפשר לו לצאת לבלות במועדונים פעמיים בשבוע מבלי להיענש על כך.

רוצים עוד? סמואל אטו דרש - וקיבל - מטוס פרטי כשחתם באנז'י מחאצ'קלה הרוסית. לעומתו, דניס ברגקאמפ הוסיף לחוזה שלו בארסנל סעיף "ויתור על טיסות". בשל הפחד שלו ממטוסים, ההולנדי ביקש לשחרר אותו ממשחקי חוץ שדורשים טיסה, מה שלא מנע ממנו להפוך לאגדה של התותחנים.

ההיסטוריה מלאה בעוד הרבה סעיפים ביזאריים - כאלה שנוגעים לביגוד, משקל, מותג הנעליים, דרישה לשיעורי בישול, איסור מעבר לקבוצה מסוימת ועוד - אך עם כל הכבוד לכל אלה ולגוסמן ומסי, הסיפור הטוב מכולם נשאר זה של ג'וספה ריינה וארמיניה בילפלד ב־1996. החלוץ הגרמני הכניס סעיף שלפיו הקבוצה מחויבת לבנות לו בית חדש מדי שנה, אך לא פירט דבר לגבי הבית עצמו. כך קרה שבמשך שלוש שנים, ארמיניה בילפלד בנתה לו בית מלגו.

israelhayom

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר