לאו מסי הכניס השבוע את עולם הכדורגל לסחרור מטורף כאשר עזב את ברצלונה לאחר 21 שנה וחתם בפ.ס.ז'. בזמן שהקבוצה מעיר האורות הופכת להיות אחת הקבוצות המטורפות שהייתה אי פעם בכדורגל העולמי, האקסית ששלטה ללא עוררין בכדורגל הספרדי ב-15 השנים האחרונות, תיאלץ להתמודד עם בור מקצועי, תדמיתי וכלכלי עצום.
למרות ההישגים המרשימים שלו בקאמפ נואו, גם הקבוצתיים וגם האישיים, לא פעם שמענו על הדברים הרעים שהפרעוש מביא איתו. היו דיבורים על שליטה מוחלטת במה שקורה במועדון, על שליטה מוחלטת במה שקורה בחדר ההלבשה וגם סיפור אחד או יותר על כאלה שערערו בקצת את מעמדו של מסי ומצאו את עצמם בחוץ. אם זה זלאטן איברהימוביץ', דויד וייה ועוד.
גם אם הסיפורים האלה נכונים וגם אם לא, כעת שמסי עזב, לברצלונה יש שחקני על שצריכים לקחת על עצמם יותר, לגלות אחריות ולכסות על 38 השערים שכבש אשתקד ו-12 הבישולים שסיפק לחבריו. אולי כעת הם יוכלו להביא מעצמם יותר ואולי יחזרו לספק את היכולת שאפיינה אותם כשהם היו בשיא שלהם.
הראשון כמובן זה אנטואן גריזמן. אמנם בחצי השנה האחרונה של העונה החולפת הוא התעורר והחל להראות ניצוצות של הימים באתלטיקו, אבל שנה וחצי לפני הוא נראה כמו הצל של עצמו, לא התחבר בצורה טובה למועדון והסכום ששולם עליו לקולצ'ונרוס – 150 מיליון יורו נראה כמו בדיחה אחת גדולה. בעונת 2020/21 הוא סיים את העונה עם 20 שערים ו-12 בישולים ב-51 משחקים בכל המסגרות. כעת, ללא מסי, הוא יוכל להיות יותר במקום שהוא אוהב כחלוץ שני ואולי להצליח להגדיל את הסטטיסטיקה שלו. זה לא רק משאלת הלב שלו, זה צורך אמיתי בשביל רונאלד קומאן.
פיליפה קוטיניו. השונאים שלו, במיוחד אוהדי ליברפול, אמנם נהנים לראות את ההתרסקות שלו מאז הגיע לקאמפ נואו, אבל בשביל אוהדי הכדורגל הניטרליים, הסיפור של הברזילאי הוא עצוב מאוד. מאחד הקשרים הטובים באירופה במדי ליברפול, הוא הגיע למצב שהוא נראה כמו אחד הפלופים הגדולים של המועדון, שלא פעם הוזכר כמועמד לעזוב כדי לפנות מקום בתקציב. אמנם הוא הושאל בעונת 19/20 לבאיירן והיה שותף לזכייה של הבווארים בצ'מפיונס אבל עם פציעות ארוכות ואיבוד הביטחון, קשה לראות את הכישרון בן ה-28 חוזר לעצמו. שנה שעברה הוא שיחק רק ב-14 משחקים, כבש 3 שערים ובישל 2 אבל היה עסוק בעיקר בשיקום. אם יצליח לחזור לעצמו בפן הפיזי, הוא יכול להיות תוספת כח משמעותית שלא מצפים לה. מסי הוא לעולם לא יהיה, אבל בסופו של דבר הוא פלימייקר וזה מה שבארסה צריכה כעת.
פדרי. בניגוד לשניים האחרים, אין דבר אחד רע שאפשר להגיד על הילד הזה. כבר בעונת הבכורה שלו ב"בלאוגרנה", הוא שותף ב-52 משחקים, כבש 4 שערים, בישל שישה ושותף למסע של נבחרת ספרד הבוגרת לחצי גמר היורו ולריצה של הנבחרת האולימפית למדליית הכסף במשחקים האולימפיים בטוקיו. אף אחד לא ציפה שרונאלד קומאן ישתמש כל כך הרבה בכישרון שהגיע בקיץ שעבר מלאס פלמאס, אבל הנסיבות והבגרות הגדולה שהפגין, הובילו לכך שהוא יהפוך לבורג מרכזי וכבר יקבל השוואה לאנדרס אינייסטה. כל זמן שהוא יהיה כשיר, פדרי ימשיך לקבל את המושכות בהתקפה של בארסה כשהציפייה גם ממנו היא להגדיל כמה שיותר את המספרים שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו