הקרב האחרון: איטליה ואנגליה ברגע האמת

הלפני. פקיד, זעק יו"ר ההתאחדות האנגלית גרג דייק - מקרה חירום. "הבעיה שלנו רצינית, רצינית מאוד", קבע, "צריך לשנות את הכדורגל האנגלי".

ההכרזה המפוצצת הזאת נבעה מהירידה הדרמטית במספר השחקנים המקומיים בקבוצות הפרמייר ליג (מ־69% בהרכב ל־32% בלבד ב־20 שנה), עניין שלדעתו היה אחת הסיבות לחוסר ההצלחה של הנבחרת הלאומית. אז חוקים מיוחדים לקידום השחקן האנגלי נקבעו, האקדמיות השתפרו פלאים, ואת פרק הזמן הדרוש לשינוי תחם דייק בשתי מטרות עתידיות. "הראשונה היא להגיע לחצי גמר יורו 2020, והשנייה היא לזכות בגביע העולם בקטאר 2022".

איטליה לא היתה צריכה לזעוק מקרה חירום, אי־ההעפלה למונדיאל עשתה זאת בעצמה. היא היתה צריכה מישהו שיזהה את הבעיה, את הגרג דייק שלה, והיה זה רוברטו מנצ'יני. "אנחנו רוצים לעשות משהו חדש ושונה", הכריז כשהתיישב על כיסא המאמן ב־2018, והצביע על הצורך בשינוי סגנון, שיתוף צעירים ושימוש בכישרון הקיים בכדורגל האיטלקי. לשחקנים אמר: "תכניסו לראש שאנחנו נהיה אלופי אירופה", וכפי שסיפר ג'ורג'ו קייליני - הם חשבו שהוא משוגע. בינתיים, איטליה רחוקה משחק אחד מלעמוד במטרה, ואנגליה כבר עמדה בשלה. מתברר שחזון, רעיון, אמונה ואנשי מקצוע מתאימים זה משהו שיכול להצליח. קטע.

העכשיו. נדיר ששתי הנבחרות הכי טובות מגיעות למשחק הגמר, וזה בדיוק המקרה כאן. אנגליה, מהרגע הראשון, נראית כמו נבחרת שעשתה מהפכה תדמיתית מקצועית. מנבחרת שנדמה שאין סיכוי שתנצח, לכזאת שקשה לראות איך היא מפסידה.

רק ב־2018 היא הובילה בחצי גמר המונדיאל מבעיטה חופשית והפסידה בהארכה, והנה, בחצי גמר היורו ב־2021 היא מפגרת 1:0 מבעיטה חופשית ומנצחת בהארכה. גארת' סאות'גייט לא רק מצא את השיטה, הסגנון וההרכב המתאימים, לא רק נתן לראחים סטרלינג את המושכות והפך את לוק שואו לרוברטו קרלוס בריטי, הוא גם הבין שאנגליה הזאת לא צריכה להתמודד עם ההיסטוריה - מה לצעירים האלה ולאכזבות 1996? - היא צריכה לכתוב את ההיסטוריה של עצמה. את צלקות גרמניה הם מחקו, עכשיו נותר לעשות זאת עם איטליה, שאותה לא ניצחו האנגלים מאז 1977.

העניין הוא, שהאיטלקים לא הפסידו בערך מאז. כבר 33 משחקים רצופים שהחבורה של מנצ'יני לא מפסידה משחק כדורגל, מציגה שילוב מופלא של אז והיום. לצד הברקות התקפיות של פדריקו קייזה ולורנצו אינסינייה, לחץ גבוה ומשחק אגפים מצוין, בחלק האחורי שלה עדיין נמצאים קייליני ולאונרדו בונוצ'י, מוכנים להגן על המולדת בכל מחיר. "זה לא רק אני ולאו או שחקן זה או אחר", אמר קייליני, "זאת כל הנבחרת הזאת כולה".
אם כן, הגמר הערב יהיה מפגש בין שתי נבחרות שלמות, שיצרו את הרושם שהן מחקו את המילה "הפסד" מהלקסיקון. אין ברירה, אחת מהן תיאלץ לרשום אותה מחדש.

האחרי. ההתרגשות באוויר גדולה, באנגליה כמו באיטליה, וזה ניכר דרך כמות שחקני העבר שחוגגים את האירוע. זה אמנם אירוע עכשווי, אבל התחושה היא שהוא הרבה יותר מזה. שזהו צעד ראשון בדרך לעתיד טוב יותר, רגע שיא שהוא רק ההתחלה, חיסון מקדים בדרך להחלמה מלאה. הרי השנים האחרונות לא היו קלות עבור השתיים - כל אחת והשנים שלה - והגמר הזה נותן נחת.
בגלל האפשרות לגביע, כמובן, אבל לא רק.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

בגלל הלפני והעכשיו, אנגליה ואיטליה רשאיות להאמין שגם האחרי יהיה טוב. הן מצאו את האחד - סאות'גייט ומנצ'יני - והאחד הזה מצא את ה־11 ואת הדרך הנכונה להעמיד אותם. בגמר הזה, להבדיל מגמרים רבים ואחרים - אין זכר לאלמנט המקריות. אם כבר, האלמנט הכי בולט בגמר הזה הוא ההמשכיות.