כשהוא לא יכול לעצור את הדמעות, ניגש אמיליאנו מרטינס לעמדת הראיונות. "אנחנו עושים את זה בשביל רגעים כאלה", אמר נרגש; "האמת היא שאין לי מילים". וזה הגיוני לגמרי. את כל המילים שלו, הלקסיקון המלא, בזבז שוער נבחרת ארגנטינה כמה דקות קודם לכן. חצי גמר קופה אמריקה מול קולומביה הסתיים ב־1:1 והלך לבעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה, שם סיפק מרטינס הופעה שהפכה אותו לגיבור החדש של הנבחרת.
"אתה מפחד? אני מכיר אותך; אני הולך לאכול אותך; תסתכל עלי; אתה לחוץ; אתה בלחץ!" - אלה היו כמה מהמשפטים שאמר לבועטי הפנדלים של קולומביה ושנשמעו היטב במגרש הריק בברזיליה. ומרטינס לא רק דיבר, הוא גם הדף שלושה פנדלים, וסידר לאלביסלסטה ניצחון 2:3 וכרטיס לגמר. שם, כבר מחכה ברזיל (בין שבת לראשון, 03:00, ספורט 1).
עוד לפני מופע הטראש טוק שהעלה אותו לדרגת אליל, "דיבו" מרטינס היה סיפור טוב - החומר שממנו עשוי פולקלור הכדורגל הארגנטינאי. הוא התחיל את הקריירה כחלוץ, עבר לשער, גדל באינדפנדיינטה, אבל עוד לפני שעלה לקבוצה הבוגרת - עבר לאנגליה וחתם בארסנל. שם, בין ים השוערים, היה המחליף השמח בחלקו.
פה ושם רשם הופעה, סיפק את הסחורה, אך מיד חזר לאלמוניותו. הוא עבר השאלות, שיחק בצ'מפיונשיפ, עד שבשנה שעברה עשה את הפריצה הגדולה במדי אסטון וילה. מכזה שזומן לנבחרת הבוגרת רק פעם אחת – ב־2011, וגם אז לא שותף – הפך מרטינס בחודש מארס האחרון לשוער הראשון של ארגנטינה. מאפס ל־100 במו ידיו.
מופע הפנדלים שסיפק בחצי הגמר העצים את הסיפור של השוער בן ה־28, אבל בעיקר העצים את ההשלכות. כי מרטינס, בגבורה ובעורמה, השאיר את החלומות בחיים. את זה של ארגנטינה לזכות בתואר גדול ראשון מאז 1993, ובמיוחד את זה של לאו מסי לזכות במשהו עם הנבחרת הלאומית.
"אנחנו מאוד שמחים מההופעה של מרטינס", אמר בסיום מאמנו ליונל סקלוני, "ולא רק בגלל הדיפות הפנדלים, אלא בגלל הביטחון שהוא מעניק לנו". דקות אחרי שסיים לחבק את האיש שסידר לו אפשרות נוספת בגמר בינלאומי, הוסיף מסי: "יש לנו את אמי, הוא תופעה השוער הזה. ידענו שהוא יעצור אותם, אנחנו סומכים עליו, זה מגיע לו!".
להעלים את הצלקות
כן, זה מגיע למרטינס, ומגיע לסקלוני וללאוטרו מרטינס, אבל זה מגיע קודם כל למסי. 16 שנים שהוא לובש את חולצת הנבחרת, ודווקא בטורניר המושמץ הזה ואל מול היציעים הריקים הוא מספק את ההופעה השלמה ביותר שלו כשחקן נבחרת ארגנטינה. גם ארבעה שערים וחמישה בישולים, וגם מנהיגות שמזכירה מספרי 10 אחרים בתכלת־לבן. בזמן הפנדלים מול קולומביה, הטלוויזיה הארגנטינאית הציבה מצלמה שעקבה אחרי הקפטן והוא נראה בטירוף. ניכר שזה בוער בו, הרצון שלו זועק לשמיים.
העניין הוא שבין הרצון של מסי וארגנטינה ניצבת ברזיל. ואם נהוג לומר על נבחרת שהיא מגיעה למשחק עם צלקת, אז הנבחרת הארגטינאית מגיעה לגמר הזה עם ים של צלקות. לא רק שהפסידה ליריבה הגדולה בגמרים של 2004 ו־2007, ולא ניצחה אותה במשחק רשמי מאז 2005 - היא גם הפסידה במראקנה בגמר הגביע העולמי ב־2014 (לגרמניה).
"אני רוצה את ארגנטינה בגמר", הכריז ניימאר אחרי שברזיל הבטיחה את מקומה שם, יודע היטב שארגנטינה לא ממש רוצה לפגוש את ברזיל. וזה נכון, ההיסטוריה של ארגנטינה כל כך שחורה, שקשה להאמין שהיא יכולה לצבוע פתאום את ההווה בלבן. אמי מרטינס, בזכות התצוגה שסיפק בחצי הגמר, נותן לה משב של אופטימיות. רגליים תמיד היו לנבחרת, עכשיו נדמה שהיא גם בידיים טובות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו