במארס 2014, קצת לפני שחגג יומולדת 18, דנזל דאמפריס היה בטוח שהוא מבין לאן נושבת רוח הקריירה שלו. אז, כשחקנה של ברנדנכט החובבנית, הוא עלה על מטוס לאיים הקאריביים כדי לייצג את נבחרת ארובה, מולדת הוריו, במשחק הכנה מול גואם.
דאמפריס ערך בכורה בינלאומית באותו היום, וסיים אותה עם שער בכורה בבעיטה אדירה ממרחק. אף אחד - לא בארובה, לא בגואם ולא בהולנד - לא שיער לעצמו שהשער הבינלאומי הבא של המגן הימני יגיע שבע שנים אחר כך, במדי האורנג', ועוד באליפות אירופה.
היום, בן 25, דאמפריס הוא הסנסציה הגדולה של יורו 2020. במשחק הפתיחה של הולנד מול אוקראינה הוא בנה את שני השערים הראשונים וכבש את שער הניצחון הדרמטי. במשחק השני מול אוסטריה הוא הוכשל בפנדל שקבע 0:1 וכבש בעצמו את השני. בשני המשחקים הוא נבחר למצטיין.
שלא במפתיע, ולא בגלל ששם משפחתו זהה לשם עיירה סקוטית ושמו הפרטי הוא על שם דנזל וושינגטון, המגן הימני של נבחרת הולנד ופ.ס.וו איינדהובן הוא שיחת היום לקראת המשחק הערב מול צפון מקדוניה. האתרים מקשרים אותו לכל קבוצת צמרת בליגות הגדולות, ונדמה שהטורניר הזה - כבר עכשיו - הוא צומת דרכים בקריירה המאוד מפותלת של דאמפריס.
מחברת החלומות
בחשבון הטוויטר הרשמי של נבחרת הולנד ניסו לתמצת את הקריירה של דאמפריס למינימום מילים. "מהליגה החובבנית להרכב הנבחרת בתוך שמונה שנים", נכתב שם, וברור שהתיאור הזה אינו מספיק. דאמפריס, שנולד ברוטרדם, היה אחד מני רבים שלא הצליחו למצוא את דרכם לאקדמיות הכדורגל ההולנדיות.
הוא נכשל במבחנים, לא הצליח לשכנע את הסקאוטים ונאלץ להיאחז בחלום הכדורגל שלו בקבוצות חובבניות ובנבחרת ארובה. ב־2014, כשהולנד הביסה את ספרד 1:5 בגביע העולמי, הוא לבש כתום והלך לצפות עם חבריו במשחק שהוקרן על במרכז העיר.
ובדיוק אז, הגיעה נקודת המפנה. השער שכבש מול גואם מצא דרכו לאנשי ספרטה רוטרדם, שהחליטו לתת לו צ'אנס. את נבחרת ארובה הוא עזב מייד, כי עדיין פנטז שיום אחד הוא ייצג את האורנג'. "אנשים הסתכלו עלי מוזר וחשבו שאני צוחק", שחזר דאמפריס לאחרונה.
את הצחוק השתיק המגן בתוך ארבע שנים בדיוק. בספרטה הוא עשה קפיצת מדרגה ראשונה כשעבד עם עוזר המאמן מיכאל רייזיחר, משם עבר להירנויין, וב־2018 חתם ב־פ.ס.וו. במקביל הוא זומן על ידי רונאלד קומאן לנבחרת בפעם הראשונה, ארבע שנים אחרי שהפך למקצוען, ובראיון לתקשורת המקומית סיפר: "יש לי בבית מחברת שאני רושם בה את התוכניות שלי לקריירה".
בעמוד הראשון מופיע משפט שאמרו לו הוריו: "מטרה בלי תוכנית היא בסך הכל משאלה". דאמפריס היה מספיק אמיץ לכתוב שם שהוא שואף לשחק בנבחרת הולנד, אבל גם הוא לא העז לחלום על מה שעשה במדיה בשני המשחקים הראשונים ביורו.
"תמיד האמנתי בעצמי"
למעשה, היכולת של מגן של פ.ס.וו מפתיעה כמו הבחירה של פרנק דה בור לשחק עם שלושה בלמים. אף אחד לא ציפה לשניהם, אבל ברור שדאמפריס הוא המרוויח הגדול מהעקשנות של המאמן הלאומי. בזכות המערך האנטי־הולנדי הזה, דאמפריס מקבל חופש לצאת קדימה ולהראות מה הוא יודע. "אני חושב שהסקאוטים שפספסו אותי צריכים להתבייש בעצמם היום", אמר השבוע ל־NOS, "תמיד האמנתי בעצמי, ואני שמח מאוד שצדקתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו