מסתיר את הכישלונות: ארדואן דואג שבטורקיה ידברו על מוחמד סלאח

ג'יימי קראגר, כוכב העבר של ליברפול וכיום אחד הפרשנים המוערכים באנגליה, הודה שהיה בהלם כששמע שמוחמד סלאח חתם בטרבזונספור הטורקית, מהעיר הנמצאת בצפון המדינה.

"לא חשבתי שהוא יעבור לליגה הסעודית, כי הוא טוב מדי בשביל זה. הערכתי שאחרי ליברפול הוא ישחק באיטליה, ביובנטוס או מילאן. הליגה הטורקית? היא מרגישה לי רמה נמוכה מדי עבורו. חשבתי שסלאח ירצה לשחק במועדון יוקרתי באמת".

אוהדי טרבזונספור לא נעלבו יותר מדי. הם לא מפסיקים לחגוג את הצטרפותו של אחד הכוכבים הגדולים בעולם בקבוצה שלהם, שרואה עצמה כעת מועמדת לאליפות בליגה שתפתח בסוף השבוע.

וזה קצת מזכיר את מה שקרה לאוהדי גלאטסראיי לפני שנתיים, כאשר ויקטור אוסימן הניגרי, אחד החלוצים הטובים בעולם, ויתר על ההצעה של צ'לסי והחליט לחתום במועדון הפאר של איסטנבול אחרי תקופה מוצלחת בנאפולי. גם בטורקיה ההצלחה של אוסימן הייתה אדירה: שתי אליפויות בשנתיים, הצלחות באירופה ו-59 שערים ב-74 משחקים. בטרבזונספור מקווים להצלחה דומה של הכוכב המצרי.

סלאח ואוסימן הם רק שניים משורה ארוכה של שחקנים מהשורה הראשונה בעולם שהצטרפו בשנים האחרונות לליגה הטורקית. סלאח אומנם הגיע בהעברה חופשית אבל על אוסימן גלאטסראי שילמה לנאפולי 75 מיליון יורו.

עד שנסגרה לפני מספר ימים עיסקת ההעברה של יאן דיומנדה מלייפציג לריאל מדריד (140 מיליון יורו), ההעברה של אוסימן הייתה השמינית הכי יקרה מאז קיץ 2025 בכדורגל העולמי – כאשר כל שבע העסקאות היקרות יותר היו של קבוצות מהפרמייר ליג!

למעשה בקיץ 2025 הליגה הטורקית הייתה מדורגת במקום השלישי בעולם בהוצאות נטו על רכש שחקנים (רכישות מינוס מכירות), עם כ-180 מיליון יורו, לפני הליגות של איטליה, ספרד וגרמניה. לפניה ניצבו רק הליגות הבזבזניות של אנגליה וסעודיה.

גם הקיץ לא שקט בטורקיה, כי חוץ מההגעה של סלאח לטרבזונספור בשיקטאש צירפה את אחד מכוכבי ארסנל, האלופה האנגלית, כשרכשה את הכוכב הבלגי לאנדרו טרוסאר ב-18 מיליון יורו. אליו הצטרף דושאן ולאחוביץ' הסרבי, שסיים את החוזה ביובנטוס וירוויח 10 מיליון יורו נטו לעונה, וכ-40 מיליון בשלוש שנים, כולל דמי חתימה.

וביום רביעי נסגרה סופית עיסקת ההעברה של מלך שערי נבחרת בלגיה בכל הזמנים, החלוץ רומלו לוקאקו, שחתם בפנרבחצ'ה. נאפולי תקבל עבורו 6 מיליון יורו והוא ירוויח כ-10 מיליון יורו נטו לשנה.

וכנראה שזה לא יסתיים שם, כי רפאל לאאו עשוי לעזוב את מילאן ולהצטרף לגלאטסראיי, ויש עוד כוכבים שעשויים להגיע לטורקיה עד סיום חלון ההעברות.

אז מה קרה פתאום שארבע הגדולות של טורקיה – גלאטסראעי, פנרבחצ'ה ובשיקטאש (מאיסטנבול) וטרבזונספור – החליטו להוציא עשרות מיליונים על שחקני רכש, ולא פחות, על חוזי עתק?

מדובר לפני הכל בתחרות אישית, שיש בה הרבה מאוד אגו והרבה מאוד כסף, בין ראשי המועדונים הללו. אומנם הנשיאים הם לא בעלים ישירים ולכאורה מדובר במועדוני אוהדים, אבל במציאות אותם נשיאים "כבדים" מזרימים את הכספים בדרכים שונות ומשונות.

הנשיא ארדואן מושך בחוטים

בטרבזונספור זהו ארטוגרול דוגאן, איש עסקים מצליח מתחומי האנרגיה והתשתיות. הנשיא של בשיקטאש הוא סרדאר אדאלי, מולטי-מיליונר מתחום הבנייה והמלונאות. האיש החזק בגלאטסראיי הוא דורסון אוזבק, איל נדל"ן ומלונאות, ופנרבחצ'ה מנוהלת מזה שנים ע"י משפחת קוץ'. המיליארדר עלי קוץ' הוא אחד האנשים העשירים בטורקיה.

מי שמושך בחוטים מאחורי הקלעים הוא נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שיש לו יש אינטרס פוליטי וחברתי מובהק בהגעת כוכבי העל לליגה הטורקית. ארדואן, כדורגלן עבר בעצמו, מבין היטב את כוחו של הכדורגל כמכשיר לשליטה דמוגרפית, להסחת דעת ציבורית ולבניית תדמית בינלאומית.

השפעתו על הספורט במדינה כה עמוקה, עד שבתקשורת העולמית מוגדר הכדורגל הטורקי לעיתים כחלק מ"רשת פטרונות" פוליטית. ארדואן מעוניין בליגה חזקה שבה משחקים כוכבי על עולמיים, כדי שתתמודד על ההגמוניה במזרח התיכון מול הליגה הסעודית. ההגעה של סלאח מחזקת גם את כוחה של טורקיה בעולם המוסלמי והערבי.

טורקיה מתמודדת בשנים האחרונות עם אינפלציה קשה ומשבר כלכלי מתמשך. החתמת שחקנים נוצצים ושבירת שיאי רכש מספקות לאזרחים אסקפיזם טהור, מרימות את המורל הלאומי ומסיטות את כותרות העיתונים והרשתות החברתיות מבעיות יוקר המחיה אל עבר מגרשי הכדורגל.

ארדואן לא שכח שהאצטדיונים של שלוש הגדולות באיסטנבול היוו היסטורית מוקדי מחאה חילוניים וליברליים נגד שלטון מפלגתו, כמו סביב הפגנות הענק בפארק גזי ב-2013. כאשר הממשל מקל על הקבוצות מבחינה כלכלית, ומאפשר לנשיאי המועדונים  להחתים שחקנים שגורמים לאוהדים להיות מרוצים, רמת התסכול והמחאה הפוליטית ביציעים יורדת באופן דרמטית.

ולא פחות חשוב, הנשיאים, שכולם מקורבים בצורה זו או אחרת למפלגתו של ארדואן, מרוויחים מכך בעקיפין בענק. בתמורה לכך שהם מזרימים הון, הממשלה מוחקת למועדונים חובות, דואגת לחסויות, מקלה ברגולציה, ומעניקה להם עדיפות במכרזי בנייה ממשלתיים ענקיים.

הטבות שמרגיעות את המחאה

נכון שהשכר של השחקנים בטורקיה הוא נטו, והמועדונים משלמים את המס, אבל מדובר ב-20 אחוזים בלבד, לעומת כמעט 50 אחוזים באנגליה, צרפת וגרמניה למשל. עוד הטבה שהעניק ארדואן למועדוני הכדורגל. וזה מה שמאפשר להם להציע משכורות עתק.

כך למשל מייסון גרינווד, כוכב מארסיי בעונה שעברה, עבר לפנרבחצ'ה והכפיל את שכרו. במארסיי הוא הרוויח 5.4 מיליון יורו לעונה. בפנר הוא מרוויח 8 מיליון כשכר בסיס ועד 3 מיליון נוספים כבונוסים.

הוא עדיין רחוק ממה מהשכר של אוסימן, כ-21 מיליון יורו בשנה לפני בונוסים, וסלאח, שירוויח 17 מיליון יורו נטו בעונה לפני בונוסים. בנוסף הוא יקבל 25 אחוזים ממכירת החולצות הנושאות את שמו, מה שגם יניב כמה מיליונים טובים בכל שנה.

העונה החדשה בטורקיה תפתח בסוף השבוע הקרוב, כשכל העיניים יהיו נשואות למשחק החוץ של טרבזונספור מול קאסימפאשה. אבל עם כל הכבוד לכוכב הגדול מוחמד  סלאח והרעש העצום סביבו, הליגה הטורקית היא כבר מזמן ליגה של הרבה כוכבי על – ובעיקר הרבה מאוד כסף.

הכוכבים הבינלאומיים הבולטים ב-4 הגדולות

גלאטסראיי:  ויקטור אוסימן (ניגריה), לירוי סאנה (גרמניה), אילקאי גונדואן (גרמניה), דווינסון סאנצ'ס (קולומביה), ווילפריד סינגו (חוף השנהב).

פנרבחצ'ה: רומלו לוקאקו (בלגיה), אדרסון (ברזיל), מרקו אסנסיו (ספרד), אנגולו קאנטה (צרפת), מייסון גרינווד (אנגליה), נלסון סמדו (פורטוגל), נתן אקה (הולנד).

בשיקטאש: לאנדרו טרוסארד (בלגיה), דושאן ולאחוביץ' (סרביה), עמנואל אגבדו (חוף השנהב), אלכסנדר נובל (גרמניה), ווילפריד אנדידי (ניגריה).

טרבזונספור: מוחמד סלאח (מצרים), רוסלן מלינובסקי (אוקראינה), אנדרה אוננה (קמרון), סידני לופס קבראל (קאבו ורדה).

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות