ארבעה ימים עברו מאז מותו של חורחה מסי, אביו של ליונל מסי, בגיל 68 ממחלה קשה. עד כה הכדורגלן שמר על שתיקה, אבל היום (רביעי) הוא פרסם מכתב ארוך לזכרו באינסטגרם.
"אבא, אני עדיין לא מצליח להאמין שהלכת. אני לא נופל, או יותר נכון, אני לא רוצה ליפול. קשה לי מאוד לדמיין שלא אראה אותך יותר, שלא נדבר יותר. אני יודע שסבלת ושזה לטובה, אבל עזבת מוקדם מדי. עדיין נשאר לנו כל כך הרבה ליהנות ממנו יחד.
"כל כך ביקשת ממני לשחק במונדיאל האחרון, ובימים שלפני תחילתו מצבך הידרדר מאוד. זו הייתה הפעם הראשונה שלא היית אמור להיות בטורניר, אבל אמא אמרה לי שאתה תשתפר ושתהיה מספיק טוב כדי לנסוע. אמרתי לך שנגיע לגמר כדי שתוכל להגיע ולראות אותי.
"אחרי כל משחק חיכיתי להודעה שלך והתגעגעתי אליך. אז הבנתי שהמצב באמת קשה. למרות זאת, לא הפסקתי לחשוב על להגיע הכי רחוק שאפשר, כדי לקנות לך זמן וכדי שתוכל לראות משחק. הגענו לגמר, ואתה לא יכולת להיות שם.
"רציתי לזכות בגביע כדי להביא אותו אליך ולהראות לך אחד חדש. לא הצלחתי; הרגליים שלי כבר לא נתנו יותר. הפעם ניסיתי ללכת נגד הגוף שלי, אבל לא יכולתי. אף פעם לא הצלחתי להרגיש טוב. כשחזרתי, חשבת שהפסדנו את הגמר בפנדלים. לא יכולנו לדבר על כל מה שקרה. לא יכולת ליהנות מכלום.
"לא הפכנו לאלופי העולם, אבל אין לך מושג כמה נהנינו מכל משחק ומשחק. שוב צדקת: הייתי צריך להיות שם ולשחק. אני מספר לך את זה כי זה היה הדבר היחיד שלא יכולנו לדבר עליו, כי על כל השאר אתה כבר יודע הכול. דיברנו כל יום ונפגשנו בכל פעם שיכולנו, בהתאם למחויבויות שלי.
"אני לא יודע מה אעשה בלעדיך, אני לא יודע איך להמשיך. כל מה שעשיתי היה לשחק כדורגל, ועכשיו יש לי לא מעט ספקות לגבי השאלה אם אמשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן. היית לצדי מההתחלה; נשאר כל כך מעט עד הסוף. למה לא יכולת להחזיק מעמד עוד קצת, כדי שנוכל לסיים את זה יחד?
"אני יודע שהאושר שלך היה לראות את המשפחה שלך בטוב, את אשתך, את הילדים שלך, ובעיקר, בלי שהאחרים יגלו, לראות אותי משחק. זה תמיד היה כך, מאז שהייתי קטן. היית לוקח אותי לכל האימונים מיד כשחזרת מהעבודה. ברבים מהם אמא הייתה לוקחת אותי כי אתה עבדת.
"כמובן, אף פעם לא פספסת משחק. כמה סבלת כשצפית בי וכמה נהנית, למרות שמעולם לא הרעפת עליי מחמאות.
"היית אבא, חבר ונציג. תמיד היית האדם שהייתי צריך בכל רגע, ואף פעם לא טעית. מעבר לכמה הערות, נזיפות או ויכוחים, תמיד צדקת. בסופו של דבר, הדברים תמיד התגלגלו בדיוק כפי שאמרת.
"אני אתגעגע אליך מאוד, אבל אתה תמיד תהיה נוכח, ובמיוחד בחינוך של הילדים שלי, כי אני מלמד ומגדל אותם כפי ששניכם עשיתם איתי. נוח על משכבך בשלום, ותשמור עלינו מלמעלה כפי ששמרת עלינו כאן למטה. תודה על הכול. אני אוהב אותך, אבא".
