משחקי המונדיאל מועברים בארה"ב על ידי רשת "פוקס", שאומרים ששילמה עבור זכויות השידור כחצי מיליארד דולר. מביני דבר אומרים שמדובר במציאה, כי הערך האמיתי חוצה בקלות את רף מיליארד הדולר.
אבל בגלל שכדורגל הוא לא הענף הכי פופולרי בארה"ב, "פוקס" הפציצה עם שמות סופר-כבדים כפרשנים. אפשר לראות שם את השוער הדני פטר שמייכל, את חביאר "צ'יצ'ריטו" הרננדס, שקורץ לקהל האוהדים המקסיקני, את קלרנס סיידורף ההולנדי ואת ג'ון אובי מיקל הניגרי. אבל בעיקר השקיעו שם באולפן, שאליו אספו את כוכב נבחרת צרפת לשעבר תיירי הנרי, ולצדו את זלאטן איברהימוביץ' השבדי, ויחד איתם את אלכסי לאלאס, בלם העבר הצבעוני של נבחרת ארה"ב.
יוצא לי לראות לא מעט את האולפן, ויש שם לא פעם ריבים וצעקות. לא ברור אם זה אמיתי או מבוים כדי למשוך קהל. בכל מקרה, פעם הנרי ואיברהימוביץ' צחקו על לאלאס, והוא נעדר מספר ימים מהשידור. כשחזר, אפשר היה להרגיש בקרירות מסוימת ביחסים.
הרייטינג שובר שיאים
מי שבעיקר מעניין הוא איברהימוביץ', שמלבד היותו אחד מגדולי השחקנים בדורו, שיחק בשלהי הקריירה בלוס אנג'לס. הפנים שלו מוכרות, ובעיקר הפאסון שתמיד משדר: "אני הגדול מכולם". הנרי, אלוף עולם ואלוף אירופה לשעבר ואגדה בארסנל, גם סיים את הקריירה בארה"ב, אבל בניו יורק. הצרפתי הוא טיפוס אחר. הוא בנה לעצמו תדמית מתוחכמת, אינטליגנטית ושונה. בזמן המונדיאל אפילו קראו לרחוב במנהטן על שמו.
המונדיאל תפס בארה"ב. מדברים על שבירת שיאי רייטינג, כשמשחק של נבחרת ארה"ב יכול לרתק 18 מיליון איש, ובעימות הנוקאאוט מול בוסניה יותר מ־24 מיליון צופים ישבו מול הטלוויזיה. הממוצע עומד על כ־5–6 מיליון צופים למשחק.
מדובר בבאזז רציני ובשידורים קולחים, כשהנרי זוכה לפופולריות רבה, לעומת הביקורת שזלאטן סופג לא פעם על הפרשנות שלו.
לדעתי, הבעיה של זלאטן היא לא איכות הדברים שהוא אומר. כמו בארץ, גם בארה"ב רוב האירוע הוא שואו, ורשת פוקס הביאה את איברהימוביץ' כדי שישחק את הדמות הגדולה מהחיים. אז פעם או פעמיים זה משעשע, אבל כשאנחנו כבר כמעט חודש בתוך הטורניר, זה לעיתים הופך למייגע.
לכן המנצח באולפן הוא הנרי. השפה העשירה, ההומור, הציניות והפרשנות. שמעתי איך תיאר את שער הניצחון של הארי קיין במשחק של אנגליה נגד קונגו, וזה היה מרתק. חלוץ ענק שמסביר איך, מבחינה פיזית, כל האירוע קרה ולמה הביצוע היה כל כך משובח.
כמו איתי שכטר ומאור מליקסון
איתי שכטר ומאור מליקסון הם לא המצאה ישראלית. המונדיאל מפוצץ בשחקני עבר שהגיעו לסייע בהעברת השידורים בכל העולם. אפשר לראות פה את קרלוס טבס הארגנטינאי ואת סטיוארט פירס האנגלי, ויום אחד אפילו פגשתי את סמואל אומטיטי, ששיחק בנבחרת צרפת ובברצלונה, בדיוק כשסיים ללעוס את הסנדוויץ' במזנון.
רק שיום אחד חיכיתי בדאלאס למעלית שלוקחת את אנשי התקשורת לקומה העליונה, שם נמצא יציע העיתונות. היה תור ארוך, ולידי עמד פרצוף מוכר מאוד. רוב הפרשנים לא מתים על סקרנים, אבל הבחור לא הפסיק להתעניין בסובבים אותו. לכתב מווייטנאם סיפר שמעולם לא ביקר בארצו, לעיתונאית מצרפת החמיא על השמלה שלה, ורק אני שברתי את הראש מי הברנש.
במשחק של אותו ערב, מול הטלוויזיה, החידה נפתרה כשהסלב הופיע בזמן הפרסומות והציג רשת מסעדות אמריקאית גדולה. נו, ידעתי. לנדון דונובן. 157 הופעות בנבחרת ארה"ב, 57 שערים. גם הוא, אגב, מפרשן כרגע עבור רשת "פוקס".
