ארה"ב מארחת את המונדיאל ומאמינה: "למה לא אנחנו?"

כשנבחרת ארצות הבריתתעלה הלילה (שבת, 04:00) למשחק הפתיחה שלה נגד פרגוואי היא תצטרך להיזכר באותו ניצחון, על אותה יריבה, במה שכונה משחק "ידידות", בנובמבר האחרון. באותו משחק האמריקנים ניצחו 1:2 ללא עזרתם של כמה שחקני מפתח, אבל בעיקר הם יבקשו לקחת מהאירוע את רוח הקרב שנשבה בערב הקריר בפנסילבניה.

זה קרה בתוספת הזמן, כשחלק מהצופים כבר היו בדרכם לחניה. גוסטבו גומס מפרגוואי ניסה לחטוף כדור חוץ מידיו של אלכס פרימן האמריקני, שלא ממש אפשר לו. תוך רגע כל המגרש התלקח, כולל שוער ארה"ב, מאט פריז, שרץ משערו כדי להגן על חבריו. "יש לנו הרבה לוחמים בסגל", הסביר בסיום הבלם מיילס רובינסון. "פשוט היה צריך לשחרר אותם מהכלוב".

ארה"ב אף פעם לא היתה נבחרת של כוכבים. למעשה, כשהעיתון הבריטי "הגרדיאן" דירג בעזרת פאנל מומחים את 100 הטובים בעולם, אף אחד מהסגל שלה לא נכלל ברשימה. היחיד שגירד אותה מלמטה הוא כריסטיאן פוליסיק ממילאן, שהגיע למקום ה-116.

אבל זה העניין, מלחמה היא זו שתמיד אפיינה את ארה"ב, האמונה בעצמה ופחות הכישרון. אותה מהומה בסיום משחק הידידות - זה מה שחיפשהמאמן מאוריסיו פוצ'טינו, והוא כבר אמר: "למה לא אנחנו, למה באמת לא אנחנו? כל מה שאנחנו צריכים זה רק להאמין".

לפוצ'טינו בהחלט יש על מה לסמוך. עם מונדיאל מול קהל ביתי, ושיבוץ לבית שהוא בהחלט בגדר האפשרי, אם ננתח את היריבות - פרגוואי, טורקיה ואוסטרליה. כששתיים מעפילות לשלב הבא, המארחת לפחות יכולה לחלום על שלב הנוקאאוט, אולי אפילו על רבע גמר ראשון מאז 2002.

"דברים ייראו אחרת"

הבעיה שגם הדרום־אמריקנים מגיעים עם ציפיות גבוהות והדבר האחרון שאפשר להגיד עליהם זה שהם פראיירים, כי רוח לחימה היא פטנט שרשום על שמם. לפני שפרגוואי המריאה לארה"ב, המאמן הארגנטינאי שלה, גוסטבו אלפרו, נתן נאום מרגש כשהוא על סף דמעות: "אני לא מבקש מאף אוהד להיות הגיוני, אבל אנחנו מוכנים להילחם, לתת את הלב ולהשאיר את העור שלנו על הדשא. מוכנים לכבד את עברנו כנבחרת".

המונדיאל בדרום אפריקה ב-2010 היה השיא עבור פרגוואי, אשר הגיעה עד לרבע הגמר, שבו הפסידה לספרד, שזכתה בטורניר. רק שמאז הסגל חווה חילופי דורות ובעיקר אכזבות. אחרי השתתפות בארבעה מונדיאלים רצופים, פרגוואי סיימה אחרונה במוקדמות של 2014, שביעית במוקדמות 2018 ושמינית במוקדמות 2024.

בקיץ 2024 ההתאחדות המקומית החליטה לשים סוף לביזיון ומינתה את אלפרו לתפקיד הלאומי אחרי שראתה איך עבד עם אקוודור והפך אותה לאחת שלא מפחדת משום עימות. בהנהגתו פרגוואי לא הפסידה בתשעה משחקי מוקדמות רצופים, כולל ניצחונות על אלופת העולם ארגנטינה ועל ברזיל המעוטרת.

אחרי ההפסד באותו משחק ידידות לארה"ב אלפרו לא הוריד ראש, אלא אמר במסיבת העיתונאים: "האמריקנים משחקים בעוצמה. הפיזיות שלהם יכולה להכתיב את קצב המשחק, וכשנשחק מולם נצטרך להשתוות ברמת האינטנסיביות. כשנלבש את החולצה של פרגוואי ונשחק על נקודות, אני מבטיח שדברים ייראו אחרת". הלילה, באצטדיון SoFi בלוס אנג'לס, אולי לא יהיה משחק כדורגל מרהיב, אבל בטוח תהיה מלחמה. על כל כדור, על כל רגל, על כל הוצאת חוץ.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות