אחד הדברים שהופכים משחק פתיחה בין שתי נבחרות שלא אמורות ללכת עד הסוף למשהו גדול מהחיים, היא התחושה שהעולם כולו עומד על קו הזינוק, רגע לפני 39 ימים עם טווח רגשות אינסופי, שבו מדינות חולמות, שחקני כדורגל הופכים לאגדות ומיליארדי אנשים בכל רחבי הגלובוס, מדתות שונות, רקעים שונים, עמים שונים, אפילו כאלו שנלחמים אחד בשני, עוצרים הכל ומביטים כולם לאותו מקום עם תקווה גדולה שהנבחרת שלהם תמלא להם את הלב בגאווה.
ביום שלישי בצהריים נחתנו במקסיקו סיטי, וכשיצאתי לריצת הבוקר שלי ברביעי כבר התחלתי להרגיש את האווירה ברחובות. דגלי מקסיקו בכל מקום, תמונות של כוכבי הנבחרת על כל שלט חוצות, ואפילו רצים רבים עם חולצות של הנבחרת שמילאו את הפארק היפה שרצתי בו.
אבל הכל מתגמד לקראת יום חמישי, 13:00 שעון מקומי, כשיורם ארבל יפתח את שידור משחק הפתיחה באחד מהיכלי הכדורגל הגדולים בעולם, אם לא הגדול מכולם, האצטקה, מקום שבו נכתבו אגדות.
ואני מודה שגם אחרי שני מונדיאלים ושלושה טורנירי יורו, יש מקומות ורגעים שמצליחים לעורר בי אותה התרגשות ראשונית שהרגשתי כילד מול הטלוויזיה. ולא סתם אני נזכר בימיי כילד, כי המונדיאל הראשון שצפיתי בו היה מקסיקו 86', המונדיאל של פלאטיני, זיקו, אנצו שיפו, פיטר שילטון ובעיקר אחד, דייגו ארמנדו מראדונה, שגרמו לי להתמכר למשחק שאני מאוהב בו עד היום ולתמיד.
רגע של אהבה
בראייה שלי, הסובייקטיבית, יש שני סיפורים עיקריים שמרכיבים את משחק הפתיחה. הראשון - האצטדיון האגדי, הנבחרת המארחת ואוהדיה הצבעוניים, והשני - השדר שאזכה לשבת לצידו בשידור המשחק.
גם בסיפור הראשון, נבחרת מקסיקו, יש אלמנט אישי. במונדיאל הראשון שלי כפרשן, מונדיאל 2018 ברוסיה, הגענו, אני ונדב יעקבי, לאצטדיון לוז'ניקי במוסקבה למשחק הפתיחה של אלופת העולם גרמניה, מול מקסיקו.
קשה להסביר במילים את האווירה שסיפקו האוהדים המקסיקנים. מהדרך למגרש, שלוש שעות לפני המשחק, דרך הצבעוניות והשירים מחוץ לאצטדיון עד לאווירה המרטיטה בתוכו. כשצ'וקי לוסאנו הבקיע את שער הניצחון, ליטרלי האצטדיון רעד.
ברגעים האלו הבנתי באמת מה זה מונדיאל ואיך מרגישה תשוקה ואהבת אמת לכדורגל. אני כל כך שמח ומלא הכרת תודה שאני אהיה ביציע השידור של האצטקה, שיהיה מלא ב־87,000 מקסיקנים ואזכה לחוות את האוהדים המקסיקנים המדהימים באצטדיון שהוא שם שני למונדיאל.
והסיפור השני, זה האיש שאשב לצידו. יורם ארבל הוא אגדה שהייתה באמת, ובקולו, שפתו העשירה והאינטליגנציה שלו גרם לרבים, אני ביניהם, להתאהב בשידורי הכדורגל. חזרתו אחרי 40 שנים בדיוק לאצטדיון שבו התפייט כשמראדונה סיפק את השער הגדול בהיסטוריה ארבע דקות לאחר אחד השערים השערורייתיים בכל הזמנים, היא מרגשת לא פחות מהמשחק. נעשה הכל כדי להעביר לכם את החוויה מהמגרש בצורה אופטימלית בתקווה שתיהנו לא פחות מאיתנו.
כישרון מול משמעת
במשחק עצמו מקסיקו פייבוריטית ברורה מול דרום אפריקה המפתיעה. מקסיקו נבחרת מוכשרת, עם מאמן מוכח, שניזונה מהדחיפה של הקהל שלה. חאבייר אגירה, מאמנה, היה אחד השחקנים הבולטים בנבחרת של 86' שהגיעה עד רבע הגמר.
מקסיקו מגיעה במומנטום טוב אחרי שזכתה בגביע הזהב והביסה את סרביה 1:5 במשחק ההכנה האחרון. הלגיונרים הבולטים הם מלך השערים הנוכחי ראול חימנז מפולהאם ואדסון אלברז של פנרבחצ'ה.
12 שחקנים מגיעים מהליגה המקומית החזקה, ואחד מהם, שממש שווה לשים לב אליו, הוא חילברטו מורה, קשר התקפי איכותי מאוד עם הכדור, שכנראה יעלה מהספסל. ואולי במונדיאל הביתי ייכתב הפרק הראשון בקריירה שעוד נדבר עליה שנים קדימה.
מנגד, דרום אפריקה היא נבחרת ללא כוכבים גדולים, שעצם העפלתה על חשבון ניגריה החזקה היא ההישג הגדול. הכוכב הגדול שלה הוא המאמן, הוגו ברוס, שמאמן אותה מ־2021. הוא זכה בעבר עם קמרון באליפות אפריקה, ומוציא מים מהסלע מהשחקנים האלמונים יחסית שיש לו. נבחרת מאוד מסודרת, שמתבססת על משחק הגנה קבוצתי ומצבים נייחים.
אז הערב ב־22:00 (שעון ישראל) העולם יעצור מלכת והכדורגל יעבור לקדמת הבמה. משחק הפתיחה יהיה רק האפריטיף לקראת עוד 103 משחקים, 39 ימים ואינסוף סיפורים שיסתיימו עם מנצחת אחת, קפטן אחד, שיניף את הגביע. מי זה יהיה? בשביל זה נצטרך לחכות בסבלנות, ובעיקר ליהנות מהדבר הכי טוב ויפה שיש לספורט העולמי להציע.
