כשחושבים על מונדיאל, אחד הדברים הראשונים שעולים לראש הוא המגוון. המון צבעים, תרבויות, איכויות ומסורות מכל רחבי העולם מרוכזים בחגיגה אחת גדולה שהיא הרבה מעבר לכדורגל.
בעוד 48 נבחרות יעניקו לאזרחיהן רגעים בלתי נשכחים, אוהדי נבחרת ישראל שוב יצפו בטורניר מהבית בקנאה. ולמרות זאת, כיאה למדינה שנבנתה כקיבוץ גלויות, יש בה לא מעט שאוהדים נבחרת זרה, עם או בלי קשר דם.
מאיר לוזוויק (42), למשל, הוא אוהד שרוף של מקסיקו למרות שאין לו קשר משפחתי - או לפחות לא היה לו כשהתחיל לאהוד אותה. "בגיל 9, במונדיאל 94', ראיתי איזו נבחרת שמשחקת בירוק", הוא מספר, "היא שיחקה יפה ומלהיב, ובתור ילד זה נצרב אצלך לעולמי-עד. בהתחלה לא הייתי אוהד מושבע, עד שהתחלתי לעבוד במקום שבו היו איתי אנשים מכל העולם - ואז באמת התחברתי לקהילה המקסיקנית בישראל".
מאיר טוען כי מדובר בקהילה של יותר מעשרת אלפים איש בכל הארץ. "מצאתי את עצמי עובד עם מקסיקנים, התחברתי איתם דרך הכדורגל". בהמשך, באופן מדהים, הוא גם הכיר מקסיקנית שהפכה לאשתו. "בשבוע האחרון שלי בעבודה היא בדיוק התחילה שם. התחלתי איתה בלי שידעתי שהיא מקסיקנית, ועכשיו אני אעביר את המורשת המקסיקנית במשפחה".
במקרה של ניקולס קולקין (33), אוהד נבחרת אורוגוואי, מדובר בקשר דם. הוא נולד באורוגוואי ועלה ממנה בגיל 10 - והאהדה הגדולה שלו אליה מובנת. "באורוגוואי אין בן אדם שלא משחק כדורגל, זה הספורט היחידי שכולם מתעסקים בו ומדברים עליו", שיתף.
"הנבחרת היא גאווה לאומית. תחשבו שאין שם הייטק וצבא, אין הרבה תושבים - בערך 3.5 מיליון, וזה לעולם לא משתנה. אם מישהו נולד, אחר עוזב את המדינה", הוא צוחק. "הנבחרת היא חלק מהזהות שלי. יותר כיף להיות אוהד כיום, כי פעם אנשים לא ידעו מה זה אורוגוואי. זה נותן גאווה שסוף־סוף מכירים את המדינה, הכדורגל זה הדבר היחידי שגורם לה לבלוט".
מיכאל שנקר בן ה-45 הוא מרצה באוניברסיטה העברית, ומרצה אורח באוניברסיטת סמרקנד, העיר השלישית בגודלה באוזבקיסטן - שעלתה לראשונה בתולדותיה למונדיאל. הביקורים המרובים בה הובילו אותו לחיבור עמוק לנבחרת.
"קשה לי להגדיר את עצמי כאוהד גדול, אבל במונדיאל אני בהחלט הולך לאהוד את נבחרת אוזבקיסטן, זו אחת המדינות שהכי חשובות לי", הוא מספר.
הקהילות בישראל
אם במדינות עצמן יש קהל אוהדים גדול, הרי שבישראל, הרחוקה הרבה יותר, קשה לשמור על החיבור ההדוק. ובכל זאת, לכל אחת מהמדינות יש קהל אוהדים גם בארץ הקודש. "יש בערך 10,000 יהודים שעלו מאורוגוואי", מספר ניקולס.
"פעם היה בר בהרצליה שהיינו נפגשים בו קבוע, אבל עם הזמן פעילות הקהילה דעכה. כיום יש קבוצות בפייסבוק ופה ושם התארגנויות - אבל זה לא יותר מדי גדול".
אז עם מי הוא יראה את המונדיאל? "אנחנו משתדלים לראות את המשחקים ביחד, המשפחה, אבל אני לא יודע איך זה יהיה עכשיו כשהמשחקים באמצע הלילה. אם זו שעה נוחה אז לפעמים אנחנו צופים עם המשפחה הרחבה", סיפר והרחיב על המסורת: "כילד הייתי מקשט את הבית בחולצות ודגלים, לא היה מקום לסיכה".
"יצא לי לעשות דברים עם הקהילה המקסיקנית בישראל", סיפר מאיר, "במונדיאל 2010 ישבנו בבר בת"א. 'החבורה המקסיקנית' מנתה כמה עשרות. היינו מגיעים עם החולצות, חוגגים. חשוב לציין שזה היה קורה רק ביום של המשחק, בלי הכנות מיוחדות לפני".
האם הרגיש שונה, כיוון שהיה היחיד שאינו מקסיקני? לא ממש. "המקסיקנים הם אנשים חמים, הם שמחים שאתה אוהד אותם - בעיקר בישראל, שיש פה הרבה אוהדים ארגנטינאים וברזילאים. זה משמעותי יותר עבור המקסיקני שחי את הנבחרת שלו מהרגע שהוא נולד, אבל גם בשבילי זה אושר אמיתי".
אולי תופתעו, אבל גם לנבחרת אוזבקיסטן יש נציגות בישראל. מיכאל מספר שאינו לבד: "יש בארץ קהילה של יהודי בוכרה שמקורם באוזבקיסטן. בשנים האחרונות יש גם תופעה של הרבה מאוד עובדים זרים שמגיעים לישראל - במיוחד מטפלות. אני פוגש אותם לא מעט. אני אמנם לא בטוח שהם התגבשו לקהילה, אבל יש עוד זמן ויש מצב שהם יארגנו משהו לקראת המונדיאל, לפחות משהו ביתי צנוע של היהודים הבוכרים".
ציפיות ותחזיות
אי אפשר לדבר עם אוהדים על המונדיאל בלי ציפיות ותחזיות. נתחיל עם אחת משלוש המדינות שמארחות - מקסיקו. שם, לטענת מאיר, יש ציפיות גבוהות, מקצועית וכלכלית.
"יצא לי לדבר גם עם חברים ועם המשפחה של אשתי. הם מצפים מאוד לטורניר. דבר ראשון, זה מנוע כלכלי. תיירים מגיעים ומוציאים כסף. בנוסף, החיים במקסיקו מלאים באלימות וכנופיות, והטורניר הזה מוציא אותך מקשיי השגרה, זה אסקפיזם, ובישראל מבינים את זה הכי טוב".
מבחינה מקצועית הוא טוען: "הכי רחוק שמקסיקו הגיעה זה לרבע הגמר ב-1970 וב-1986, כשאירחה. אז הם מצפים גם הפעם להגיע לפחות לשלב הזה. אם יגיעו בטעות לחצי גמר זה יהיה מטורף. דרום אפריקה, דרום קוריאה וצ'כיה זה בית נוח שמקסיקו צריכה לעלות ממנו. אם לא יהיה בלגן. אפילו הדחה בשלב 32 האחרונות תיחשב לכישלון".
גם לניקולס יש ציפיות גבוהות מנבחרת אורוגוואי, לצד חששות: "עד הקופה אמריקה הייתי מאוד אופטימי. הנבחרת היתה בפורמה טובה, אבל השחקנים לא מחוברים למרסלו ביילסה, וגם התקשורת נגדו בגלל שהוא ארגנטינאי. למרות זאת לסיים ראשונים, מעל ספרד, זאת המטרה - ומשם הכל תלוי בהגרלה. הדחה בשלב הבתים תהיה דבר נורא".
מיכאל נותר צנוע: "מבחינת אוזבקיסטן עצם ההשתתפות והייצוג של המדינה זה הישג עצום, הם לא מודאגים מתרחיש גרוע. אם הם יעלו משלב הבתים זו תהיה הצלחה גדולה".
