כל מי שאינו אוהד של נבחרת אנגליה ככל הנראה יגדיר את שיר שלושת האריות מיורו 1996 - "Football's Coming Home" - מרגיז. אך סביר להניח שהוא מלווה גם בשמחה לאיד, כיוון ש"הכדורגל שב הביתה", אבל לא הגביע, כבר 60 שנה.
מאז הומצא השיר היו לאנגליה הרכבים רבים, כולל דור הזהב שכלל את וויין רוני, פרנק למפרד וסטיבן ג'רארד, אבל גם הוא כשל, כמו כל הבאים אחריו. אבל בממלכה לא נשברו, ולקראת מונדיאל 2026 הלך הרוח במולדת הכדורגל הוא שאנגליה בגרסתה הנוכחית יכולה ללכת עד הסוף.
האוהד המסור סמואל סטיינבוק בן ה־33, מצפון לונדון, ניסה להסביר ל"ישראל היום" את המשיכה לנבחרת: "כשהתחלתי לעקוב אחריה באדיקות ידעתי שיהיו לזה השלכות כלכליות ורגשיות. ככה זה עם אנגליה, אתה איתה ברגעים הקשים וברגעים הטובים. מדובר באהבה ובהתמכרות קשות שקשה לבטא במילים, אז פשוט הולכים עליה בכל הכוח".
סטיינבוק לא החמיץ אף משחק של שלושת האריות בעשור האחרון, ולא משנה איפה התקיים ברחבי הגלובוס. כיום בארה"ב הוא כבר מחכה למשחק הראשון: "עד כמה אני מאמין בנבחרת לקראת תחילת המונדיאל? הביטחון שלנו די נמוך. זה נובע מהעובדה שבטורנירים האחרונים, ברגעי האמת, כשלנו".
מה בכל זאת מעורר בך אופטימיות?
"דווקא תחת מנג'ר גרמני, שכבר הוכיח בעבר כי בטורניר נוקאאוט (עם צ'לסי; נ"ד) הוא יודע מה לעשות, נוכל לשנות מנטליות לכזו בלתי מתפשרת כמו של תומאס טוכל - שלא עושה הנחות לאף אחד. איתו נמצא את הנוסחה שתסייע לנו לזכות בגביע העולם".
סטיינבוק חוזר לאחד הקמפיינים הכושלים של נבחרתו האהובה, שאליו הוא מגיע מזווית מפתיעה בשל היותו יהודי. דבריו מגיעים נוכח גילויי האנטישמיות המתגברים ברחבי הממלכה: "כשהתחלתי לנדוד עם נבחרת אנגליה ברחבי העולם שאלו אותי מאיפה אני ומאיפה הגיעה האהבה הגדולה שלי לנבחרת. כשסיפרתי להם שאני יהודי עם משפחה בישראל, רובם אמרו שהמשחק בישראל, במארס 2007, זכור להם כאחת הנסיעות הכי מהנות".
איך הם הסבירו זאת?
"רבים הזהירו אותם לפני המשחק הזה שהם טסים לאזור במלחמה, אבל בפועל הם נהנו מכל רגע באביב הישראלי. הם התכנסו ב'מייק'ס פלייס' בת"א ושתו בלי הפסקה, לפני ואחרי ה־0:0 הגרוע. הקמפיין כולו זכור ככישלון עצום, כי אנגליה לא העפילה ליורו. בקרב האוהדים האנגלים הדת או הדעות הפוליטיות שלך לא מעניינות אף אחד. מקבלים את כולם בחיבוק גדול. בתור יהודי־אנגלי, במיוחד בתקופה המאתגרת הזאת, זה כיף עצום".
"רגעים מורכבים"
ג'ון מארי, השדר המרכזי של BBC בשידורי הנבחרת הלאומית, שיתף כי למרות ההיבט המקצועי הוא קודם כל אוהד: "להיות שדר של הנבחרת זאת מחויבות גדולה, אבל בעיקר זכות גדולה. עד היום אני נאלץ לצבוט את עצמי כדי להאמין שאכן אני זוכה לעשות זאת".
מארי, שנמצא בתפקיד מאז המונדיאל בברזיל ב־2014, מחפש גם הוא את חצי הכוס המלאה: "כשאני מביט על אנגליה של העשור האחרון, אני רואה רגעים מורכבים כמו ההפסד לאיסלנד ב־2016 ובגמר לאיטליה ב־2021, אבל אני דווקא זוכר את הניצחון על קולומביה בפנדלים במונדיאל 2018 כרגע מכונן שפתח פרק חדש של אופטימיות עבור האומה.
"עד לאותו משחק בטורניר ברוסיה לא ניצחנו מעולם דו־קרב פנדלים בגביע העולם. היה לנו מוניטין שברגע האמת אנחנו קורסים, וזה היה רגע שבנה את התשתית עבור הדור של גארת' סאות'גייט ואיפשר ליצור תלכיד עוצמתי מאוד. אם אנגליה תציג את הגרסה הטובה ביותר שלה, אני בהחלט מאמין שאנחנו יכולים לזכות בקרוב בגביע העולם".
אל תדאגו, למארי יש גם חששות: "מה שבכל זאת מדאיג מבחינתי הוא העייפות המצטברת של השחקנים הבכירים שלנו. אלמנט חשוב נוסף הוא החום הגדול שהנבחרות צפויות להתמודד איתו בקיץ הקרוב. יש נבחרות שההיכרות שלהן עם מזג האוויר הלוהט תשחק לטובתן, אבל אנגליה היא בהחלט לא אחת מהן - וזאת עלולה להיות נקודת תורפה מרכזית בטורניר כל כך ארוך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו