אליפות העולם לנבחרות בכדורגל היא אירוע הספורט הגדול והנצפה בתבל. פעם בארבע שנים העולם עוצר מלכת ומגרשי הכדורגל הופכים לבמה הגדולה מכולן. במה שבה אגדות נולדות, סיפורים על־זמניים נכתבים ושמות אלמוניים הופכים בן־לילה לכאלה שכולם מכירים.
כך היה עם טוטו סקילאצ'י שהגיע משום מקום והפך למלך השערים של איטליה במונדיאל הביתי ב־1990. עם מייקל אואן שהדהים את העולם בגיל 18 כשחרך את כר הדשא מול ארגנטינה בשמינית הגמר. גם מירוסלב קלוזה, מלך שערי המונדיאל בכל הזמנים, שב־2002 עוד היה חלוץ אלמוני בקייזרסלאוטרן והחל מסע היסטורי שהסתיים עם הנפת גביע ב־2014 יחד עם תואר מלך שערי המונדיאל בכל הזמנים.
גם בטורנירים האחרונים הקסם לא נעלם. חאמס רודריגס הפך לסנסציה ב־2014, קיליאן אמבפה הדהים את העולם ברוסיה מול ארגנטינה ומסי במופע חריג באיכותו שהסתיים בהנפת הגביע, ובקטאר קיבלנו את חוליאן אלברס ואנסו פרננדס, שהפכו תוך כדי תנועה משחקני רוטציה לסייענים הראשיים של מסי כל הדרך עד להנפת הגביע.
אז כשמונדיאל 2026 מעבר לפינה, נשאלת השאלה מי יהיה הסיפור הגדול הבא? מי ינצל את הבמה הגדולה מכולן ויהפוך אותה לנקודת מפנה בקריירה? בחרתי ארבעה שמות שכבר התחילו את הפריצה שלהם, ויש סיכוי יותר מסביר שהמונדיאל הקרוב יהיה זה שיהפוך אותם משחקנים מבטיחים לכוכבים שבועטים לעבר הנצח.
ז'ואאו נבש (בן 22, פריז סן ז'רמן, פורטוגל)
כשמדברים על נבחרת פורטוגל ב־22 השנים האחרונות, מדברים בעיקר על כריסטיאנו רונאלדו. אבל פורטוגל היא הרבה־הרבה יותר. היא בית חרושת לשחקני־על בכל העמדות, ובעיקר במרכז השדה.
אז אם רונאלדו הוא הפנים של הנבחרת, ברונו פרננדש הוא הלב, וברנררדו סילבה הוא המוח, אז ז'ואאו נבש הוא המנוע. קשר מרכזי ששולט בצורה יוצאת דופן בקצב המשחק, מוסר נהדר, קשוח הגנתית ומצטרף נפלא לחלק הקדמי, פרמטר שכל הזמן במגמת שיפור אצלו.
השילוב בינו לבין ויטיניה, שעובד נפלא בפ.ס.ז', אמור לסייע לו להחליק בצורה הכי טבעית לתפקיד גם בנבחרת, ויכולת טובה שלו ושל ברונו עשויה לסחוב את פורטוגל ורונאלדו עד לגמר ואולי גם לסגירת קריירה מושלמת של גדול השחקנים האירופיים בכל הזמנים.
לנארט קארל (בן 18, באיירן מינכן, גרמניה)
נבחרת גרמניה לא העפילה לשלב הנוקאאוט שני מונדיאלים ברצף - משפט בלתי נתפס כשמדברים על אלופת העולם ארבע פעמים ואחת מהנבחרות היציבות בתולדות הטורניר. אחת הסיבות לנפילה היתה ירידה גדולה בכמות הכישרון בחלק הקדמי. למונדיאל הקרוב גרמניה תגיעה שוב ללא חלוץ דומיננטי, אבל כן עם מאמן צעיר ומבריק, יוליאן נאגלסמן, ודור צעיר ומאוד איכותי בכל העמדות שמאחורי החלוץ.
אחד השחקנים הכי מעניינים בסגל של נאגלסמן הוא לנארט קארל. הכישרון העצום של באיירן מינכן, שמזכיר לרבים את אריין רובן בתנועות שלו מימין לשמאל וביכולת הסיום. קארל, שהפך העונה לראשון שכובש בשלושה משחקים רצופים בליגת האלופות לפני גיל 18, יכול לתת את הברק שהיה חסר לגרמניה בטורנירים האחרונים ולהפוך אותה לאחת המועמדות ללכת עד הסוף.
ניקו אוריילי (בן 21, מנצ'סטר סיטי, אנגליה)
אחד הסיפורים הכי גדולים העונה בפרמייר ליג. אוריילי, אוהד שרוף של סיטי מילדות שגדל במועדון מגיל 8, בכלל כקשר, הפך בעקבות הפציעה של ריאן איט־נורי למגן המוביל של פפ גווארדיולה. השיא הגיע עם צמד שערים שהביאו לסיטי את גביע הליגה במשחק מול ארסנל.
אוריילי, שחקן חזק וגבוה, עם טכניקה ברמה הכי גבוהה וקואורדינציה נהדרת, הפך לפי מאמנו ל"רכש של העונה" של סיטי. על הדרך אוריילי קיבע את מקומו בהרכב של תומאס טוכל בעמדה שבשנים האחרונות היוותה נקודת תורפה אצל האנגלים. אבל הפעם יש שקט למאמן בעמדה הזאת.
פאו קובארסי (בן 19, ברצלונה, ספרד)
כשמדברים על אלופת אירופה, לרוב מזכירים את הכישרון העצום בחלק הקדמי: לאמין ימאל, פדרי, הטיקי־טאקה היעיל. אבל כל זה לא יכול להצליח בלי מרכז הגנה חזק וטכני שדוחף קדימה את כל הקבוצה.
קובארסי הוא בלם קר רוח, פנטסטי עם הכדור, וכבר כיום מהטובים בעולם בתפקידו במסירות שוברות קווים. הוא קורא את המשחק ברמה גבוהה, וגם המיקום שלו נהדר.
ההתקפה של ספרד תעשה את שלה, ואם קובארסי יצטיין, ספרד של המונדיאל יכולה להיות אפילו יותר טובה מזו שזכתה ביורו האחרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו