זו הייתה נבחרת שכונתה “נבחרת הפלא”, ולא במקרה. הונגריה של תחילת שנות החמישים לא רק ניצחה משחקים - היא שיחקה כדורגל שנראה מתקדם בעשרות שנים לעומת היריבות שלה. תנועה בלתי פוסקת, חילופי מקומות, לחץ, הכנה טקטית מדויקת ומערך התקפי שהקדים את זמנו. מה שנראה היום בסיסי בכדורגל המודרני, היה אז כמעט מהפכה.
במרכז הנבחרת עמדו שמות שהפכו לאגדות: פרנץ פושקאש, אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק, ושאנדור קוצ’יש, שכבש 11 שערים במונדיאל אחד. סביבם פעלה מערכת שלמה, חכמה ומהירה, שהפכה את הונגריה לאימת אירופה.
כדי להבין עד כמה היא הייתה מפחידה, צריך לחזור למשחק אחד בלונדון. בשנת 1953 הגיעה הונגריה לוומבלי ופגשה את אנגליה, שעד אז ראתה בעצמה כמעט בעלת הבית של הכדורגל. הונגריה ניצחה 6:3 והפכה לנבחרת הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים שמנצחת את אנגליה בוומבלי. האנגלים היו בהלם כזה שביקשו משחק חוזר בבודפשט. שם זה נגמר אפילו גרוע יותר: 7:1 להונגריה. עד היום זו התבוסה הגדולה ביותר בתולדות נבחרת אנגליה.
למונדיאל 1954 בשווייץ הגיעה הונגריה כפייבוריטית ברורה. היא פתחה את הטורניר בסערה, כולל ניצחון 8:3 על מערב גרמניה בשלב הבתים. הכל נראה מוכן לזכייה היסטורית. הנבחרת דרסה, כבשה, הרשימה, והגיעה לגמר מול אותה גרמניה בדיוק.
ואז הגיע אחד המשחקים המפתיעים בתולדות המונדיאל.
הגמר נערך בגשם כבד בברן, תנאים שהתאימו פחות למשחק הטכני והמהיר של ההונגרים. הגרמנים, לעומת זאת, נהנו מיתרון לא צפוי: נעלי אדידס עם פקקים מתחלפים, שאפשרו להם אחיזה טובה יותר במגרש הרטוב. הונגריה עלתה ליתרון מוקדם, אבל מערב גרמניה חזרה למשחק וניצחה 3:2. המשחק הזה קיבל את הכינוי “הנס של ברן”, בעיקר כי עד היום קשה להבין איך הנבחרת הטובה בעולם הפסידה דווקא שם.
עבור הונגריה, זו לא הייתה רק החמצה ספורטיבית. זה הייתה שברו של חלום. הנבחרת שהאמינה שהכדורגל היפה, ההתקפי והחכם חייב לנצח, גילתה שבמונדיאל לפעמים מספיק יום אחד לא טוב כדי למחוק דור שלם.
הסוף היה עצוב אפילו יותר: בשנת 1956 פרץ המרד ההונגרי נגד השלטון הקומוניסטי. בעקבות הדיכוי הסובייטי, רבים משחקני הנבחרת ברחו מהמדינה ולא חזרו לשחק יחד. פושקאש עבר בהמשך לריאל מדריד והפך לאגדה גם שם, אבל נבחרת הפלא התפרקה.
מאז, הונגריה מעולם לא חזרה לאותו מעמד. המדינה שהייתה פעם המעצמה הכי מתקדמת בכדורגל העולמי נותרה בעיקר עם זיכרון של מה שהיה יכול להיות.
וזה אולי מה שהופך את הסיפור שלה לכל כך גדול. הונגריה של 1954 לא זכתה בגביע, אבל היא השאירה אחריה משהו עמוק יותר: הוכחה שכדורגל יכול להיות רעיון, שפה, מהפכה. לפעמים גם נבחרת שמפסידה בגמר יכולה לנצח את ההיסטוריה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו