האם בארה"ב יודעים שבעוד כחודשיים מתחיל שם גביע העולם בכדורגל? מסע בין כמה ערים בחוף המזרחי, פגישות עם עשרות אנשים ועיון במדורי וערוצי הספורט הם עדות מהימנה דיה, והתשובה הברורה לשאלה היא פשוט - לא. אין שלטים ברחובות, אין למצוא חנויות של מזכרות, אין כתבות, לא בטלוויזיה ולא בעיתונים. האירוע הגדול של קיץ 2026 מתחבא.
המקום היחיד שרואים בו קצת מונדיאל ברחובות, הוא דווקא בחנויות הספרים, שם במדף הספורט יצאו לאחרונה ספרים על ההיסטוריה של הגביע העולמי, וגם כאלה שמסבירים כיצד השתנה הכדורגל מאז הפעם הקודמת שגביע העולם נערך במדינה. זה קרה לפני 32 שנה, שבהן כלום לא השתנה - כדורגל בארה"ב הוא עדיין עסק לנשים, נערות ומהגרים בלבד.
לצד העובדה שהכדורגל לא תפס בארה"ב, יש אלמנטים נוספים. קודם כל, כמובן, מחירי הכרטיסים, שמקשים על קהילות המהגרים הגדולות לרכוש אותם. לצד זאת, ישראלים מקומיים שאיתם שוחחנו וזכו בהגרלות, גילו שמדובר במשחקים של נבחרות כמו קורסאו. זה לא מעניין אותם וגם אין מי שיקנה מהם את הכרטיסים.
נוסף על כך, ליגות הספורט האמריקניות מעניינות כרגע הרבה יותר: ב-ABN מתחיל הפלייאוף שאמור להסתיים רגע לפני פתיחת המונדיאל, ועונת הבייסבול אמורה להגיע לשיאה במהלך שלב הבתים המוקדמים. כרגע לאמריקנים אין פנאי להתעסק בטורניר האיזוטרי שמתקרב לפתחם.
יותר תקשורת, פחות תיירים
כשנכנסתי לחנות הרשמית של אדידס בשדרה החמישית בניו יורק, הורגש שסוף-סוף אולי יש פה איזה אירוע ספורטיבי: בחלון הראווה מציגים חולצות רשמיות של נבחרות מקסיקו וארה"ב, אך לא של נבחרות כמו גרמניה, ספרד או ברזיל. המחירים כמובן מרקיעים שחקים, סביב ה-800 שקלים לחולצה. רוב הנוכחים אגב בחנות, איך לא, היו תיירים.
כשאני מספר לדסטין, אחד המוכרים בחנות - שהוא באופן לא מפתיע יהודי, שאני מישראל, הוא שואל אותי בעיניים נוצצות: "ועקבתם אחרי הנבחרת הלאומית באליפות העולם בבייסבול?". הוא התאכזב לשמוע את תשובתי, שחוץ מהורי השחקנים והשחקנים עצמם, איש בישראל לא יודע אפילו שהייתה אליפות עולם ושמשחקת שם נבחרת כחול-לבן.
"לא אטרקטיבי"
אוקיי, ניו יורק היא עיר צינית שקשה מאד למשוך בה תשומת לב, גם אם מדובר באירוע הכדורגל הכי גדול אי פעם. אז שכרנו מכונית ונסענו לניו ג'רזי ולפילדלפיה השכנות, שאחת מהן תארח את המשחקים המכריעים, כולל הגמר, והשנייה תארח שישה משחקים בשלבים המוקדמים. בניו ג'רזי לא מצאנו עדות לכך שעוד מעט ממש ייערך פה הגמר, ובפילדלפיה פגשנו את דור ברקוביץ', הבעלים של מלון "אנה בל" בשכונת פישטאון המשקיפה על הדאון-טאון.
"יש לנו כמובן הזמנות למונדיאל והמלון יהיה מלא לקראת המשחקים, אבל יש סיכוי שזה יותר אנשי תקשורת ולאו דווקא תיירים", הוא מסביר, "פילדלפיה מארחת בבית המוקדם משחק בין אקוודור לחוף השנהב, אני לא יודע כמה זה אטרקטיבי לעיר ובכלל גם אני כחובב כדורגל, לא בטוח שאצפה בו".
פילדלפיה תארח גם את נבחרת ברזיל, אבל כולם מחכים שם לשמינית הגמר, המשחק האחרון שהעיר תארח וצפוי על הנייר להיות משחק גדול שיכלול לפחות נבחרת אחת מאירופה. "צריך גם לזכור, שפילדלפיה היא רק שעה וחצי נסיעה מהאצטדיון שיארח את הגמר וזה גם משהו שיכול להביא הרבה תיירים לעיר. לצד מחירי הכרטיסים שעולים, ברור שמחירי המלונות עולים אף הם", מסכם ברקוביץ' היטב את הציפייה לתיירים ממדינות כדורגל, שיגיעו לעקוב אחר הנבחרות שלהם.
פסל החירות במספרת
אוקיי, סוף-סוף כאילו תחושה של טורניר כדורגל גדול. מלונות במחירים גבוהים, עיר של ספורט כמו פילדלפיה עם אצטדיון של כמעט 70 אלף מקומות. העניינים מתחילים להתחמם, המשכנו הלאה, שעתיים נסיעה לבירה וושינגטון. כאן, חוץ מהגרלת שלב הבתים לא יארחו דבר.
ערים מסביב כן יארחו, אבל כשאנחנו מגיעים לדאון-טאון, אפשר לראות כאן אוהדי ספורט מחכים לאירוע השיא שלהם: המשחקים המכריעים של טורניר המכללות שנארח בעיר בסוף השבוע. אנשים באמת בטירוף, אמריקני כמובן והכל יחסי, אבל ניתן להרגיש משהו בעיר המנומנמת.
אנחנו מנסים למצוא מישהו שידבר איתנו על הטורניר ההוא של הכדורגל, אבל זה מאפשר לנו לפתוח שיחה עם שרה, אמריקנית שמנצלת את ההזדמנות, איך לא, לנגח את המדיניות של דונלד טראמפ: "למה שמישהו יבוא למדינה הזאת כאשר הכלבים של ה-ICE מחפשים מהגרים בכל מקום, הם יעשו את זה גם לחובבי כדורגל". כזכור, הנשיא חיזק את מעמד שוטרי ההגירה והמכס שרודפים אחר מהגרים לא חוקיים בכל מקום.
הדבר גורם לבעיה מרכזית שכולם מדברים עליה בארה"ב: התורים בשדות התעופה הם אינסופיים, גם כחלק משביתות של אנשי המכס וגם מהעבודה של שוטרי ההגירה. קחו בחשבון שאם אתם מתכוונים להגיע למשחקים הקרובים, צפויים לכם תורי ענק בכניסה ולא משנה באיזה נמל תעופה תנחתו.
ב-JFK חשבנו שאנחנו לא רואים טוב. בין פרסומות לג'אנק פוד, הופיע פוסטר של שדה התעופה ובו רואים את פסל החירות מבצעת בעיטת מספרת... למעלה בקטן, נכתב "ברוכים הבאים לשדה התעופה JFK של ניו יורק, שמארחת את משחקי גביע העולם בכדורגל". התרגשנו.
המונדיאל בקטאר כדוגמה
אז כן, יכול להיות שבארה"ב דברים פועלים אחרת, אבל חודשיים זה הרבה זמן להתקשט לאירוע חגיגי, ובדרך כלל טבעם של האירועים שלהם להיזכר על פי המשחקים שהם מייצרים ולא על כל מה שקרה לפני.
המונדיאל בקטאר היה המושמץ בכל הזמנים, אבל כל העולם צפה בו וליונל מסי עשה בו היסטוריה. נכון לעכשיו, גביע העולם בכדורגל הוא אפילו לא בתחתית הידיעות במדור הספורט של הניו יורק טיימס או בתוכניות הדגל של ערוצי הטלוויזיה.
אולי אלה המחירים השערורייתים, אולי העובדה שביקרנו בניו יורק הפרוגרסיבית ששונאת כל מה שמייצג את המשטר הנוכחי, ויכול להיות שלא משנה מה יקרה, כאן לא יאהבו אף פעם כדורגל גברים. והאמת די בצדק, כאשר רואים את האצטדיונים המלאים במשחקי נשים, נזכרים שפעם כדורגל הגברים גם היה כזה: הרבה יותר פשוט ומעניין והרבה פחות ממוסחר.
