ישפיע על המונדיאל? גל פרישות חסר תקדים מנבחרות איראן: "חייהם בסכנה"

בשבוע האחרון מתרחשת באיראן תופעה חריגה בעוצמתה ובהיקפה: ספורטאים וספורטאיות מענפים שונים, חלקם מהבולטים במדינה, מודיעים בזה אחר זה על פרישה מהנבחרות הלאומיות. לא מדובר בהחלטות מקצועיות או בפציעות, אלא במחאה גלויה נגד הקטל ההמוני של אזרחים בידי הרפובליקה האיסלאמית, על רקע דיכוי מה שמכונה בידי המתנגדים "המהפכה הלאומית של האיראנים".

הטריגר לגל הנוכחי הגיע מכדורגל הנשים. כוסאר קמאלי, שחקנית קבוצת סנגין משין איסטא, פרסמה פוסט אישי באינסטגרם והודיעה על פרישתה מנבחרת איראן. "שנים שיחקתי באהבה עבור נבחרת איראן. מהנערות ועד היום, החולצה הזו הייתה חלק מהזהות שלי, משהו שמעבר לכדורגל", כתבה. לדבריה, ההחלטה אינה נובעת מכעס רגעי אלא ממודעות וממצפון: "כשהלב פצוע והנשמה עייפה, גם הכדורגל כבר לא מהווה מפלט".

קמאלי הדגישה כי אינה נפרדת מהכדורגל עצמו, אלא מהנבחרת, בתקווה ליום שבו תוכל לשוב ולשחק "עם לב שקט, עבור העם". דבריה זכו להד רחב ברשתות החברתיות, במיוחד בקרב צעירים וצעירות שראו בהם ביטוי נדיר של אומץ אזרחי מצד ספורטאית פעילה.

"העדיפות היא האנשים"

קדמה לה זאהרא אליזאדה, שחקנית נבחרת הנשים וקבוצת גול-גוהר סירג'אן, שנחשבת לפורשת הראשונה בגל המחאה הנוכחי. אליזאדה בת ה-25, כתבה כי בימים שבהם "לב איראן בוער בכאב", אינה מסוגלת לשחק כפי ששיחקה בעבר. "הנבחרת תמיד הייתה עבורי סמל לגאווה ולעמידה איתנה, אבל היום העדיפות העליונה שלי היא האנשים בארצי", כתבה.

המחאה אינה מוגבלת לכדורגל. גם בכדורסל, אחד מענפי הדגל של הספורט האיראני, נרשמו פרישות מתוקשרות. בהנאם יכצ'אלי, כוכב נבחרת איראן, הודיע כי כל עוד "מצב רוחם של האנשים אינו משתפר והלבבות אינם נרגעים", הוא לא ילבש את מדי הנבחרת. "ללבוש את חולצת הנבחרת היה ותמיד יהיה עבורי הכבוד הגדול ביותר, אבל איני יכול לעבור ליד האבל הזה באדישות".

אל יכצ'אלי הצטרף מוחמד אמיני, כדורסלן המשחק בצרפת, שהצהיר כי הימנעות מלבישת חולצת הנבחרת היא עבורו מחווה של כבוד לעם האיראני. "החולצה הזו לא הייתה רק בגד, אלא פיקדון מהעם, מהתקוות ומהתפילות של אומה", כתב אמיני, והוסיף כי בלב כואב הוא אינו מוכן כעת לשאת אותה.

גם ענפים נוספים מצטרפים לגל. מוחמד-רזא אוראעי, שחקן נבחרת איראן בכדוריד, הודיע על פרישה מהנבחרת:" כשהלבבות במדינה פצועים, איני יכול להמשיך כרגיל". לדבריו, מדובר ב"זעקה שקטה של הזדהות", ולא בפרידה סופית.

באתלטיקה, מהלא מוחרוקי, אלופת איראן הצעירה בדיסקוס, בחרה להודיע על פרישה מהנבחרת ומהספורט התחרותי כולו. בניגוד לאחרים, היא שילבה בין מחאה ציבורית לעייפות פיזית ונפשית מצטברת. "להמשיך זה כבר לא סימן של כוח", כתבה, "האומץ האמיתי הוא לדעת מתי לעצור ולהציל את עצמך". אף שדבריה אינם פוליטיים במפורש, עיתוי ההודעה וההקשר הכללי מציבים אותה כחלק מאותו גל מחאה רחב.

במקביל לפרישות, נשמעים גם קולות תמיכה מצד ספורטאים שאינם פורשים רשמית. אלנאז רקאבי, המטפסת הבכירה שהפכה לסמל מחאה כבר בעבר, פרסמה קריאה דחופה בעקבות מעצרם ואיום ההוצאה להורג של שלושה ספורטאים צעירים. "חייהם של ספורטאים איראנים בסכנה", כתבה, "היו הקול שלהם". בין השמות שהזכירה: סאלח מוחמדי, מתאבק בן 19 ובעל מדליות בינלאומיות, שנעצר בידי כוחות הביטחון.

תגובת המשטר תגיע?

המשותף לכל המקרים הוא השימוש ברשתות החברתיות ככלי מחאה מרכזי. בהיעדר חופש ביטוי בתקשורת הממוסדת, הפכו אינסטגרם ופלטפורמות נוספות לבמה שממנה ספורטאים מביעים עמדה אישית, לעיתים תוך סיכון ממשי לקריירה ואף לחירותם האישית. באיראן, פרישה מהנבחרת אינה צעד סמלי בלבד, אלא ויתור על משכורת, תנאים, חסות ולעיתים גם על האפשרות לצאת לתחרויות בינלאומיות.

קשה לדעת כיצד יגיב המשטר לאורך זמן. בעבר, ספורטאים שמחו או חרגו מהקו הרשמי נענשו בהשעיות, איומים ואף מעצרים. עם זאת, ריבוי המקרים והפיזור הענפי מקשים על טיפול נקודתי. בינתיים, נראה כי גל הפרישות יוצר סדק נוסף בחומת השתיקה, ומציב את הספורטאים בלב המאבק האזרחי באיראן.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות