בפעם האחרונה - והיחידה - שאנגליה זכתה בתואר בינלאומי משמעותי בכדורגל, עדיין לא הספיקו לנקות את כל הקונפטי מטרפלגר סקוור לציון 20 שנה לניצחון על הנאצים. שזה, כאילו, לפני מלא זמן, כן? זו הפואנטה של ההמחשה הזו. זה, וגם סתם רציתי למצוא דרך לכתוב "נאצים" במשפט הראשון בטור על כדורגל. מה עוד, שגם אז זה היה עם המון מזל ושיגועים ועוונטות שיפוט כאלה ואחרות. ועוד בבית!
אבל לפני שלוש שנים הם הגיעו לחצי גמר המונדיאל. הישג שהייתם חושבים שהוא מרשים, נכון? אז תרשו לי להפנות אתכם לטוויטר לרגע, ולזה: "אני אוהד את אנגליה מיורו 96'", צייץ עידן ויניצקי השבוע, "ב־25 השנים האלו, הם עברו בנוקאאוט בטורנירים גדולים את ספרד ב־96' בפנדלים, דנמרק בשמינית ב־2002, אקוודור 0:1 בשמינית ב־2006, קולומביה בפנדלים ושבדיה ב־2018. זהו. סלח לי שאני לא אופטימי מדי".
בקיצור, יש טריליון סיבות למה אנגליה לא תזכה ביורו השנה, או אף פעם, ולמה היא גם לא תזכה בכלום. כל כך הרבה סיבות, שאין מקום להסביר או אפילו רק למנות את כולן, ולא רק בגלל שזה עיתון מודפס. אפילו אם הייתי כותב את זה לבלוג שאין לי, מתישהו היה נגמר לי הזיכרון הזמין במחשב או מה שלא קורה בתוך הלפטופ שתוקע אותו (אוי, הגעגועים למאק).
אז אנחנו במצב רוח מזופת במיוחד, ולכן החלטנו לכתוב לכם את המאמר החשוב ביותר בכל מוספי היורו שתיתקלו בהם: הרבה סיבות למה אנגליה כן זוכה ביורו. מוכנים? לא לזוז.
1. גארת' סאות'גייט, המאמן, הוא אובר־אצ'יבר. הוא היה כזה כשחקן, והוא כזה כמאמן. יותר מזה, הוא כזה מצליחן מזליסט שאפילו אחרי קדנציה כמנג'ר מידלסברו, שבה ניצח פחות מ־30% ממשחקיו, קיבל את אימון הנבחרת הצעירה של אנגליה. ואחרי שנכשל גם איתה בטורניר המשמעותי היחיד שבו הדריך אותה, קיבל את הבוגרת.
2. ואז, ב־2018 הוא העפיל לחצי גמר מונדיאל. וב־2019 זכה איתה במקום השלישי בליגת האומות. עם אנגליה! הלו, גם מקום שלישי זה משהו שזוכים בו. מי יכול לעצור את אליל המזל הזה? בטח שלא כדורגל קונבנציונלי.
3. אנגליה לא הפסידה ב־2021. אדרבה, היא במאזן מושלם של 6 ניצחונות מ־6 משחקים, עם מאזן שערים של 1:11, כולל ניצחונות על נבחרות שהעפילו ליורו כמו פולין ואוסטריה. מכונה.
4. הארי קיין כבש 34 שערים ב־54 הופעות בנבחרת. זה קצב מטורף. והוא מגיע לטורניר אחרי שהפך לראשון בתולדות הפרמייר ליג שמוביל את הליגה גם בשערים וגם בבישולים באותה עונה. הוא אולי החלוץ הבכיר בטורניר כולו, והוא בכושר מעולה. פחד.
5. עשרה שחקני סגל מגיעים מקבוצות שרק בחודש שעבר שיחקו בגמרים אירופיים (צ'לסי, מנצ'סטר סיטי ויונייטד). שלושה שחקני הסגל שלא משחקים באנגליה - זכו כולם בתארים העונה (אחד באליפות עם אתלטיקו, שניים בגביע עם דורטמונד). וביתר, אלה שלא מגיעים מהקבוצות הגדולות, אפשר למצוא שמות כמו ג'ק גריליש ודקלן רייס - שבאים אחרי עונות אישיות עצומות בקבוצות פרמייר ליג שהשיגו הרבה יותר משציפו מהן. אין, זה כותב את עצמו.
6. החוליה הכי חלשה שלהם, ככה מספרים לי אנשים שמבינים בכדורגל, היא מרכז ההגנה. אבל אז אני מסתכל ורואה אחד מיונייטד, אחד מסיטי, שני בלמים ששילמו עליהם במצטבר יותר מ־130 מיליון ליש"ט. וכולנו יודעים שיותר מדי כסף זה משהו שבהחלט יכול להסיח את הדעת של חלוצים ולגרום לקריירות שלהם להידרדר.
7. תראו מה הנבחרות הצעירות של אנגליה עשו בשנים האחרונות: רק ב־2017 הנבחרת עד גיל 20 זכתה במונדיאליטו, הנבחרת עד גיל 21 עשתה חצי גמר אליפות אירופה והנבחרת עד גיל 19 זכתה באליפות אירופה (אחרי ששנה קודם עשתה חצי גמר).
אה, כן, והנבחרת עד גיל 17 זכתה גם היא במונדיאל שלה ב־2017, אותה שנה שבה סיימה גם כסגנית אלופת אירופה - ושנה לפני שהעפילו לחצי גמר וסיימו במקום השלישי בטורניר היבשתי. ומה מספרים לנו כל הזמן אם לא שהעתיד הוא עכשיו ושהעולם שייך לצעירים? אה?
8. על הנייר, והאמת שגם מבחינת ההישגים שהם הספיקו לרשום בחייהם, לאנגליה יש טונות של כישרון צעיר שלא יבייש שום נבחרת. והוא מוקף בשחקנים ותיקים שכבר זכו בתארים ו/או רשמו הישגים עם הנבחרת. וואי, לרגע כמעט שכנעתי את עצמי.
9. הם מארחים את שלושת משחקיהם בשלב הבתים, וגם שני חצאי הגמר והגמר יהיו בוומבלי.
10. נו, השתכנעתם כבר? יופי. אז עכשיו רק נספר לכם גם שבגלל שהם מארחים את שלושת משחקי הבית שלהם, זה אומר שהם בסבירות גבוהה יסיימו במקום הראשון בבית ד'. מה שמבטיח להם כבר בשמינית הגמר מפגש עם סגנית בית ו', שזו ככל הנראה תהיה אחת מבין צרפת, פורטוגל וגרמניה. בקיצור, ננסה שוב בטורניר הבא?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו