מוכנה למונדיאל? גמר אליפות אפריקה פגע קשות במוניטין של היבשת

מטורף, מופרע, מביך, מבזה, מדהים, מרתיח, יפהפה, מגוחך, מרגש, מטלטל, ממכר. כל סופרלטיב מבין אלו מתאים לתיאור גמר גביע אפריקה לאומות 2025, שנערך אמש ברבאט, מרוקו.

״זה היה תסריט של היצ׳קוק״, אמר וואליד רגראגי, מאמן נבחרת מרוקו, כשנשאל כיצד הוא מגדיר את הערב הזה. ״פשוט טירוף מוחלט. אבל זה הכדורגל״. רגראגי, שדקות קודם לכן ספג את ההפסד הדרמטי ביותר בקריירה שלו, לא חייך. גם לא טעה. ההיסטוריה אכן תזכור את הגמר הזה כאחד ממשחקי הכדורגל המוטרפים של השנים האחרונות.

הכול היה מוכן לחגיגה מרוקנית מושלמת. כמעט 67 אלף אוהדים מילאו את יציעי אצטדיון הנסיך מולאי עבדאללה בבירה המרוקאית, כשרובם הגיעו מהפזורה המרוקנית באירופה. בחודש האחרון העמידה מרוקו טורניר כמעט מושלם, באצטדיונים חדישים ומפוארים ובאווירה שלא הזכירה במאומה את הכדורגל האפריקני הקלאסי. זה היה נקי, מצוחצח ו״אירופאי״, אפילו מדי.

מעבר לכדורגל

המלך ויורש העצר לא נכחו בגמר, אך הנסיך מולאי ראשיד, אחיו של המלך מוחמד השישי, כן הגיע. יחד עם ג׳אני אינפנטינו, נשיא פיפ״א, ופטריס מוטספה, נשיא התאחדות הכדורגל האפריקנית, השלושה נערכו לערב שאמור היה להסתיים בניצחון וחגיגה לאומית מרוקנית. אלא שלאלוהי הכדורגל האפריקני היו תוכניות אחרות, ולמכובדים לא היה מושג כיצד הדברים ייראו שעתיים מאוחר יותר.

זה היה משחק כדורגל איכותי ועוצמתי בין שתי הנבחרות הטובות ביבשת ובטורניר. מצד אחד מרוקו - המארחת, ההגנתית והמסודרת, מצד שני סנגל - אתלטית, חכמה ובשלה. במרוקו חיים לא מעט סנגלים שמגיעים לחפש הזדמנות לחיים טובים יותר. חלקם מגורשים, חלקם מוצאים עבודה אך נתפסים כאזרחים סוג ב׳, ומעטים נקלטים באמת. מעבר למפגש בין שתי הנבחרות המדורגות ראשונות באפריקה בדירוג פיפ״א, היה כאן גם עימות שסימל עבור רבים הרבה מעבר לכדורגל.

האוהדים המרוקנים יצרו אווירה עוינת במיוחד ושרקו בוז מחריש אוזניים בכל פעם שהכדור היה ברגלי אריות הטראנגה. המחצית הראשונה הייתה צמודה, עם דומיננטיות קלה של סנגל, כאשר השוער המרוקני יאסין בונו הציל פעמיים, כולל הצלת ענק באחד על אחד מול אילמאן אנדיאייה, שחקנה של אברטון, דקות לפני ההפסקה.

הכאוס החל

במחצית השנייה המרוקנים פתחו חזק יותר, ובדקה ה-58 איוב אל-כעבי החמיץ ממטרים ספורים מצב של שער כמעט ודאי. באותו רגע הורגש שהמשחק, כמו הערב כולו, מתחיל לגלוש למקום אחר - מעט ביזארי, מעט קיצוני. עשר דקות לסיום ביצעו שתי הנבחרות חילופים, כאשר בשורות סנגל נכנס עבדולאי סק, בלם מכבי חיפה – מי שעתיד היה להפוך לדמות מרכזית בכיוון המטורלל אליו הלך המשחק.

המשחק נכנס לשמונה דקות של תוספת זמן, ובדקה ה-93 אותו סק נגח בעוצמה לקורה, ומהריבאונד כבשה סנגל את שער היתרון. הלם באצטדיון. אך שניות לאחר מכן שרק השופט הקונגולזי ז׳אן ז׳אק אנגאמבו אנדאלה לעבירה של סק, שדחף את שחקן ההגנה המרוקני בשתי ידיים. השער נפסל.

שחקני סנגל רתחו מזעם, בעוד עשרות אלפים ביציעים חגגו, אבל כאן הטירוף רק עלה מדרגה. בהתקפה הבאה יצאה מרוקו קדימה, וברהים דיאס הופל ברחבה ודרש פנדל. השופט הלך למסך ה-VAR, בדק - והורה על בעיטת עונשין מ-11 מטרים.

מבוכה מוחלטת

התגובה הייתה סוערת. השחקנים השתוללו, המאמן פאפ תיאו קרא לשחקניו לרדת מהמגרש, וביציע החלה מהומה כאשר כ-1,500 אוהדים סנגלים, שרקדו לאורך כל המשחק, החלו לתלוש כיסאות ועמודים, להשליך אותם לכר הדשא ולבוא במגע אלים עם כוחות הביטחון המרוקנים.

אלו היו דקות ארוכות של מבוכה מוחלטת. ביזיון של ממש למעמד, ובמידה רבה גם לחודש שלם של ארגון למופת מצד ההתאחדות המרוקנית וההתאחדות האפריקאית, שביקשו להוכיח לפיפ״א שמרוקו מוכנה לארח את מונדיאל 2030. עיני העולם הופנו לגמר האפריקני - והתוצאה הייתה פגיעה קשה במוניטין של המשחק ביבשת.

בעיצומו של הכאוס, מי שהתעקש שסנגל לא תרד ולא תוותר היה סאדיו מאנה. הכוכב הגדול של הנבחרת, שזה היה משחקו האחרון בגביע אפריקה לאומות לפני מונדיאל הקיץ ופרישה מהנבחרת. מאנה הפציר בחבריו להישאר על הדשא - והם, כמענה לדבריו של המנהיג הבלתי מעורער, נשארו.

המרוקאים השתתקו

המשחק חודש, כשברקע אוהדים סנגלים פורצים לדשא מאחורי השער, נעצרים ומפונים בכוח, וביציע העיתונאים אוהדים מרוקנים וסנגלים מתקוטטים ומחליפים מהלומות.

ברהים דיאס היה הכוכב של מרוקו בטורניר עם חמישה שערים, מנהיגות ומשחקים נהדרים. הוא סימל את פניה של מרוקו הצעירה של רגראגי, ולא היה מתאים ממנו לסיים בצורת של 50 שנה ללא תואר. אבל אז הגיע הרגע המדהים והטיפשי כאחד: דיאז בעט פאננקה חלשה למרכז השער, ואדוארד מנדי קלט בקלות. 0:0. אחרי שמונה דקות תוספת ועוד 13 דקות של כאוס - הולכים להארכה.

ארבע דקות אל תוך ההארכה יצאה סנגל למתפרצת מושלמת: עקב של מאנה, מסירה נהדרת של אידריסה גיי לפאפ גיי, שעבר שני שחקנים ושלח פצצה אדירה לחיבור הרחוק - 0:1 לסנגל. נבחרת שהייתה טובה יותר, הרגישה מקופחת - ופתאום השתיקה עשרות אלפים ביציעים ובכל רחבי מרוקו.

"מאנה שחקן אגדי"

מכאן התקשתה מרוקו להתאושש, למרות ניסיונות, בעיטות למשקוף והחמצות ממצבים קורצים. דיאס ההמום, שהיו מי שחשדו כי החטיא בכוונה, הוחלף - אך ללא הועיל. האוהדים המרוקנים החלו לנטוש את האצטדיון, שהתרוקן במהירות כשעדיין נותרו דקות לשחק. לאחר תוספת קצרה שרק השופט לסיום וקבע: סנגל אלופת אפריקה בפעם השנייה בתוך חמש שנים.

סאדיו מאנה, שזכה בגביע אפריקה השני בקריירה, לאחר שהדיח את יריבו הגדול מוחמד סלאח בחצי הגמר, רשם את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של הכדורגל האפריקני. ״הוא שחקן אגדי, שמגיע לו הכול, כולל הניצחון הזה״, אמר רגראגי במסיבת העיתונאים. גם כאן הוא צדק.

הגיע הזמן לדבר על מאנה באותם מונחים של אגדות אפריקאיות כמו מוחמד אבוטריקה, דידייה דרוגבה וסמואל אטו. מאנה הוא ווינר טבעי, אגדה חיה וכוכב של דור שלם. המורשת שלו בגביע אפריקה לאומות היסטורית.

"היה לי חשוב שנחזור לשחק"

״היה לי חשוב שנחזור ונשחק״, סיפר מאנה לעיתונאים, ביניהם גם כותב טור זה. כשנשאל על ידי "ישראל היום" כיצד שכנע את חבריו לחזור למגרש, השיב: ״אמרתי להם שבכל מקרה המשחק צריך להסתיים. אני מעדיף להפסיד מאשר שזה יקרה. זה היה נותן תמונה רעה מאוד לכדורגל. לא הסכמתי למהלך ואני שמח שכולם הקשיבו לי, כי זו הייתה ההזדמנות האחרונה לזכות בתואר הזה״, סיכם.

בעת חלוקת המדליות היה קשה שלא להבחין בהבעת פניו הקודרת של אינפנטינו, נשיא פיפ״א, שהבין שיש עוד דרך לעבור - במרוקו, ובכדורגל האפריקאי, על רקע הכאוס שקדם להארכה.

מצד אחד אפשר להבין אותו, אך מרוקו כמדינה אירחה טורניר כמעט מושלם, ולמשך חודש גרמה לעולם להאמין שאפשר באפריקה לארח טורניר ברמה של מונדיאל אמיתי, אולי אף כזו שמתעלה על אירופה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ואז הגיע הגמר, וסנגל - עוד מעצמת כדורגל אפריקנית שנמצאת בעשור נהדר, שתפסה את מרוקו בגרון והחזירה את כולם למה שהוא חלק בלתי נפרד מהמהות של הכדורגל ביבשת: כאוס. פראי, מדהים, קשה, אבל גם יפה בדרכו - וממכר.