מרוקו בונה אימפריית כדורגל, אבל לעם יש גם דאגות אחרות

מי שנמצא במרוקו לרגל גמר גביע אפריקה לאומות 2025 בין מרוקו המארחת לסנגל המצוינת של סאדיו מאנה, עד לתופעה יוצאת דופן. הכדורגל הוא בכל מקום. כמעט ואין מרחב ציבורי מרוקאי שכדורגל לא נמצא בו וממלא בו חלק. הכל קשור לכדורגל. משלטי החוצות, לתחנות הרכבת, לבתי הקפה ואפילו לספרייה הלאומית, שם פתחו אוסף ביביולוגרפי שלם שקשור לכדורגל שפתוח לקהל הרחב.

הבירה רבאט נחשבת לעיר רגועה ושקטה בדרך כלל, אבל ביום רביעי האחרון, אחרי הניצחון על ניגריה בחצי הגמר בפנדלים דרמטיים, גם שם ההמונים חגגו עד השעות הקטנות של הלילה. הניצחון הזה, ששלח את מרוקו לגמר לראשונה מאז 2004, עם אפשרות לזכות בתואר לראשונה זה 50 שנה, ריתק את כל המדינה למסכים, בעוד עשרות האלפים מילאו את אצטדיון הנסיך מולאי עבדאללה החדש והמהמם, יצרו אווירה ביתית מטורפת.

עם כר דשא איכותי ברמה מונדיאלית, תשתיות מתקדמות יותר מאצטדיוני קטאר 2022 ובוז אדיר שהקהל המקומי ייצר כל פעם שניגריה היתה עם הכדור - זו חוויה שמצליחה לחבר עולמות כדורגל שונים - ישן וחדש, אווירה של פעם באצטדיונים של העתיד.

"העידן המרוקאי"

התנופה המרוקאית בכדורגל שמתרחשת לנגד עיני העולם בשלוש השנים האחרונות היא מהתופעות המרתקות והחשובות באפריקה, בעולם הערבי ועולם הכדורגל. מאז שסיימה במקום הרביעי במונדיאל 2022, מרוקו הסתערה על שאר קבוצות הגילים, גם בגברים וגם בנשים.

מדליית ארד בטורניר הכדורגל האולימפי בפריז 2024; זכייה באליפות אפריקה לנבחרות עם סגלים מקומיים; רבע גמר גביע העולם עד גיל 17; זכייה במונדיאליטו, אליפות העולם לנוער, עם ניצחון 0-2 על ארגנטינה עם סגל ש-70% ממנו נולד ומתפתח במרוקו עצמה; זכייה בגביע הערבי 2025 בקטאר, עם סגל שאף שחקן בו לא נכנס לסגל לגביע אפריקה לאומות הנוכחי. תוסיפו לזה את העובדה שאשרף חכימי וגיזלן שבאק נבחרו בגברים ובנשים לשחקני השנה באפריקה, ותקבלו טירוף.

אפשר לומר שמבחינת הכדורגל הערבי והאפריקאי, זהו לגמרי העידן המרוקאי. הם פייבוריטים בכל טורניר, והם עושים הכל נכון. במרוקו חיים כמעט 40 מיליון בני אדם, ובשנים האחרונות הכדורגל הוא השפה, המדיום והפרוייקט הלאומי של המדינה, שבחרה בסלוגן המחייב: ״ממלכת הכדורגל״, לעטר את שש הערים שאירחו את גביע אפריקה הנוכחי - רבאט, קזבלנקה, מראקש, טנג׳יר, אגאדיר ופז. האצטדיונים עצמם, במיוחד הארבעה ברבאט, הם מאסטרפיס של אדריכלות וסאונד, ובלי ספק מהטובים בעולם כיום.

אבל יש כאן גם מצב חדש. הקהל שמגיע לאצטדיונים הללו הוא לא הקהל המרוקאי המסורתי שפוקד את משחקי הקבוצות הגדולות. אלו לא האולטראס המפורסמים של ווידאד (Winners) ורג׳א קזבלנקה (Eagles, Green Boys), והאווירה בהתאם. לארגוני האוהדים המובילים היה סכסוך עם ההתאחדות והמאמן וואליד רגראגי לפני מספר חודשים, והם נמנעים מלתמוך בנבחרת מהאצטדיון.

התוצאה? הם צופים במשחקים מבחוץ, ובתוך האצטדיונים האווירה שונה לגמרי. יותר משפחות, וקהל ממגזרים סוציו אקונומיים גבוהים יותר, וגם הרבה מרוקאים מבחוץ. למעשה, מכירת הכרטיסים המאסיבית ההתחלתית למשחקי מרוקו בטורניר הזה התחילה בכלל בחו״ל - במרכזי הפזורה המרוקאית באירופה: צרפת, ספרד, הולנד ובלגיה.

״המחירים גבוהים מאוד לכרטיסים למשחקים״, מסביר ל"היום" סעיד מוסטפא, כתב ועורך בערוץ הספורט המקומי. ״המרוקאי הממוצע לרוב לא יוכל להרשות לעצמו את זה. הוא רואה את המשחק בבית הקפה עם החברים הקרובים או בבית, עם הסבתא, האמא וכל המשפחה״, הוא מדגיש.

הפנים למונדיאל 2030

הטורניר הזה הוא חלק מהשקעה אדירה של מרוקו לקראת אירוח מונדיאל 2030 עם ספרד ופורטוגל. אנשי פיפ״א מסתובבים ברחבי המדינה ובודקים הכל. במרוקו מושקעים כספים גדולים מאוד גם מצד איחוד האמירויות וערב הסעודית לאחרונה, בין השאר באצטדיונים, בתי חולים, אוניברסיטאות ומרכזי פיתוח וחדשנות, כדי להפוך את מרוקו לכוח המוביל באפריקה, ושותפה חזקה בעולם הערבי.

״אנחנו מארחים טורניר היסטורי עבור אפריקה״, אומר ל״היום״ איזם אנאס, קצין עיתונות בהתאחדות האפריקאית ובהתאחדות המרוקאית, ״זה תוצאה של חזון, השקעה וארגון, והקרדיט פה הולך למלך, שלקח את עניין הכדורגל ומשתמש בו כמנוע וקטר של צמיחה ופיתוח״.

אבל לא כולם מרוצים מטירוף הכדורגל הזה במרוקו. ״החיים פה לא פשוטים״, היית׳ם אל-רוואני, צעיר בן 21, חולק את הקשיים. ״אתה עובד בשתי עבודות ומרוויח 7,000 דירהאם בחודש. דירה נורמלית לך ולבת זוג עולה 7,000 דירהאם. לא נשאר לך כלום. אתה יכול להתפשר ולגור במקומות ב-4,000 אבל משם אי אפשר לצאת. אז הכדורגל זה נהדר, וכולנו רוצים לזכות בגביע אפריקה, אבל גם יש עדיין דברים שצריך לטפל בהם״.

הרבה צעירים חולקים את התחושות של היית׳ם. לפני פתיחת הטורניר היו כאן הפגנות, שנגעו בעיקר לרמת החינוך ולמצב מערכת הבריאות, אחרי מקרה בו אם הלכה לעולמה בחדר המיון בשל צירוף מקרים של רשלנות רפואית, וטענות להיעדר ציוד ורופאים ברמה גבוהה. ״רוצים עתיד ולא אצטדיוני כדורגל״, הייתה הקריאה של ההמונים.

מוסטפא מערוץ הספורט המרוקאי מנסה לעשות סדר. ״ההפגנות באו על רקע מוות של אישה מטעות רפואית. גם אני הפגנתי כי צריך לדחוף לשיפור, אבל חשוב להבין שבסוף זה טבעי. אנחנו אוהבים ומאוד גאים במדינה שלנו ובתרבות שלנו ורוצים שיהיה פה טוב. זה לא משנה כלום ביחס לנבחרת. בראשון בערב אין מרוקאי אחד בעולם שלא יתמוך בנבחרת. גם המרוקאים אצלכם, אני בטוח".

מפגש ענקיות

החל משבת בבוקר רבאט מתמלאת באוהדים. נדמה שהערב כל המדינה, וגם מיליוני המרוקאים בפזורה - בצרפת, בספרד, בהולנד, בבלגיה ובכל מקום - יעצרו את נשמתם.

מצד הנבחרות גם לא שקט, והצדדים התחילו במלחמה פסיכולוגית ביומיים האחרונים. ״אנחנו נשחק נגד הנבחרת הטובה בטורניר, ועצם ההגעה לגמר היא הישג אדיר״, אמר המאמן רגראגי אחרי הניצחון על ניגריה.

הסנגלים מצדם הגישו ביום שישי בלילה תלונה רשמית להתאחדות האפריקאית על היעדר אבטחה, סידור לינה לוקה בחסר, היעדר מגרש אימונים ומחסור בכרטיסים לאוהדים הסנגלים לגמר. ביום שישי, נבחרת סנגל הגיעה לתחנת רבאט אגדל והשחקנים נאלצו להסתובב בתחנה ללא ליווי, דבר שגרר כאוס כאשר מאות נוסעים הקיפו אותם בנסיון להשיג תמונת סלפי. עבדולאי סק ממכבי חיפה נמצא בתמונת ההרכב אחרי שקאלידו קוליבאלי הקפטן קיבל צהוב ויחמיץ את הגמר.

״הארגון פה מצוין, אבל מה שקרה אתמול אסור שיקרה. לנבחרת כמו סנגל מגיע הרבה יותר כבוד״, אמר פאפ תיאו, מאמן נבחרת סנגל. בהתייחס למשחקו האחרון של סאדיו מאנה, הכוכב הגדול של סנגל, בגביע אפריקה: ״הוא דוגמא ומופת לכל שחקן אפריקאי והוא שגריר אדיר של אפריקה לעולם. החינוך שלו, הגישה שלו לאנשים, הצניעות. זה בן אדם מיוחד ואנחנו כולנו איתו ובשבילו מחר".

וואליד רגראגי, המאמן המרוקאי, התייחס במסיבת העיתונאים לשאלה מה יקרה אם מרוקו לא תנצח בגמר. ״השאלה היא לא רק המשחק הזה, אלא הטורניר הבא. וזה שאחריו. וזה שאחריו. מרוקו לא היתה בגמר יותר מ-22 שנה, ואנחנו צריכים לבנות מסורת של גמרים. כמו סנגל (שהגיעה לגמר ב-2019, זכתה ב2021, ועכשיו שוב בגמר).

"האווירה תהיה שונה וקשה לסנגלים. פה זה לא דורטמונד, לא מארסיי, לא פארק דה פרינס. זה רבאט, מרוקו, ומהרגע הראשון הסנגלים ירגישו את זה. זה יכול לעזור להם ולתת מוטיבציה, אבל הם צריכים להיזהר. קל זה לא יהיה".

״אנחנו נמצאים בשיאו של תהליך פיתוח בו יבנו עד המונדיאל ב-2030 מסילות רכבת חדשות, בתי חולים חדשים, הכל. הכדורגל זה הקטר, אבל לרכבת יש הרבה קרונות. אנחנו בדרך לשם״, סיכם מוסטפא.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

האתגרים של מרוקו עד המונדיאל בעוד ארבע שנים הם ברורים. שיפור התשתיות הבסיסיות במדינה, שימור התשוקה הטבעית שיש למרוקאים בכדורגל וחיבור המקומיים עוד יותר להצלחה המטורפת שהם כבר משיגים. כמובן, גם לזכות בגביע אפריקה ראשון אחרי 50 שנה.