ריאל מדריד ניצחה אתמול (ראשון) 1:2 את אלאבס במשחק נרפה שלא באמת מספק תשובות. הגיליוטינה מעל ראשו של צ’אבי אלונסו כבר מוכנה ורק מועד ההפעלה נדחה. אלה שלוש נקודות חשובות כדי לשמור על סיכוי בליגה, אבל הבעיה העמוקה יותר של הבלאנקוס נמצאת במקום אחר.
הוא הגיע כתקווה גדולה, ככישרון גולמי שכבש את הדמיון של האוהדים ובסופו של דבר הפך לאחת הדילמות המורכבות בתולדות המועדון. זה לא לקח הרבה זמן, אחרי שנתיים בלבד הכישרון התפוצץ. ויניסיוס ג'וניור הפך לסמל המובהק של עידן הבייבי גלקטיקוס - כלומר רכישת הכישרונות הגדולים בעולם והפיכתם לשחקנים מובילים.
לאתר האוהדים הרשמי של ריאל מדריד בישראל לחצו כאן
הוא היה ניצוץ. פיצוץ. כדור שיוצא מלוע של תותח. רגליים מהירות, כדרור אינסופי, חוצפה, יצירתיות ואנרגיה שלא נגמרת. אין שחקן שמתקרב ליכולת שלו להגיע לשיא במשחקים הגדולים. ככל שהמשחק חשוב יותר, כך הוא קטלני יותר. שני גמרי ליגת האלופות - שני שערים. עונות של דו ספרתי בשערים, אינספור בישולים ורגעים של קסם.
משבר בראש
ואז הגיע השבר. לא בכדורגל, אלא בראש. מאז ההפסד של כדור הזהב לרודרי חלה צניחה ביכולת. לא בגלל ירידה מקצועית אלא בגלל כל מה שמסביב. ריבים עם שחקנים, עם שופטים, עם קהלים. תנועות ידיים, מחוות לקהל, אווירה רעילה. משחקי חוץ הפכו לאירוע, פסטיבלים של שנאה. גזענות גלויה הוחלפה ברמיזות מתוחכמות והמטרה ברורה להוציא אותו מאיזון.
ובספרד כבר יודעים: מוציאים את ויני מהמשחק וריאל נגררת אחריו למטה. לא מקרי שהמשבר הגיע אחרי שלושה משחקי חוץ ללא ניצחון, כשהוא מאבד שליטה ריאל קורסת. הקלאסיקו היה רגע מפתח, בניגוד לפתיחה הבינונית שלו תחת אלונסו, ויניסיוס כהרגלו הגיע למשחק מוכן. משחק טוב שלו, ריאל מובילה ושולטת מול ברצלונה, 14 נצחונות מ-15 משחקים - ואז הגיע החילוף. משום מקום.
התגובה שלו הייתה שלילית, רגשית, לא מחושבת. הירידה הזועמת מהדשא והאמירות על עזיבה לא היו עוד התקף תסכול אלא הצהרה. ויניסיוס רואה את עצמו במרכז הסיפור. היחסים עם אלונסו נחשפו. ריאל לא יכולה להתנהל כך, ה-DNA שלה מבוסס על קור רוח, שליטה ושקט תחת לחץ. ויניסיוס איבד כיוון.
שיהיה ברור: המחלוקת סביב הארכת החוזה לא הייתה רק על כסף, אלא על מעמד. ויניסיוס רצה להיות הפנים של ריאל מדריד. הכוכב המרכזי או אחד מהשניים המרכזיים. בעידן הזה אין כריסטיאנו רונאלדו ואין היררכיה ברורה. ויני מסרב להפנים שהלפיד כבר עבר. קיליאן אמבפה הוא הפנים של העידן החדש.
אין שחקן מעל הסמל
כל ילד במדריד יודע שאין שחקן מעל הסמל. זה חוק יסוד במועדון. כל מי שחצה אותו עזב, גם הגדולים ביותר. איקר קסיאס, ראול וסרחיו ראמוס הם רק דוגמאות לכך. מדרידיסטה זו דרך. להאמין, לתת הכול, לנצח בסטייל, בדרך לבנה ונקייה. ויניסיוס כבר לא שם. ויניסיוס העניק לריאל רגעים אדירים, אין על כך ויכוח. שערים, תארים, וירטואוזיות וקסם, אבל גם מקצועית זה נתקע.
התיאום בינו לבין אמבפה, השחקן הטוב בעולם, לא עובד. במקום להפוך לקארים בנזמה של רונאלדו, ויני עסוק בעצמו. כולם עסוקים בגיליוטינה על ראשו של אלונסו, אבל הגיע הזמן לטפל בשורש הבעיה ולא בענפיו. ויני עשה את שלו. השאלה הגדולה היא מתי הוא צריך ללכת, בינואר או בסוף העונה.
