"חזרת פתאום, הנה אתה בבית, תן לי רק דקה לנשום, באת לי כל כך, כל כך פתאום". במילים האלה פותחת ג'וזי כץ את "שוב", אחד הדואטים המרגשים והאייקונים ביותר של המוסיקה הישראלית. היא ביצעה אותו (לראשונה ב-1976) יחד עם מי שהיה בן זוגה, שמוליק קראוס ז"ל, איתו הייתה לו מערכת יחסים סוערת ולא פשוטה.
49 שנים אחרי, ביציעי אנפילד יכולים לאמץ את השיר הזה. נכון, אפשר לסמוך על האנגלים, בטח על הסקאוזרים שאוהבים להיבדל מהממלכה, שיש להם מספיק שירים משלהם, מרגשים ועוקצניים גם יחד, אבל את "שוב" הם יכולים לתרגם ולהדביק אותו לאהוב (או לשנוא) שחוזר לראשונה לעיר - טרנט אלכסנדר ארנולד.
מוחמד סלאח מתעלם מחולצת נבחרת פלשתין | לפי סעיף 27א
המגן הימני שגדל במרסיסייד וזכה עם ליברפול בכל תואר אפשרי, יעלה הערב (שלישי, 22:00) לכר הדשא באנפילד, לראשונה כשחקן אורח, לראשונה כשחקן ריאל מדריד, לראשונה כאויב ספורטיבי ואף יותר מזה - ועוצמת הרגשות הצפויה סביב האצטדיון המיתולוגי שוות ערך לרעידת אדמה.
אתמול הוא כבר הניח זר פרחים ומכתב פרידה לחברו דיוגו ז'וטה, שנהרג בדיוק לפני ארבעה חודשים בתאונת דרכים. פניו היו קודרות לצד פינת ההנצחה של הפורטוגלי, הוא רעד ולא מקור, וכל זאת 24 שעות לפני הרגע בו יצטרף לרשימת שחקנים מכובדת שאיבדה את הלגיטמציה שלה דווקא במועדון הבית שלה.
הבחירה שחצתה את האוהדים
ליברפול הרשמית לא תדבר נגד אלכסנדר ארנולד, שהיה חלק מהמועדון במשך 21 שנה, מאז גיל 6. ראשי המועדון, כמו גם המאמן ארנה סלוט, היו שמחים מאוד לו היה בוחר להישאר, אבל יישמרו על כבודו וייזכרו לו את כל מה שתרם להצלחות של השנים האחרונות.
הבעיה של טרנט בן ה-27 תתחיל כשהוא יביט אל עבר יציעי אנפילד, בעיקר לקופ. הוא יודע שהצליח, לצערו, לחצות בין האוהדים. מהרגע שהודיע כי הוא עוזב, כי הוא מצטרף לבלאנקוס, אולי המועדון השנוא ביותר בליברפול, לפחות מבין אלה שאינם חלק מהפרמייר ליג, התחילו חילופי דברים מכוערים.
מחנה אחד של אוהדים יצא נגדו, ובכל משחק בחלק האחרון של העונה שעברה קילל את אלכסנדר ארנולד, קרא לו בוז מחריש אוזניים, ואיחל לו את כל הרע שבעולם. בצד השני, בקול רפה, גם אם עצבני, היו מי שהזכירו שמדובר בבשר מבשרם, ושצריך לכבד את ההחלטה המקצועית שלו.
"אני בספק אם הוא מסוגל להסתכל לנו, האוהדים, בעיניים", נכתב ברשתות החברתיות, "כל העיניים יהיו עליו והוא יצטרך להתמודד עם זה. אנפילד זה כבר לא הבית שלו". הדברים האלה לוו לאורך החודשים האחרונים גם בממים שלועגים למגן הימני, שעיקרם אמר: "הוא רועד מפחד לחזור לאנפילד".
אלכסנדר ארנולד, מצידו, עושה הכל כדי לא להתבטא בנושא הרגיש. הוא לא שולח רמזים של פיוס, ולמעשה ממשיך את צורת המחשבה הקרה שליוותה אותו בחודשים האחרונים כשחקן ליברפול. גם שספג בוז בכל נגיעה בכדור, הוא שמר על קורח רוח, ועל כבודם של אוהדי הקבוצה הכועסים.
אף אחד לא מסתיר אותו
ליברפול נמצאת בתקופה מקצועית רעה, עם ששה הפסדים בשמונת המשחקים האחרונים, והמועדון ישמח אם האוהדים יעזרו להם הערב מול ריאל מדריד ויתמקדו בתמיכה בקבוצה. לצד זאת הם מנסים גם להרגיע את הרוחות, כשבראיון רשמי אמר אחד משחקניה, ריאן חראבנברך: "ברגע שאראה את טרנט, כמובן שאחבק אותו".
דווקא הקפטן, וירג'יל ואן דייק, אולי הדמות המחברת ביותר בקבוצה, הפגין קרירות כשנשאל אם הוא שומר על קשר ומדבר עם אלכסנדר ארנולד. "לא, אנחנו לא מדברים. אני חי את החיים שלי כאן בליברפול, והוא חי את החיים שלו במדריד", עקץ בדרכו.
בריאל מדריד, בינתיים, מבטיחים שאין בכוונתם להסתיר את אלכסנדר ארנולד. המאמן צ'אבי אלונסו, שהתלווה לטרנט לפינת ההנצחה של דיוגו ג'וטה, לא התעלם מהנושא הבוער ואמר על טרנט: "הוא בסדר גמור. הוא לא שיחק נגד ולנסיה בגלל הדרך בה התפתח המשחק, אבל הוא זמין.
"הוא יכול לשחק, אנחנו צריכים אותו, את היכולות והאיכויות הגבוהות שלו. הוא נמצא בפרק חדש בקריירה שלו, והמחויבות שלנו היא לעזור לו להציג את היכולות האמיתיות שלו".
עם כל הכבוד לצ'אבי אלונסו, לדעות של וירג'יל ואן דייק או לרצונות של ראשי ליברפול, היחידים שייקבעו איך יתנהל הערב המשחק מבחינתו של אלכסנדר ארנולד, הם הסקאוזרים, האוהדים הנאמנים של אלופת אנגליה, שעדיין כואבים את מה שמבחינתם היה צעד חסר נאמנות מצד המגן. הוא הבן האובד, שרוצה יותר מכל להרגיש הערב שוב בבית, גם אם לשעתיים בלבד.
