על סיפור כזה לא שומעים בכל יום. אלפי וייטמן, שוער טוטנהאם שהיה חלק מהסגל שזכה עם המועדון בליגה האירופית בעונה האחרונה, עזב את המועדון הקיץ אחרי 16 שנים והופעה רשמית אחת בלבד, והחליט לפרוש מכדורגל בגיל 26 בלבד - כדי להגשים חלום ולחתום ב-"Somesuch Productions", שם יהיה במאי וצלם.
כשוער השלישי, הרביעי, ולעיתים אף החמישי של התרנגולים, הסיכויים של אלפי וייטמן לההיות חלק משמעותי במועדון נעוריו על כר הדשא היו קלושים. לכן, בין אימון לאימון בזמנו הפנוי, הוא בחר לנתב לאמץ לעצמו תחומי עניין אחרים. הוא השתתף בשיעורי משחק, פיתח את כישוריו כצלם, והגיש תוכנית רדיו מוזיקלית חודשית.
למרות שהיה "תקוע" במהלך השנים מאחורי שוערים היסטוריים כמו הוגו לוריס, מישל וג'ו הארט, שהיו הרבה לפניו בסדר העדיפויות בעמדת השוער, וייטמן המשיך לעבוד קשה באימונים - בתקווה שיום אחד יזכה לייצג את טוטנהאם כשחקן בוגר, או לפחות להתפתח במקום אחר דרך השאלות.
השוער היה עוף מוזר בחדר ההלבשה. בעוד שחבריו לקבוצה הגיעו לאימונים במכוניות פאר נוצצות, וייטמן העדיף להגיע בתחבורה הציבורית. לאחר שעזב את טוטנהאם כשחקן חופשי בקיץ האחרון, הוא קיווה להמשיך את הקריירה שלו בליגות הנמוכות של אנגליה או מעבר לים - שם תינתן לו הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמו כשוער ראשון.
עם זאת, למרות שקיבל הצעות ממשיות ממספר מועדונים בצ׳מפיונשיפ, וייטמן החליט לבסוף לתלות את הנעליים, או יותר נכון את הכפפות, בגיל 26 בלבד, חודשים ספורים לאחר שזכה בליגה האירופית.
"ידעתי שאני לא רוצה להישאר בכדורגל"
בראיון ל"אתלטיק" אחרי הפרישה המפתיעה, הוא שיתף על הצעד הנועז: "אני מניח שתמיד הרגשתי קצת שונה. חבריי לקבוצה, שאיתם הסתדרתי מצוין - קראו לי ‘ההיפי’. זו הייתה ההגדרה שלהם. אבל אז, כשהייתי בן 18, פגשתי את החברה לשעבר שלי, שהייתה דוגמנית וקצת יותר מבוגרת ממני. החברה הכי טובה שלה הייתה במאית, וזה פשוט התחיל לפקוח לי את העיניים למה שיש לחיים להציע".
"כדורגל הוא ממילא קריירה קצרה, גם אם אתה מצליח מאוד, וידעתי שאני לא רוצה להישאר בזה", אמר וייטמן ושיתף: "היה סוף שבוע שבו חזרתי הביתה והתחלתי לשקול את כל האפשרויות שלי. היו לי דברים אחרים שבניתי בצד, וזה היה הרבה יותר מרגש עבורי. בפשטות, ראיתי אושר בדרכים האחרות האלה".
"הגעתי לנקודה שבה העדפתי לסיים את זה בתנאים שלי, מאשר להצטרף למועדון שפשוט לא רציתי להיות בו. כשהייתי צעיר יותר, תמיד אמרתי שאני לא רוצה לשחק בליגות הנמוכות - תמיד רציתי להיות ברמה הגבוהה ביותר. אחרת, העדפתי לעשות משהו אחר. אז פשוט עשיתי את הצעד הזה אל הלא נודע. הכל יכול לקרות, אבל אני בשליטה מלאה על החיים שלי. זה גם ממש מרגש וגם ממש מפחיד".

