לפני שנתיים בדיוק ב-7.10.2023, מדינת ישראל התעוררה לאחד הבקרים הקשים בתולדותיה - ומאז המציאות השתנתה. בין הישראלי הרבים שנכנסו לממד"ים, היו גם לא מעט זרים שנכחו בארץ - אחד מהם הוא לורנצו פרמאטי, הבלם האיטלקי ששיחק בזמנו במכבי פתח תקווה. היום, בציון שנתיים ליום הארור, הוא שיתף על אותם הימים בראיון ל-"fanpage.it".
ב־7 באוקטובר 2023, כאשר חמאס פתח במתקפת הטרור, היית תל אביב. אילו זיכרונות יש לך מאותו יום?
"אני זוכר שהתעוררתי בבוקר מכמה פיצוצים חזקים, ואז שמעתי גם אזעקות. לא הבנתי מיד מה קורה, כי מצב כזה מעולם לא קרה מאז שהגעתי לשם. רק מאוחר יותר עודכנו על ידי המועדון, שהסביר לנו מה התרחש".
מה הרגשת כששמעת את האזעקות בפעם הראשונה?
"גרתי בבניין סמוך לקניון גדול מאוד, והרושם הראשוני שלי היה שמדובר בסירנה פנימית של הבניין. זמן קצר לאחר מכן הבנתי שזה לא ייתכן, כי זה היה יום שבת - יום שבו הכל סגור למעט אזורי תיירות. הבנתי שיש פער בין מה שחשבתי לבין מה שקרה בפועל".
חשבת שתמות ברגעים האלה?
"פחדתי, כן. אבל האמת היא שעבורנו, הזרים, כבר בערב של אותו יום המועדון ארגן טיסות חזרה למדינות שלנו. נשארתי פחות מיום, כי הם פעלו במהירות. בכל קבוצה יש עד שישה זרים, וכולם, גם מקבוצות אחרות - נשלחו הביתה. בהתחלה הליגות הופסקו, עד שחודשו בתחילת דצמבר. קראו לי לחזור, אז חזרתי עקב התחייבויות בחוזה, ובפברואר שוחררתי".
"שאלתי את עצמי שאלה אחת - 'איך אני חוזר הביתה ועכשיו?'"
איך היה להסתגל למדינה שחיה במצב של דריכות מתמדת?
"כשהגעתי, הייתי מודע למצב החברתי, הפוליטי והדתי, אבל לא הרגשתי דבר - הכל נראה רגיל מאוד. מצאתי מדינה מסבירת פנים שבה השתלבתי היטב. החיים שם טובים מאוד, עם איכות חיים גבוהה. הגעתי כדי לשחק כדורגל והסתגלתי מהר, למרות שנשארתי זמן קצר".
איך חווית את היום שבו היית אמור לשחק, ואז הכל נעצר?
"זו הייתה הפעם הראשונה שלי במצב של מלחמה. היו פיצוצים ואזעקות, עד שמנהל הקבוצה שלח הודעה בקבוצת השחקנים והזהיר אותנו על המצב, על השעיית הליגה, ועל כך שעלינו להישאר בבית. מאותו הרגע היינו חייבים להישאר במקלטים, כי לא ידענו עד כמה התקדמו מחבלי חמאס. שאלתי את עצמי אלף שאלות - והעיקרת שבהן היא: 'איך אני חוזר הביתה ועכשיו?'".
האם זה נכון שראית מעסה מסתובב עם אקדח וחבר צוות טכני לובש מדים עם נשק?
"ראיתי משהו כזה, וזה היה קצת מזעזע. המעסה דיבר איטלקית כי למד ברומא. שמתי לב שמשהו מבצבץ מאחורי חולצתו ושאלתי מה זה, והוא הרים את החולצה והראה לי את האקדח. שם זה כמעט נורמלי - יש שירות צבאי חובה לגברים ולנשים. אני גם זוכר שבדצמבר, כשחזרתי לישראל, האנליסט שלנו ששב באותו הרגע מעזה הגיע למחנה באפודה צבאית ועם נשק".
"לא מתחרט שהגעתי לישראל, תל אביב מהיפות בעולם"
בהתחשב במצב, האם הצטערת שנסעת לשחק בישראל?
"לא. להיות כדורגלן זה המקצוע שלי, ואם נסעתי לשם זה היה מסיבות ספורטיביות בלבד. רציתי לחוות חוויה אישית, תל אביב היא אחת הערים היפות בעולם. אין לי חרטות, במיוחד כי הייתה לי הזדמנות לשחק עם ונגד שחקנים שאולי שיחקו לאחרונה נגד נבחרת איטליה, באצטדיון עם קהל גדול. לחזור לשם? לא, כי זה לא בטוח כעת".
איך בכלל אפשר לחשוב על כדורגל כשיש סיכון להיקרא לקרב בכל יום?
"האפשרות לצאת למלחמה היא נורמלית עבורם - ועבורנו קשה להבין זאת. כמה מחבריי לקבוצה אמרו לי: ‘אם יקראו לי מחר, אני מוכן לצאת למלחמה'. היה שחקן אחד שעדיין עשה שירות חובה, אז לפעמים לא הגיע לאימונים. זה עניין של מנטליות ושל המקום שבו אתה גדל. מלחמה לעולם לא צריכה לקרות, כי היא גובה קורבנות רבים וחפים מפשע".
באיטליה ומחוצה לה יש גם כאלה שתומכים בעצומות להדרת ישראל מהמונדיאל, משחק המוקדמות ייערך בקרוב באודינה – האם נכון לעלות למגרש?
"בכדורגל, כמו בכל ספורט, יש כללים ומוסדות שמקבלים החלטות. אין הרבה מה לומר מלבד זאת שהפוליטיקה היא דבר אחד והספורט דבר אחר. אנחנו, הכדורגלנים, צריכים לעלות למגרש. וחוץ מזה – מי אמר שכל הישראלים רוצים מלחמה?".
