הים התיכון, מול חופי איטליה, יתמלא השבוע במפרשים מכל רחבי העולם, אך עבור שני ישראלים צעירים - טל שדה ומאור עבו - אליפות העולם הקרובה בדגם ה־ er49 היא הרבה יותר מעוד תחרות. ב-7 באוקטובר, בדיוק בתאריך שמגלם פצע לאומי שכואב כבר שנתיים מאז מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס, יעלו השניים על קו הזינוק וינסו להוכיח שהמסע המשותף שלהם על המים לא רק מסמל ספורט, אלא גם כוח, תקווה ועמידה איתנה מול כל אתגר.
שדה ועבו מגיעים לרגע הזה אחרי אחת התקופות היפות בקריירה הקצרה אך המסעירה שלהם כצמד. השילוב ביניהם, שהלך והתגבש מתחילת השנה, הגיע לשיא חדש בקיץ האחרון, כאשר זכו במדליית ארד יוקרתית באליפות אירופה ביוון. עבורם זו לא רק תוצאה - זו הוכחה לכך שהחיבור, ההשקעה וההתמדה מביאים פרי, ושיש להם מה להציע גם על הבמה הגבוהה ביותר של השיט העולמי.
האליפות באיטליה תהיה מבחן גדול נוסף בדרך שלהם, מבחן שבו כל שיוט הוא עולם ומלואו - קרב טקטי, פיזי ומנטלי. היא גם הזדמנות לייצג את ישראל דווקא ביום טעון כל כך, ולהראות שגם כשברקע יש זיכרון קשה וכאב שלא מרפה, הרוח הישראלית מוצאת את דרכה קדימה. אם יצליחו לשחזר את היכולת מיוון, ואולי אף לשפרה, הם יוכלו לסמן עוד אבן דרך משמעותית במסע שנראה רק בתחילתו.
"זה יהיה יום קשה להתחרות בו, אין דרך אחרת להגדיר את זה", מספר עבו ל"ישראל היום", לפני פתיחת האליפות. "גם עכשיו, שנתיים אחרי, אנחנו עדיין בתוך מציאות של מלחמה, עם חטופים שעדיין בעזה, וזה מלווה אותנו כל הזמן, בלב ובמחשבות. ובכל זאת, דווקא ביום כזה יש בנו תחושת שליחות מיוחדת. אנחנו גאים לייצג את המדינה, ועושים את זה עם כל הלב. במובן מסוים, זה נותן לנו עוד יותר כוח להתחיל את האליפות ברגל ימין, להראות שגם ברגעים הקשים אנחנו ממשיכים קדימה".
שדה מוסיף: "אין ספק שזה מוסיף מימד רגשי עמוק לתחרות. ברור לנו שאנחנו עולים על המים עם מטען שלא קשור רק לספורט. אנחנו נעשה את הכי טוב שלנו, ודווקא בגלל שזה קורה ביום כזה, אולי תהיה לנו גם עוד נקודת דרייב".
מה המטרות שהצבתם לעצמכם לאליפות הזו?
עבו: "זו אליפות העולם הראשונה שלנו יחד כצמד. זו תחרות שונה מכל מה שהכרנו עד עכשיו. מאה צוותים יהיו על המים, כולם ברמה הכי גבוהה שיש. ברור לנו שזה אתגר עצום, אבל אנחנו מכוונים גבוה. המטרה היא קודם כול להתברג בבית הזהב אחרי היומיים הראשונים, ומשם לנסות להתקדם כמה שיותר".
באליפות אירופה הפתעתם עם מדליית ארד. זה שינה את רף הציפיות?
שדה: "ברור. כשאתה חוזר עם מדליה מאליפות אירופה, כולם פתאום מסתכלים עליך אחרת וגם אנחנו בעצמנו מציבים רף גבוה יותר. יחד עם זאת, חשוב לנו להישאר עם רגליים על הקרקע. אנחנו בתחילת הקמפיין שלנו, יש עוד הרבה מאוד דברים ללמוד, הרבה תחומים לשפר. המדליה ביוון הייתה ציון דרך, לא יעד סופי. אנחנו רואים בה הוכחה שאנחנו בדרך הנכונה".
מה חסר לכם כדי להיות חלק קבוע מצמרת הענף?
שדה: "בעיקר ניסיון. יש בצי צוותים שמתחרים כבר שנים ארוכות על אותה סירה, עם אינספור שעות מים, תחרויות וקרבות. אנחנו נחשבים צעירים יחסית, אבל עם הזמן אנחנו לומדים, צוברים ביטחון ומשתפרים. זה תהליך שדורש סבלנות".
איזה יתרון יש לכם שאין לאחרים?
עבו: "היתרון הגדול שלנו טמון ברקע השונה שממנו באנו. שנינו היינו הגאים בקמפיינים נפרדים, ואני עצמי הייתי הגאי כמעט כל חיי. היום כשאני בצוות בתפקיד איש צוות, הידע שלי מהצד של ההגאי נותן לנו יתרון עצום, אני מבין בדיוק מה טל צריך, מה הוא מרגיש, ואיך לתמוך בו.
"מעבר לזה, יש לנו תנאים שבהם אנחנו מרגישים חזקים במיוחד, בעיקר ברוחות קלות ובינוניות, שם אנחנו באים עם הרבה ביטחון. ברוחות חזקות אנחנו עוד עובדים על שיפור, בעיקר כי פיזית יש צוותים גדולים וכבדים מאיתנו, וזה נותן להם יתרון. אנחנו מודעים לחוזקות ולחולשות שלנו, וזה מאפשר לנו להתכונן טוב יותר".
איך השותפות ביניכם מתנהלת ביומיום?
שדה: "לכל אחד יש תחומי אחריות ברורים, וזה מה שמאפשר למנוע קונפליקטים מיותרים. מאור אחראי יותר על הכיוונים והמפרשים, אני על ההחלטות הטקטיות. אם מישהו טועה בתחום שלו, האחר לא שופט אותו, אלא פשוט לומדים מזה וממשיכים. אנחנו נותנים מקום אחד לשני לנסות, לטעות ולצמוח. אני מעריך את ההקרבה של מאור. הוא גם מזכיר שלפעמים צריך לנשום והשילוב הזה הופך אותנו לחזקים"
עבו: "אני מעריך אצל טל את הנחישות, אם יש קיר – הוא ימצא דרך לעבור אותו. זה כוח אדיר שיש בצוות. "לא היו לנו מחשבות לפרק את השותפות. יש רגעים אמוציונליים, זה טבעי, אבל שנינו מבינים את הקושי שבקבלת החלטות על המים. אני מעריך מאוד את זה שכשאני מתלבט או עושה טעות, וטל יודע להכיל וללמוד יחד איתי".
בעבר הייתם צריכים לעשות קמפיינים של גיוס המונים כדי לממן את הדרך. היום יש מספיק תמיכה?
עבו: "אנחנו במקום אחר לגמרי. האיגוד תומך בנו בצורה מלאה, וזה מאפשר לנו להתעסק בספורט עצמו ולא כל הזמן בכסף. בשלוש השנים הראשונות באמת היה קשה - עבדנו בעבודות מזדמנות, גייסנו כסף בכל דרך אפשרית"
ובכל זאת, יש עדיין קשיים בירוקרטיים.
עבו: "תמיד יש. לפעמים התקציבים מגיעים באיחור של חצי שנה או שנה, ואז צריך למצוא פתרונות ביניים. למשל, הזמנו סירה חדשה, ולא היה עדיין תקציב זמין מהמדינה, אז נעזרנו במימון זמני מאדם פרטי. זה לא פשוט, אבל למדנו להתמודד עם זה".
היו לכם חששות מכך שהאליפות היא באיטליה, שאינה מצטיירת כידידותית לישראל?
שדה: "אנחנו לא מתעסקים בזה יותר מדי. סומכים על מי שצריך לקבל את ההחלטות, ומתרכזים במה שאנחנו יודעים לעשות - לשוט. לצד זה יש תחושת אחריות גדולה יותר מהרגיל. כשאנחנו עולים עם הדגל על המפרש, אנחנו יודעים שזה לא סתם - שאנחנו מייצגים מדינה שלמה".
עבו: "לפעמים זה נותן לנו אפילו עוד יותר דרייב. בעולם הספורט, לפחות אצלנו, אנחנו נתקלים בהרבה תמיכה וסקרנות מצד מתחרים ומאמנים ממדינות אחרות. לא מרגישים עוינות, אלא דווקא סולידריות. זה מחזק מאוד".
לסיום, איך לדעתכם תסתיים אליפות העולם?
שדה: "רק אלוהים יודע"
עבו: "אנחנו מקווים שהיא יסתיים הכי גבוה שאפשר - שם למעלה, על הפודיום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו