בשבוע שעבר נפתחה עונת 2025/26 בליגת האלופות ולראשונה יש לכדורגל הישראלי ייצוג בארבע קבוצות זרות שונות, עם לא פחות מחמישה שחקנים. נכון, רק שלושה מהם שיחקו ורק שניים היו בהרכב הפותח – אבל זו רק ההתחלה.
זה הזמן ללכת אחורה בזמן ולבדוק מי היו השגרירים המוצלחים ביותר של ישראל בכדורגל האירופי לאורך השנים. עשרות רבות של כדורגלנים מתוצרת כחול-לבן ניסו את מזלם באירופה, רובם לא הותירו חותם של ממש – אבל היו גם כאלו שרשמו הצלחות מסחררות, וזה הזמן לדרג אותם.
צריך להדגיש, לא מדובר בדירוג השחקנים הטובים ביותר באופן כללי, ההתייחסות היא אך ורק לתקופה בה הם שיחקו באירופה. התנצלות מראש בפני ערן זהבי, אבל הליגה הסינית או ה-MLS של ארה"ב, הליגה היפנית וזו של האמירויות, לא נכללות כאן. אך ורק אירופה.
מקום עשירי: ביברס נאתכו
נאתכו הוא הישראלי שרשם את מספר המשחקים הגדול ביותר באירופה – 607, וזה לא סופי כמובן. בפברואר הקשר יהיה בן 38, אבל הוא עדיין אחד השחקנים המרכזיים של פרטיזן בלגרד, קבוצת הפאר הסרבית בה הוא פתח לא מכבר את העונה השביעית שלו – וה-17 באירופה.
מה שמציב את נאתכו רק במקום ה-10 בדירוג אלו כמובן הקבוצות והליגות הבינוניות יחסית בהן שיחק - רובין קאזאן וצסק"א מוסקבה ברוסיה, פאוק סלוניקי ואולימפיאקוס ביוון, ופרטיזן בלגרד.
אפשר רק להעריץ את הנחישות ואת ההתמדה של השחקן שעזב את הפועל ת"א בגיל 21 ויצא לקריירה אירופית מרשימה, בה כבש 133 שערים, זכה באליפות ובגביע ברוסיה, והפך לזר עם הכי הרבה משחקים בהיסטוריה של פרטיזן.
מקום תשיעי: דודו אוואט
בשנים האחרונות יוצאים יותר ויותר שוערים ישראלים לשחק באירופה, מה שבעבר היה די נדיר. כשדודו אוואט הצטרף לראסינג סנטאנדר ב-2003 נראה היה שדי מהר הוא יחזור לארץ, שכן כמעט כל העונה הוא התייבש על הספסל.
אבל אז הכל הסתדר לו והוא הפך לשוער ראשון בראסינג ולאחר מכן גם בדפורטיבו לה קורוניה ובמיורקה. 11 עונות שיחק השוער הישראלי בליגה הספרדית ורשם 324 משחקים, בהם שמר 94 פעמים על רשת נקייה. הוא אומנם לא שיחק בקבוצות גדולות, אבל הצטיין לא פעם מול ריאל מדריד וברצלונה. בין היתר עצר פנדל של רונאלדיניו, מי שהיה אז השחקן הטוב בעולם.
מקום שמיני: אליניב ברדה
אליניב ברדה הוא אגדה בשתי קבוצות - הפועל באר שבע וגנק. בקבוצה הבלגית הצנועה הוא שיחק 6 עונות שבמהלכן מיצב את עצמו כאחיד מהגדולים ששיחקו בה. ולא נשכח שלצידו שיחקו אז טיבו קורטואה, קלידו קוליבאלי ואחד, קווין דה בריינה.
קצת קשה להאמין, אבל אלו עובדות: כשדה בריינה עלה לבוגרים של גנק, ברדה היה האליל שלו, זה היה השחקן שאיתו הוא רצה לשחק יותר מכל.
החלוץ זכה במדי גנק בארבעה תארים, כולל אליפות, שני גביעים וסופרקאפ, והיה שותף בכיר לשנים הגדולות ביותר בתולדות המועדון.
ב-196 משחקים בגנק הוא היה מעורב בלא פחות מ-117 שערים (67 כיבושים ו-50 בישולים), לפני שהחליט לחזור לקבוצת נעוריו הפועל באר שבע, ולהוליך אותה לשלוש אליפויות ברציפות.
מקום שביעי: ליאור רפאלוב
12 שנים שיחק רפאלוב בליגה הבלגית ולבש את החולצות של שלוש מקבוצות הפאר במדינה, קלאב ברוז', אנטוורפן ואנדרלכט – ובכולן הוא כיכב.
ב-7 עונות בברוז' רפאלוב כבש 53 שערים ב-224 משחקים, זכה בשתי אליפויות וגביע. רפאלוב היה זה שכבש את שער הניצחון בגמר 2015 מול אנדרלכט, התואר הראשון של ברוז' אחרי 8 שנות בצורת.
גם באנטוורפן הוא זכה בגביע ושוב הוא כבש את שער הניצחון בגמר – נגד לא אחרת מקלאב ברוז'. בסיום אותה עונה הוא זכה ב"נעל הזהב" (שחקן העונה בבלגיה), לפני שעבר לאנדרלכט.
העונה האחרונה שלו באירופה הייתה אדירה ברמה האישית, עם 19 שערים ו-6 בישולים, אבל הוא היה כבר בן 36 וזה היה הזמן מבחינתו לחזור הביתה, אחרי שהבקיע 110 שערים ב-382 משחקים באירופה.
מקום שישי: גיורא שפיגל
בשנות ה-70 היה קשה הרבה יותר לשחקנים הישראלים לצאת לאירופה. הם היו עדיין חובבנים, נחשבו ל"אסיאתים" והקבוצות בארץ עשו הכל כדי למנוע מהם לעזוב. גיורא שפיגל נאלץ להיכנס לשנת הסגר כדי לעזוב את מכבי ת"א.
לבסוף הוא חתם ב-1973 בשטרסבורג ופתח בסערה עם 4 שערים ב-4 משחקיו הראשונים. הוא זכה לשתף פעולה עם שחקן צעיר שענה לשם ארסן ונגר וגם מונה לקפטן הקבוצה.
אחרי 5 עונות בהן כבש 23 שערים ב-97 משחקים שפיגל עבר לליון, ושם מעמדת הבלם כבש עוד 9 שערים ב-43 משחקים.
מקום חמישי: אלי אוחנה
גם אלי אוחנה בעצמו יודע שהוא היה יכול לעשות את הקריירה האירופית הטובה ביותר של שחקן ישראלי, אבל אחרי ארבע שנים בלבד הוא החליט לחזור לבית החם והטוב.
בגיל 23 אוחנה חתם במועדון הבלגי הצנוע מכלן ומהרגע הראשון הפך לכוכב הכי גדול של הקבוצה. השערים שלו העלו את מכלן לגמר גביע המחזיקות ובגמר עצמו הוא היה זה שבישל את שער הניצחון.
אוחנה המשיך לככב וסייע למכלן לזכות באליפות בלגיה ובסופרקאפ האירופי, כשבנוסף הוא גם זכה בפרס "בראבו" – השחקן הצעיר הטוב באירופה. שנה לפני כן זכה בתואר הזה מרקו ואן באסטן ואחרי אוחנה זכו בו פאולו מלדיני ורוברטו באג'יו.
אוחנה היה אז על גג העולם. אבל אז הוא איבד את מקומו בהרכב מכלן בשל הגבלת מספר הזרים שהייתה נהוגה אז, עבר לבראגה הפורטוגלית והחזרה למולדת הייתה מהירה.
במכלן אוחנה כבש 19 שערים ב-69 משחקים, בבראגה הוסיף עוד 3 ב-25, ואז חזר לבית"ר ירושלים שהייתה בליגה הלאומית – העלה אותה ליגה והוליך אותה לאליפות.
מקום רביעי: אייל ברקוביץ'
בעיני רבים אייל ברקוביץ' הוא הכדורגלן המוכשר ביותר שנולד בישראל. בתשע העונות שלו באירופה הוא סיפק לא מעט רגעי קסם, ובעיקר זוכרים לו את ההצגה המדהימה במדי סאות'המפטון מול מנצ'סטר יונייטד, כאשר במשחקו השני בקבוצה הוא כבש צמד ורשם שלושה בישולים בניצחון 3:6.
מה שפוגע מעט בדירוג של ברקוביץ' זו העובדה שלא שיחק בקבוצות גדולות ולא זכה בתואר משמעותי (עם כל הכבוד לאינטרטוטו של ווסטהאם ולגביע הליגה של סלטיק). אחרי סאות'המפטון "ברקו" עבר לווסטהאם (חטף בעיטה לפנים מג'ון הארטסון) ומשם המשיך לסלטיק, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי ופורטסמות'.
מנצ'סטר סיטי היא היום אחת הקבוצות הטובות בעולם, אבל כשאייל הגיע לאצטדיון מיין רוד היא הייתה בליגה השנייה, וגם שם הוא הצליח להסתכסך עם המנג'ר קווין קיגן. במהלך הקריירה האירופית שלו ברקוביץ' הבקיע 45 שערים ב-265 משחקים, מאזן מרשים שמציב אותו במקום הרביעי.
מקום שלישי: רוני רוזנטל
לא כולם זוכרים, אבל כשרוני רוזנטל עזב את מכבי חיפה בגיל 22 התחנה הראשונה שלו הייתה קלאב ברוז', בה כבש 15 שערים ב-43 משחקים וזכה באליפות בלגיה ב-1988. לאחר מכן עבר לסטנדריד ליאז', כאשר באביב 1990 סוכן העל פיני זהבי הניח בפניו הצעה שאי אפשר לסרב לה: להצטרף לליברפול.
רוזנטל הגיע לאנפילד כאלמוני מוחלט לקראת סיום עונת 1989-90. המנג'ר קני דלגליש זרק אותו למים העמוקים, "רוקט רוני" כבש 7 שערים ב-8 המשחקים האחרונים של העונה והוליך את ליברפול לאליפות סנסציונית. זו הייתה האליפות האחרונה של ליברפול - עד זו שהגיעה 30 שנה לאחר מכן.
רוזנטל נשאר בליברפול עוד שלוש שנים אבל הפך לשחקן מחליף ולבסוף עבר לטוטנהאם, גם בה לא הצליח. ב-13 השנים שלו כשחקן באירופה רוזנטל כבש 79 שערים ב-331 משחקים ומעל הכל נשאר אגדה של ממש בליברפול.
מקום שני: חיים רביבו
כשחיים רביבו הגיע לסלטה ויגו ב-1996, היא הייתה קבוצת תחתית בספרד. אבל תוך זמן קצר, רביבו יחד עם אלכסנדר מוסטובוי, ולרי קראפין ומאזיניו, עזר לסלטה להפוך לאחת הקבוצות המלהיבות באירופה, כשהשיא היה שער הניצחון מול ליברפול באנפילד.
אחרי ארבע עונות אדירות בסלטה ואחרי 23 שערים ב-124 משחקים, חיים הפך לשחקן מבוקש, שגם ברצלונה (מולה כבש) וריאל מדריד שקלו להחתים אותו. לבסוף הוא עבר לפנרבחצ'ה, אותה הוליך לאליפות טורקיה.
אחרי שנתיים הוא עשה מהלך מאוד לא מקובל, ועבר ליריבה הגדולה גלאטסראי. בשבע עונות באירופה רביבו כבש 62 שערים ב-231 משחקים, לפני שחזר לעיר הולדתו, אשדוד.
מקום ראשון: יוסי בניון
עזבו את זה שמדובר בשחקן היחיד שיש לו יותר מ-100 הופעות בנבחרת ישראל, יוסי בניון הוא הכדורגלן הישראלי שעשה את הקריירה הכי מפוארת באירופה והיחיד ששיחק ביותר מקבוצת פאר אחת.
במשך 12 שנים בניון שיחק בשתי הליגות הטובות בעולם (ספרד ואנגליה), ושבע שנים הוא לבש את החולצות של ליברפול, צ'לסי וארסנל. בשלוש השנים שלו באנפילד בניון כבש 29 שערים ב-134 משחקים – כולל שלושער מול בשיקטאש ושער ניצחון מול ריאל מדריד בברנבאו.
הקשר היה שותף לזכייה של צ'לסי בליגה האירופית ב-2013 ובסה"כ כבש 67 שערים ב-382 משחקים באירופה, מספרים שאף שחקן ישראלי אחר לא מתקרב אליהם.
כמעט נכנסו לעשירייה הראשונה:
11. ויקי פרץ
12. מנור סולומון
13. מונס דאבור
14. ערן זהבי
15. אבי כהן
16. בירם כיאל
17. טל בנין
18. אוסקר גלוך
19. תומר חבד
20. ניר ביטון
