היום האחרון בחלון ההעברות של קיץ 2025 היה מהמשוגעים והכאוטיים שידענו בשנים האחרונות. עשרות שחקנים שהחליפו קבוצות מבלי שיהיו אינדיקציות מוקדמות, עסקאות שנסגרו ברגע האחרון במיליונים רבים וכאלו שגם נפלו. אבל מנקודת המבט הצרה שלנו, מספיק להסתכל על 24 השעות שעברו על מנור סולומון כדי להבין כמה היום הזה היה כאוטי.
נדמה שלסולומון לא היה מוצא מטוטנהאם, ושהוא הסתכן בבילוי מרבית החצי שנה הקרובה על הספסל של הספרס. אלא שביממה האחרונה לחלון עלו לפתע שמות של לא פחות מארבע קבוצות כמועמדות לצרפו. קריסטל פאלאס הייתה נחושה להשאירו בפרמייר ליג, בנפיקה ופורטו ניסו לפתות אותו לפורטוגל, אך מי שזכתה במרוץ הייתה דווקא ויאריאל - שרק שעה וחצי לפני החתימה הרשמית הוזכרה לראשונה על ידי מומחה ההעברות פבריציו רומאנו.
מאז שהגיע לראשונה לאנגליה לפני שלוש שנים, סולומון הסתמן כמי שנחוש להישאר באי הבריטי על חשבון הצעות אחרות כמעט בכל מחיר - כולל ירידה לצ'מפיונשיפ עבור לידס יונייטד בעונה שעברה. ייתכן שה"עקשנות" הזו היא מה שדחתה את ההכרעה בעניינו עד לשעה האחרונה של החלון, ואולי זו הפציעה שמנעה ממנו להוכיח למאמן טוטנהאם תומאס פרנק מה הוא באמת שווה בתקופת ההכנה. אבל בשורה התחתונה, המעבר לספרד מלמד על פתיחות מחשבתית שיכולה להזניק מחדש את הקריירה למקומות שבהם ציפינו לראות אותו.
קריסטל פאלאס הייתה בין התחנות האידאליות היחידות עבור סולומון בפרמייר ליג, עם הכדורגל ההתקפי של אוליבר גלאסנר וההזדמנות ללכת עד הסוף בקונפרנס ליג, אבל במקום זאת הוא מגיע לסיטואציה שיכולה להתברר כנהדרת. ויאריאל, שסיימה אשתקד חמישית בליגה הספרדית ותשתתף העונה בליגת האלופות, היא קבוצה שחושבת התקפה. זה דבר שמתאים לסולומון כמו כפפה ליד.
אין דבר שמנור אוהב יותר מאשר לקחת את המגן ששומר עליו לאחד על אחד. כך היה בקבוצת צמרת מלהיבה בלידס, שם נתן עונת דאבל-דאבל בצ'מפיונשיפ. כך היה בשחטאר דונייצק, שם נאבק על תארים בליגה האוקראינית. ברוב משחקיה בליגה הספרדית ויאריאל נחשבת לפייבוריטית - וסגנון המשחק שלה בהתאם.
מאמן ששוחה נגד הזרם
מרסלינו, מאמנו החדש של סולומון, נחשב לאחד המאמנים הבולטים בליגה הספרדית בעשור האחרון בליגה שמתחת לברצלונה, ריאל ואתלטיקו מדריד. הישגי השיא שלו היו הזכיות גם ולנסיה בגביע המלך ב-2019 ועם אתלטיק בילבאו בסופר קופה ב-2021 - כשבשני המקרים הוא מכניע את בארסה בגמר. בוולנסיה אף יודו שהוא המאמן האחרון שתחתיו הם עוד היו קבוצת צמרת.
אם יש מכנה משותף לכל התחנות האחרונות של מרסלינו, שנמצא כבר קדנציה שנייה בוויאריאל, זה ההיצמדות שלו למערך 4-4-2. המערך המסורתי הפך לפחות נפוץ בכדורגל העולמי בעשור האחרון, ולמעשה סולומון לא ממש נתקל בו לאורך זמן בכל הקריירה האירופית שלו.
הסגל של הצוללת הצהובה, כפי שוויאריאל מכונה, עבר שינויים רבים במיוחד בחלק הקדמי. שלושת הכוכבים ההתקפיים אלכס באאנה, ירמי פינו ותיירנו בארי נמכרו לאתלטיקו, פאלאס ואברטון בהתאמה בסכום מצטבר של כ-100 מיליון יורו, אך בעיר הקטנה ממזרח ספרד פתחו את הכיס בהתאם וצירפו מחליפים איכותיים.
ז'ורז' מיקוטאדזה נרכש מליון הצרפתית תמורת 30 מיליון יורו והפך לשחקן היקר בתולדות המועדון. השחקן שזכור כגיבור של נבחרת גאורגיה מיורו 2024 אמנם יכול לשחק באגף שמאל, אך ברוב הזמן הוא צפוי להיות אחד מבין שני החלוצים הפותחים. צמד הקנדים טאני אולוואסיי וטייג'ון ביוקנאן צורפו לחוד ההתקפה ולכנף ימין, ובכך נוצר מצב שעל כל עמדה בהתקפה ישנה תחרות די ברורה בין שני שחקנים.
השחקן היחיד שאמור באמת להתחרות בסולומון על המקום בכנף שמאל הוא אלברטו מוליירו בן ה-21, שחקן הנבחרת הצעירה של ספרד, שנרכש ב-16 מיליון יורו מלאס פלמאס אחרי שירד עימה ליגה. מוליירו יכול להיות האקזיט הספרדי הגדול הבא של ויאריאל אחרי פינו ובאאנה. לאור הסכום המשמעותי שהושקע בו, הוא בהחלט נכס יותר חשוב למועדון מאשר סולומון שבסך הכל הגיע כמושאל ברגע האחרון. לצד זאת, אין ציפייה שכבר בעונתו הראשונה בקבוצת צמרת מוליירו ישתלט על כל הדקות בעמדה גם בליגה וגם בליגת האלופות, כך שלמנור אמורות להיות מספיק הזדמנויות בעמדה המועדפת עליו - גם אם זה לפעמים כמחליף.
קיץ סוער במועדון
שלא באשמתו, סולומון מגיע בעיצומו של קיץ שבו ויאריאל הייתה לא פעם במרכזה של סערה תקשורתית. תחילה, הצוללת הצהובה החתימה את תומאס פארטיי, שעזב את ארסנל ומואשם בחמישה סעיפים של אונס. הקשר הגנאי מכחיש את הטענות, אך זה לא מנע מאוהדי קבוצתו החדשה לשרוק לו בוז בבכורה הביתית בתקופת ההכנה.
בסערה אחרת, ויאריאל ספגה ביקורת מאוהדיה על כך שהסכימה להעביר את משחק הליגה הביתי בדצמבר מול ברצלונה למיאמי, ובכך לאבד את יתרון הביתיות. המהלך עוד צריך לעבור אישור סופי של פיפ"א ואופ"א, אבל נשיא המועדון כבר הבטיח לבעלי המנויים טיסה וכרטיסים למשחק במיאמי על חשבונו, או לחילופין החזר של 20% מהמנוי. לא כל האוהדים מרוצים מכך, כי מה שהם רוצים זה בסך הכל לראות את האלופה פוגשת את קבוצתם המקומית במגרשה המקומי, ולא לחצות את האוקיינוס בשביל זה.
עבור חלק מאוהדים עצם החתמתו של סולומון יכולה להיחשב לסערה נוספת, נוכח הגל האנטי ישראלי ששוטף את מערב אירופה. בעוד בכדורגל האנגלי האנטישמיות נפוצה יותר ברשתות החברתיות מאשר במגרשים עצמם, בספרד דגלי אש"ף הם מחזה שבשגרה בלא מעט אצטדיונים. בוויאריאל התופעה הזו פחות שכיחה, אבל עבור אוהדים אנטישמיים, או כאלה שסתם מחפשים עוד סיבה לצאת נגד המועדון והנשיא, ההחתמה של סולומון היא הוספת שמן למדורה.
מעצמה חדשה
ויאריאל מעולם לא שיחקה בליגה הבכירה עד 1998, אבל במאה ה-21 היא הפכה לשם גדול וחברה כמעט קבועה בצמרת הטבלה בספרד. עם הישגים בזירה הבינלאומית כגון שתי הופעות בחצי גמר ליגת האלופות וזכייה בליגה האירופית, הצוללת הצהובה מהעיר הקטנה חולמת להפתיע שוב את אירופה. בליגת האלופות היא תפגוש את קבוצת האם של סולומון, טוטנהאם, כבר בעוד שבועיים, ולאחר מכן יחכו בין היתר יובנטוס, מנצ'סטר סיטי, בורוסיה דורטמונד ו"דרבי ישראלי" מול אוסקר גלוך ואייאקס.
המסע האירופי לא יהיה פשוט, וכך גם השילוב בין ליגת האלופות לליגה הספרדית, אבל ויאריאל רגילה לכך כבר הרבה שנים, כך שזה מקום נכון עבור סולומון להתחיל שוב פעם מחדש. אמנם זה במערך שפחות מוכר לו ובמדינה חדשה, אבל אחרי שההזדמנות בטוטנהאם התפספסה בגלל בעיקר פציעה, בגיל 26 אפשר סוף סוף לומר - בפעם הראשונה בקריירה, סולומון אמור להיות שחקן רוטציה משמעותי בקבוצה צמרת בליגה אירופית גדולה.
