בכל פעם שבה הרנן פלר עולה לעמדת השידור באצטדיונים הגדולים של דרום אמריקה, מאות אלפי אוהדים מצפים לשמוע את קולו מתאר בשיא התלהבותו את מה שמתרחש על כר הדשא. אבל לפני שהוא מתחיל בכלל לדבר על הכדורגל, יש לו משימה אחרת - להזכיר לעולם שעדיין יש 50 חטופים שמוחזקים בידי חמאס: "הם מנותקים מאור יום, מרעיבים אותם ומכים אותם, הם עוברים התעללות פיזית ומנטלית והם נראים כמו בשואה של המאה הקודמת".
פלר, מהשדרנים הבולטים בארצו ויבשת, הפך את הבמה המקצועית שלו לכלי הסברה עוצמתי ובלתי מתפשר. בכל משחק ומשחק הוא פותח במניין הימים מאז נלקחו החטופים לעזה, כדי שגם ברגעי השיא של הכדורגל - הטרגדיה הזו לא תיעלם מלב הצופים.
אוהדים פולנים תוקפים את אוהדי מכבי חיפה | על פי סעיף 27א
"לשמחתנו, היום אפשר לומר שדודה שלי בסדר", אומר פלר בראיון ל"ישראל היום". "יש לה את ההתמודדויות היומיומיות שלה, אבל אחרי ששללו לה את החירות, והסבל שחוותה - היא חזקה". דודתו, אופליה רויטמן, נחטפה ב־7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז והוחזקה בידי חמאס במשך 53 ימים. שחרורה היה רגע של הקלה, אך מבחינתו זו לא היתה נקודת הסיום.
"לפעמים היא עייפה מלספר שוב ושוב את מה שעברה ואת סיפור חטיפתה, אבל היא מבינה כמה חשוב להמשיך לדבר על זה. היא הופתעה מאוד ממה שעשיתי בשידורים בארגנטינה, והודתה לי על זה מאוד. הרבה מאוד אנשים סיפרו לה על כל הפעילות שלי, ואני נתתי לה ספר עם סיכום של כל מה שעשיתי בזמן השבי".
פלר מספר כי קיבל אינספור תגובות חיוביות, הרבה יותר מתגובות שליליות. "אנשים הרגישו שהם יכולים להצטרף אלי, וזה חשוב שכל אחד ירגיש שייך", הוא אומר. "לא צריך המון עוקבים או תהודה אדירה כדי לפעול. מהיום הראשון של הטבח היו לי גב ותמיכה בערוצים הגדולים בארגנטינה ובדרום אמריקה שבהם אני משדר, שתמיד נתנו לי את המקום ותמכו בי לומר את מה שאני מרגיש ואת מה שעל ליבי.
"מובן שיש גם את הצד הפחות נעים - יש אנטישמיות שאי אפשר להתעלם ממנה, והמון קללות ברשתות החברתיות - אבל זה לא עוצר אותי, ואני אמשיך להרים את הקול שלי עד שהאחרון יחזור הביתה".
המאבק נמשך גם מחוץ לשידור הישיר
בשבועות האחרונים פלר החל "להרים את הקול" גם מחוץ למגרשי הכדורגל, עם "Alzar la Voz", מגזין טלוויזיה שבועי בערוץ חדשות ארגנטינאי שמוקדש כולו לאירועי 7 באוקטובר, למאבק באנטישמיות ובטרור ולסיפורים אישיים הקשורים למלחמה. הוא מביא מדי שבוע אורחים מיוחדים שיספרו את סיפורם האישי, מנגיש לצופים בארגנטינה את המתרחש בישראל, ומביא אנשים ייחודיים ש"ירימו את קולם" בדרום אמריקה.
השבוע הוא אירח בתוכנית את ד"ר דניאלה מזור, ראשת מטה משפחות החטופים בחיפה, שהגיעה לארגנטינה כדי לעודד יהודים לעלות לישראל מטעם המחלקה לעידוד עלייה של ההסתדרות הציונית העולמית. הארגון הנ"ל מארגן סמינר למופת הנקרא "עלייה, חלום ומציאות". ובין השאר, כסקסולוגית, העבירה הרצאות בנושא שימוש באלימות מינית כנשק מלחמה, וכיצד חמאס השתמש באלימות זו ככלי טרור.
מסר שמגיע למיליונים
לאחרונה פלר ניצל את הבמה הגדולה ביותר בכדורגל הדרום־אמריקני - המשחק הענק בין ברזיל לארגנטינה - כדי לדבר על החטופים מול מיליוני צופים בפריים־טיים. זאת, לא לפני שהופיע באצטדיון בלומפילד בישראל במסגרת טקס מיוחד למען השבת החטופים, שם סיפר בהתרגשות על הדשא על תמיכתו במשפחות, ועל המחויבות שלו להמשיך להזכיר את הנושא בכל מקום שבו הוא משדר. את אותה המחויבות הוא הביע גם בדיון מיוחד בוועדת הספורט של הכנסת, שבו קיבל תעודת הוקרה על פועלו.
רגע נוסף שזכה להד תקשורתי רחב היה בשמינית גמר אליפות העולם למועדונים, כשפלר שידר את משחק אינטר מיאמי של ליונל מסי מול פריז סן ז'רמן כשהוא לובש חולצה עם סמל צה"ל. הוא פתח את השידור במסר חריף נגד חמאס והאנטישמיות ובקריאה להשבת כל החטופים. האהבה שלו לישראל קיבלה גם ביטוי אישי וקבוע - קעקוע של מיקרופון על זרועו ומתחתיו הכיתוב "עם ישראל חי".
ומה עם השחקנים עצמם - אלה שעומדים על המגרש מול מיליונים? פלר אומר בכנות: "לא, השחקנים לא מתערבים בנושא, ואני מבין אותם. עברתי בעצמי הרבה דברים מאז - כעס, תסכול, כאב, עצב, מרירות, שנאה - ואי אפשר לצפות מאחרים לעשות את מה שאני עושה, במיוחד אם אני לא בטוח שהם מעוניינים בכך.
"מה שחשוב לי זה להניח בכל ערב את הראש על הכרית שלי בידיעה שנלחמתי על כל מה שאני מאמין בו, ושעשיתי את זה בכבוד". הוא מוסיף את מה שהפך למוטו האישי שלו מאז אותו יום שחור: "לא אשתוק, לא אפסיק להזכיר. לא משנה כמה זמן יעבור - אמשיך עד שהאחרון יחזור הביתה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו