את ברצלונה של השנתיים הראשונות שאחרי עזיבת ליונל מסי, אפשר לתאר כאדם שנקלע למשבר מקצועי וכלכלי ומחפש חבל הצלה באמצעות גירוד כרטיסי חיש גד בתחנה הקרובה לביתו - לה מאסיה, במקרה המדובר. האקדמיה שייצרה סוללת כוכבים בעידן הפרעוש סבלה מאז מעשור די יבש, אך בארסה לא התייאשה.
יום אחד, באותה התחנה, נפל עליה הכרטיס ששווה מיליונים - מאות מיליונים, ליתר דיוק - בדמותו של לאמין ימאל, הנער שפרץ כשהיה בקושי בן 16, ושעד ליום הולדתו ה־18 בשבוע שעבר הפך לאחד השחקנים הטובים בעולם. עם זאת, כל ברכה עלולה לטמון בחובה קללה, ואם יש כזו במקרה של ימאל - היא נחשפה לעיני כל העולם בשיא עוצמתה וכיעורה.
אחרי שנתיים קסומות על המגרש, שבהן הפך לנער הכי גדול שראה עולם הכדורגל מאז פלה, ימאל עלה לכותרות מהסיבות הלא נכונות. לחגיגות ה־18 שלו הוזמנו גמדים למטרות שעשוע, מה שלא התקבל בעין יפה, ואף הגיע לשלבי חקירה בטענה לניצול של אנשים עם מוגבלויות. אם לא די בכך, לאירוע הוזמנו גם נשים שהתבקשו לא להביא עימן גברים, והמבלים התבקשו להפקיד את הטלפונים שלהם בכניסה.
אף שהאגודה לנמוכי קומה בספרד הגישה תלונה נגד הכדורגלן, המוזמנים למסיבה הגנו עליו וטענו שאף אחד לא זלזל בהם, ושהם "לא קופים ביריד". אין לפסול את האפשרות שהנוכחים במסיבה צודקים, אך אי אפשר להתעלם מהתדמית הבעייתית שנגרמה מחגיגות יום ההולדת. תגובתו של ימאל להאשמות היתה: "כשאני לא עם הקבוצה אני נהנה מהחיים".
לכדורגלנים אכן מותר לבלות, אבל אם אלה סוגי המסיבות שגורמים לכוכב הצעיר הנאה - לברצלונה יש סיבה מסוימת לדאוג.
השראות בעייתיות
החשש הזה לא התחיל בימים האחרונים בעקבות המסיבה, אלא מכך שהסביבה שבה חי ימאל עלולה לדרדר אותו ולמנוע ממנו להגשים את הפוטנציאל ההיסטורי שלו, או לכל הפחות לקצר את חלון הזמנים שלו בצמרת ולקרב את ההתרסקות.
אצבע מאשימה מופנית בעיקר לאביו מוניר נסראווי. המהגר ממרוקו לספרד הפך לאב בגיל 16, עם הולדתו של לאמין. מעבר לקוריוז שהוא אהד בעברו את ריאל מדריד, לנסראווי עצמו יש היסטוריה ארוכה של הסתבכויות עם החוק. ב־2023, כשימאל עוד היה יחסית אלמוני, אביו נקנס ביותר מ־500 יורו אחרי שהשליך ביצים ותקף פעילים של מפלגת הימין הספרדית VOX.
באוגוסט 2024, כשכולם כבר הכירו את המשפחה, נסראווי נדקר ופונה לבית החולים, אך למרבה המזל לא היה בסכנת חיים. על פי החשד, אירוע הדקירה היה קשור לוויכוח אלים שבו היה מעורב כמה שעות קודם לכן. אמנם הוא אב תומך ומפרגן, שגם מרבה להתראיין ולשבח את בנו בטלוויזיה - אך עם רצף אירועים כזה, לא בטוח שהוא מהווה דמות אידיאלית בסביבה של הנער שרוצה להפוך לאגדה.
מעבר לאב, אוהדי ברצלונה חוששים שימאל יהפוך עם השנים לניימאר הבא, שחקן שאמנם סיפק הרבה מאוד רגעי קסם על הדשא, אך גם לקח רחוק מדי את ההנאה מהחיים שמחוץ למגרש, ולא הגיע לפסגות שכולם ציפו שיכבוש. ימאל הודה בעבר כי האליל שלו הוא הברזילאי, ולא מסי, והוא אף העביר חלק מהקיץ בברזיל בחברתו של הכוכב המקומי.
לאן אתה הולך?
בצל המסיבה והסערה, בחמישי האחרון התרחש אירוע חשוב בקריירה של ימאל. ברצלונה חגגה את הארכת חוזהו עד 2031, והעניקה לו את החולצה מספר 10 שכל כך מזוהה עם מסי. עם זאת, המספר 10 מזוהה גם עם האליל ניימאר, שלבש אותו לאורך כל הקריירה מלבד בברצלונה.
על העברת החולצה המפוארת לימאל דובר כבר חודשים, אבל התזמון הרגיש של האירוע מצביע על הבעת אמון של המועדון שאין גדולה ממנה בשחקן. יש לציין כי ימאל הוא לא הראשון שמקבל את המספר 10 מאז מסי. בין לבין היה יהלום אחר - אנסו פאטי, שאי־יציבות ופציעות רבות גרמו לכולם להבין שהוא קיבל את החולצה הזו מוקדם מדי. פאטי עבר הקיץ בהשאלה למונאקו, אבל לכולם ברור שימאל הוא מקרה אחר. כבר עכשיו, ימים ספורים אחרי גיל 18, יש לו רשימת הישגים שפאטי, או כל צעיר אחר, היה מתגאה בה גם בגיל מבוגר בהרבה.
בספרד דווח השבוע שהושג סיכום על כך שבחלון הנבחרות בחודש מארס ייערך ה"פינאליסימה" - המפגש בין אלופת אירופה לבין אלופת דרום אמריקה, ארגנטינה. זה יהיה קדימון למפגש פוטנציאלי עמוק בשלבי הנוקאאוט של המונדיאל כמה חודשים לאחר מכן, אך לא פחות חשוב מכך - זה יהיה המפגש הראשון בין ימאל למסי.
פרשת המסיבה כנראה תסתכם בלא יותר מקנס, וכמעט בוודאות תישכח די מהר. לצד זאת, החששות ימשיכו לרחף. עד לזכייה ביורו בקיץ שעבר, בארסה הדפה הצעות של פריז סן ז'רמן לרכוש את ימאל תמורת 250 מיליון יורו - יותר מהשיא ששייך לניימאר. אחרי היורו, לכולם היה ברור שאין טעם אפילו בפניה.
כעת, ברצלונה נותנת לימאל גב מלא לקבל החלטה שתקבע כיצד יראה עתידו: האם, בהתאם למספר שעל גבו, הוא ילך במסלול של הפרעוש ויהפוך לאגדה - או שהוא ייתן לסביבה ולפיתויים לגבור על הכדורגל ויסתפק בהתחקות מאכזבת אחרי אלילו?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו