אמנם הקיץ אין מונדיאל או יורו, אלא רק גביע עולם למועדונים שאנחנו עוד לא יודעים איך לאכול אותו, אבל בין לבין אנו מקבלים השבוע הזרקה לווריד של כדורגל נבחרות איכותי. פורטוגל גברה אמש (רביעי) 1:2 על גרמניה בחצי גמר ליגת האומות, והיריבה שלה בגמר בראשון תהיה המנצחת הערב במפגש בין ספרד לצרפת. לכבוד המאורע דירגתי את חמש הנבחרות הטובות בעולם כיום, שנה אחרי היורו והקופה אמריקה, ושנה לפני מונדיאל 2026. כל המשתתפות בפיינל פור נמצאות בחמש הראשונות, וזה לא מקרי.
נתחיל בקצרה עם הנבחרות שלא פה. מעל כולן בולטת בהיעדרה אנגליה, סגנית אלופת אירופה פעמיים ברציפות. למרות הסגל הנוצץ, נבחרת שלושת האריות לא הבריקה ביורו. בעקבות ירידתה לדרג ב' בליגת האומות לא ראינו אותה מאז פוגשת נבחרות בכירות, ומלבד הפסד מביך ליוון היא רשמה רק ניצחונות מול יריבות כגון אירלנד, אלבניה ופינלנד. רק בחודש מרץ תומאס טוכל נכנס לתפקידו ולאור העובדה שגם יריבותיו הבאות אינן מעצמות, יהיה קשה לקבל אינדיקציה לגבי הרמה של הנבחרת.
עוד נבחרת שהחליפה מאמן לאחרונה ונמצאת בחוץ זו ברזיל. בנבחרת של קרלו אנצ'לוטי יש שמות גדולים כמו ויניסיוס וראפיניה, אך היכולת מהקבוצות לא מתורגמת למדים הלאומיים והסלסאו רושמים קמפיין מוקדמות מונדיאל גרוע. זה אמנם יספיק להעפלה בגלל הגדלת מספר הנבחרות, אך לולא זאת, ייתכן והם היו נשארים בחוץ. בכל אופן, לברזיל ממש אין מקום ברשימת חמש הנבחרות הטובות בעולם כיום. עוד נבחרות שנשארו ברגע האחרון בחוץ הן הולנד ואיטליה, שמגלה סימני התאוששות בשנה שחלפה מאז היורו החלש שלה.
מקום חמישי - גרמניה
אחרי שנים קשות, הגעת יוליאן נאגלסמן והיורו הביתי הפיחו חיים חדשים במנשאפט. הטורניר ההוא הסתיים אמנם כבר ברבע הגמר עם הפסד בהארכה לספרד, אבל הגרמנים סוף סוף נראו כמו מועמדת רצינית לזכייה. הבעיה היא שמאז פרשו מהנבחרת, או בכלל, טוני קרוס, אילקאי גונדואן, מנואל נוייר ותומאס מולר.
נאגלסמן צריך למלא את החלל המקצועי והמנהיגותי. ההפסד לפורטוגל היה הראשון של הנבחרת מאז מהיורו, אך הוא חשף בעיית עומק שיש לה בהשוואה לשאר היריבות ברשימה. ג'מאל מוסיאלה וקאי האברץ שהיו שחקני הרכב ביורו נעדרו, ובאופן אירוני, מאגר הכישרונות של גרמניה מצומצם מזה של פורטוגל – מדינה שקטנה ממנה בהרבה.
לגרמניה יש את הפוטנציאל להיות שלישית בדירוג, וכנראה שאם הדירוג היה נכתב דקה אחרי היורו, היא גם הייתה שם. בינתיים זה מספיק רק למקום החמישי, אבל כשגרמניה בסגל מלא צריך לקחת אותה בחשבון כמועמדת לזכייה במונדיאל 2026.
מקום רביעי - פורטוגל
כריסטיאנו רונאלדו וחבריו נכנסו לרשימה למרות חוסר יציבות בשנה האחרונה. הם אמנם ניצחו בגרמניה, אבל לפני כן לא ניצחו מחוץ לבית שלוש פעמים ברציפות – את דנמרק, קרואטיה וסקוטלנד. בבית לעומת זאת הם לוהטים עם חמישיות לרשת של פולין ודנמרק.
ההתקפה משופעת בכוכבים, אך הבעיה היא שאף אחד מהם לא ממש בתקופה טובה. ברונו פרננדש נשאב לבינוניות של מנצ'סטר יונייטד, ברנרדו סילבה ורפאל לאאו חוו עונה חלשה, ז'ואאו פליקס עובר בין קבוצות ללא הצלחה ורונאלדו בכל זאת בן 40. הסלסאו אולי היו רוצים להשתחרר מההשתעבדות לרונאלדו, אבל לא בטוח שהאלטרנטיבות בהתקפה עדיפות.
בקישור יש לפחות את ויטיניה וז'ואאו נבש, שמשחקים יחד גם בפריז סן ז'רמן. בהחלטה מוזרה רוברטו מרטינס הציב את נבש כמגן ימני נגד גרמניה, ורק אחרי שהכניס את ויטיניה בדקה ה-58 בפיגור 1:0, פורטוגל תפסה פיקוד וכבשה פעמיים בעשר הדקות הבאות.
מקום שלישי - צרפת
עם מאגר כישרונות בלתי נגמר, שכולל את קיליאן אמבפה וכמה מכוכבי אלופת אירופה הטרייה פ.ס.ז', צרפת הייתה אמורה להיות ממוקמת גבוה יותר. אך במקרה הזה, מבחן העין הוא זה שמושך אותה לאחור. ביורו היא נעצרה בחצי הגמר ללא יכולת משכנעת, וגם מאז היו תוצאות מדאיגות כמו הפסד ביתי לאיטליה, הפסד בקרואטיה ותיקו בסטאד דה פראנס נגד ישראל.
מונדיאל 2026 יהיה הטורניר האחרון של דידייה דשאן, וכבר ביורו נראה היה שהוא על אדי הדלק האחרונים. בטורניר נתון כל דבר יכול לקרות, אבל למרות כל הכישרון שיש בסגל, המומנטום לא לצידם. אמבפה נעדר מחלק מהמשחקים האחרונים בנבחרת והטריקולור צריכים אותו מחויב ומחובר. ניצחון על ספרד בחצי הגמר יוכל להעיד על שינוי מגמה.
מקום שני - ספרד
היה קשה מאוד להכריע בין שתי הראשונות. נבחרת ספרד שוב בפתחו של תור זהב עם דור צעיר שאותו מוביל לאמין ימאל. האלופה הייתה הנבחרת הטובה ביותר לכל אורך היורו בקיץ שעבר, ואל פיינל פור ליגת האומות היא מגיעה כיחידה המלוכדת ביותר.
לה רוחה עדיין לא קיבלה בחזרה את רודרי, זוכה כדור הזהב המכהן שלאחרונה החלים מקרע ברצועה הצולבת, אבל חוץ מזה הנבחרת דומה לזו שראינו ביורו. הסיפור המרגש ביותר בזימונים הנוכחיים הוא החזרה של איסקו, שחווה פריחה מחודשת בבטיס. לרעתם משחקת העובדה שהם ספגו שמונה שערים בשלושת המשחקים האחרונים, ושהם העפילו לפיינל פור אחרי שניצחו את הולנד רק בפנדלים.
מקום ראשון - ארגנטינה
מעל ארבע האירופאיות נמצאת אלופת העולם ואלופת דרום אמריקה. עם חמש שנים רצופות ברמה הגבוהה ביותר, כבר קשה לקרוא לזה סתם מומנטום חיובי. ארגנטינה הבטיחה בחלון מרץ את ההעפלה למונדיאל בסטייל, עם ניצחון חוץ באורוגוואי ו-1:4 על ברזיל. והיופי הוא שהיא לא צריכה בהכרח את ליונל מסי. באותו חלון, למשל, הוא כלל לא שיחק.
המאמן ליונל סקאלוני יצר קבוצה של ממש וזה לא משהו שרואים הרבה בכדורגל הנבחרות. רוב השלד מהמונדיאל עדיין כאן, וחלק מאלו שהרכיבו אותו כמו אלכסיס מקאליסטר וחוליאן אלברס רק השתפרו מאז. סקאלוני גם מצליח לשלב שמות חדשים, כמו טיאגו אלמדה וג'וליאנו סימאונה, שמייצרים עומק הכרחי ומפחיתים את התלות במסי.
הפרעוש כבר ראה איך הוא פורש בלי תואר גדול בנבחרת, אך במקום זאת הוא התברך באוצר בשנותיו האחרונות בקריירה. ארגנטינה היא הנבחרת הטובה בעולם, עד אשר האירופאיות, אולי במונדיאל הבא, יוכיחו אחרת.
