ללוקה מודריץ' לא היו את כל התנאים כדי להצליח. זה היה נכון כשצמח ברקע קשה ביוגוסלביה השקועה במלחמה, וזה היה נכון גם ב-2012 - הקיץ בו הגיע לריאל מדריד. עם כל הכבוד לשנים היפות בטוטנהאם, ריאל הייתה סיפור אחר, והקרואטי הצנום הימר על עצמו במאבק מול קשרי על כמו מסוט אוזיל, צ'אבי אלונסו וקאקה.
תחילת הדרך של מודריץ' בבירת ספרד התיישרה עם הספקות. הוא נבחר לרכש הגרוע ביותר של העונה בספרד ולאור העובדה שהגיע למועדון בגיל 26 - לא בדיוק יהלום - ריאל הייתה יכולה בקלות לוותר עליו. אלא שבאותה עונת בכורה היה רגע אחד שנתן תקווה להמשך, שהראה שהסבלנות תשתלם.
זה קרה בשמינית גמר ליגת האלופות ב-2013 מול מנצ'סטר יונייטד. הבלאנקוס היו עם הגב אל הקיר ובפיגור 1:0, אז אך מודריץ' שיגר טיל לרשת שאיזן את התוצאה, כמה דקות לפני שכריסטיאנו רונאלדו השלים מהפך בדרך לשלב הבא. השער הזה נתן את האות ל-13 שנים קסומות במדים הלבנים, שיגיעו לקיצן במהלך הקיץ כשריאל תסיים את דרכה בגביע העולם למועדונים.
השחקן המעוטר בהיסטוריה
השחקן המעוטר בהיסטוריה של ריאל מדריד, עם 28 תארים, נפרד הערב מאצטדיון סנטיאגו ברנבאו באופן סמלי ביום השנה ה-11 לזכייה הראשונה של ריאל בליגת האלופות בשושלת הנוכחות. בגמר ההוא ב-2014 נגד אתלטיקו מדריד, מודריץ' בישל את שער השוויון האייקוני של סרחיו ראמוס בתוספת הזמן, ככל הנראה הרגע הגדול ביותר של ריאל בשני העשורים האחרונים. כי כזה הוא מודריץ'. בכל צומת חשובה של הקבוצה, הוא היה נוכח בצורה כזו או אחרת.
מה שיפה הוא שאל ציון הדרך הזה הקרואטי הגיע בדרך שלו, שונה ורחוק מהתדמית הראוותנית שאוהבים להדביק לריאל מדריד. אם לאוהדי היריבות היו סיבות לשנוא את כריסטיאנו רונאלדו, ויניסיוס וסרחיו ראמוס, את מודריץ' אי אפשר לשנוא. הוא לא היה סופרמן או שרירן. הוא היה בחור צנום ורזה, כמו כל אדם רגיל. הוא היה פיטר פן. הילד הנצחי, שעד המשחק האחרון ריחף כאילו זו הופעת הבכורה. ילד מלא ברוח נעורים שהנשק שלו היה המוח המבריק והרגליים הקלות. אחד שנותן לכל אחד מאיתנו דוגמא שגם כשהנסיבות נגדך - החלום אפשרי.
כחלק משלישיית הקישור האגדית לצד טוני קרוס וקאסמירו, מודריץ' היה השלם ביותר. כשהיה מחלץ כדורים, אי אפשר היה לפספס את זה. כשהיה שועט קדימה בקלילות, זה היה מרים כל אוהד מהכיסא. כשהיה נותן איזו מסירה מבריקה הנשימה הייתה נעצרת. הוא לא היה בועט וכובש הרבה, אבל כשזה היה קורה, בדיוק כמו אז באולד טראפורד, זה היה עם איזו פצצה מרחוק לחיבורים. לא היו לו שערים לא יפים, ואי אפשר שלא היה לשמוח בשבילו.
ויתור על ערך המוסף
אז נכון, שהוא נושק כבר לגיל 40 מודריץ' בהחלט רחוק משיאו ומתקשה לסחוב 90 דקות. אוהדי ריאל לא פעם היו מודאגים כשראו אותו פותח במשחק גדול, אבל כל עוד הוא עלה מהספסל, הם סמכו על פיטר פן שיוכל לתת את הטאץ' היצירתי ולשנות משחק שלם. לפי הדיווחים מודריץ' עצמו רצה להישאר, הסכים להפחית בשכרו ובמעמדו, אך התבשר שמדובר בהחלטת מועדון - ולא התווכח.
מכל הסיבות האלה, אני מאמין שריאל טעתה כשוויתרה עליו. בקיץ שיכלול שינויים משמעותיים מעבר לעמדת המאמן, היה עדיף שדמות כזו תישאר. הרי התפקיד שלו גם ככה הצטמצם בשנתיים האחרונות והאגו שלו לא נפגע. הנוכחות והמנהיגות שלו בחדר ההלבשה לא מתבטאת בשיחות מוטיבציה סוחפות, אלא בפעולה קטנה על המגרש, טפיחה על השכם, שיחה באחד על אחד או אפילו מבט.
ואולי החולצה שהגדירה את הקריירה של מודריץ' יותר מכל היא לא הלבנה, אלא החולצה המשובצת של נבחרת קרואטיה. הופעה בגמר מונדיאל 2018 ומקום שלישי ב-2022 הם הישגים שקשה לחלום עליהם, והם לא היו מתאפשרים בלי המאסטרו בקישור. הוא אמנם נפרד מריאל, אבל לא פורש. את העונה הבאה ככל הנראה יבלה מחוץ לאירופה, כל זאת כדי להתכונן לפרידה האמיתית - הופעה במונדיאל 2026 - שאחריו יפרוש.
מצד אחד, הוא היה חוד החנית בדור זהב של מדינה שהגיעה רחוק יותר מהחלומות שלה. מצד שני, הוא הצליח גם להיות הנסיך שנוצץ בקבוצת המלוכה של ספרד. מודריץ' תמיד ידע להתאים את עצמו לסיטואציה, לפרוח בכל תפקיד, ובכך להפוך לאחד הקשרים הגדולים בתולדות הכדורגל. הוא משאיר את דני קרבחאל בתור השריד האחרון לשושלת מהעשור הקודם ועוזב את ריאל כשהוא מעבר לשיא, אבל עדיין יש לו עוד ריקוד אחרון. גם אם זה ייקח שנה, יהיה שווה לחכות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו