אחת התכונות הבולטות של מרטין אוהר, כדורגלן סלובקי שכבש את המגרשים בין שתי מלחמות העולם, הייתה נחישות. הוא פשוט לא ויתר – לא ליריב ולא לפציעות בברך, שבאותה תקופה סיימו קריירות של שחקנים באחת.
אמנם הפציעה בסופו של דבר הכריעה את דרכו הספורטיבית, אבל הנחישות נשארה. כשגרמניה הנאצית כבשה את ארצו, אוהר רתם את נחישותו לטובת הצלת משפחת פליישר היהודית. קריירת הכדורגל של מרטין, יליד 1905, החלה בקול תרועה רמה. בגיל 19 הצטרף לשורות סלובן ברטיסלבה – מועדון שהוקם רק חמש שנים קודם לכן בשכונת נובה מסטו שבעיר הבירה הסלובקית – והפך מיד לאחד מעמודי התווך שלו.
הקמת סלובן הייתה הרבה יותר מאירוע ספורטיבי. בתקופת הקיסרות האוסטרו-הונגרית פעלו באזור קבוצות גרמניות והונגריות, ולכן לאחר קום צ'כוסלובקיה העצמאית, ניסו הרשויות להחדיר לספורט סממנים לאומיים. הצלחתה המהירה של סלובן שימשה מקור לגאווה לאומית.
ואכן, ההצלחות לא איחרו לבוא. תוך שלוש שנים זכתה הקבוצה בתואר הראשון שלה ובמקום הראשון באליפות צ'כוסלובקיה – הישג שאוהר היה לו שותף מרכזי. בעקבות הצטיינותו, הוא זומן לנבחרת הלאומית ובהמשך עבר לקבוצת הפאר ספרטה פראג לקראת עונת 1929/30. אך במהלך משחקיה נפצע במניסקוס, מה שהוביל לחזרתו לסלובן ובסופו של דבר, כעבור ארבע שנים נוספות, לפרישתו ממשחק פעיל.
לאחר פרישתו, ובמיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה אוהר שותף בעסקי טקסטיל – תחום שבו השתמש כדי לסייע לאליזבת פליישר, ידידתו היהודייה, ולמשפחתה. לראשונה עשה זאת באביב 1942, כאשר הנאצים ערכו מבצע לתפיסת נשים ונערות יהודיות בברטיסלבה. אוהר הגיע לבית המשפחה עם הצעה להעביר את אליזבת לכפר וישטוק ולהחביאה אצל קרובי משפחתו. התוכנית התקבלה והצליחה – אליזבת שהתה בכפר עד שהסכנה חלפה, ולאחר מכן חזרה לעיר.
בשנת 1943 צצה סכנה נוספת: רישיון העבודה של קרול פליישר, אביה של אליזבת, לא חודש והוא פוטר מעבודתו – מה שעלול היה להוביל לגירוש המשפחה כולה למחנה עבודה. אוהר התערב שוב והצליח להבריח את ארבעת בני המשפחה להונגריה, שבה באותו שלב עוד חשו היהודים ביטחון מסוים. אך באביב 1944 כבשה גרמניה את הונגריה והסכנה חזרה לרחף מעל המשפחה. פאלו, אחיה של אליזבת, אף נעצר.
אוהר לא היסס – הוא נסע להונגריה כדי להציל את ידידיו, הבריח את שלושת בני המשפחה חזרה לסלובקיה – אך גם שם לא היה ביטחון. לאחר דיכוי ההתקוממות הסלובקית בידי הנאצים, הפכה הרדיפה אחר יהודים לאינטנסיבית עוד יותר. אוהר שיכן את הוריה של אליזבת בחדר אחסון שבחנות הטקסטיל שלו, ואילו את אליזבת שלח שוב לקרוביו בכפר וישטוק.
קרול ורגינה פליישר לא היו היהודים היחידים שאוהר הסתיר וסייע להם. יחד עמם התחבאו בחנותו – באופן קבוע או זמני – גם מגדה מרקשטיין מניטרה, אימריך רוזנברג, מורו לוין וגרדה שקלי. רוזנברג, שברח אף הוא מהונגריה, הועסק בשכר בחנות הטקסטיל ואף התגורר בדירתו של אוהר ללא תשלום. אך בסוף ינואר 1945 נתפס בידי הגסטאפו בעת ששוטט ברחוב, ונשלח למחנה טרזיינשטט – אך שרד את המלחמה.
בעקבות תפיסתו של רוזנברג, החלו הנאצים לחשוד שאוהר מסייע ליהודים. המסתתרים בחנות חששו מחשיפה, ולכן מצא להם אוהר מקום מחבוא חדש. אך עקב הלשנה – הם נתפסו בתחילת 1945 ונשלחו אף הם לטרזיינשטט. למרבה המזל, קרול ורגינה פליישר שרדו והתאחדו עם ילדיהם, אליזבת ופאלו, לאחר שהמלחמה הסתיימה.
בזכות נחישותו ואומץ ליבו של מרטין אוהר – כדורגלן העבר שהפך למציל – עבורם הסתיים הסיוט בטוב.
