המהפך הושלם? הדור הבא בחר ב-UFC במקום ברצלונה וריאל מדריד
בבודווה, עיר נופש מונטנגרית, הקהל המקומי איבד עניין בקלאסיקו עוד במחצית הראשונה ועבר לראות את ערב אמנויות הלחימה המשולבות ששודר מדובאי • אמנם זה לא משקף את הרוב העולמי אך כן נוצרה מגמה: הכדורגל משווק עצמו לקהל מבוגר ופחות לצעירים • על התופעה שצוברת תאוצה
,עודכן
0השמעה
את המהפך אפשר היה לחוש כבר במחצית הראשונה של הקלאסיקו. ולא, אני לא ממהר לקבוע שיחסי הכוחות בספרד השתנו. הקלאסיקו מתאפיין בתבוסות כי משחקות בו קבוצות אמיצות. אני מדבר על מהפך אחר.
צפיתי במשחק בבודווה, עיר נופש מונטנגרית עם קהל מגוון. חלקו מקומי, גם איטלקים, רוסים ואוקראינים, לא מעט ברזילאים וצרפתים ואנגלים וגם הרבה יהודים בגלל כנס שנערך במקום. ומול מסכי הטלוויזיה הקלאסיקו נחל תבוסה מוחלטת. משך אולי רבע מהצופים כשהרוב מרותק לאירוע אחר: ערב ה-UFC 308 של אמנויות הלחימה המשולבות ששודר מדובאי. בין המבוגרים היה כנראה בערך שוויון במספר הצופים אך 90 אחוזים מהילדים והילדות הקלאסיקו לא עניין.
זה כמובן לא מדעי. זה לא משקף רוב עולמי. זה לא היה גמר הצ'מפיונס ליג ובוודאי לא גמר המונדיאל. יש לכדורגל בכלל או אולי לשוק הליגה הספרדית מה לשפר. אולי אנחנו בתקופה שבין מסי-רונאלדו למישהו אחר שאולי הוא לאמין ימאל. אבל זו גם לא תחושה מופרכת. באתר ESPN למשל ה-UFC מחזיק בכותרת הראשית לכמה שעות גם בתקופה של וורלד סיריז בבייסבול. באתר ה-BBC מתייחסים לכך לרוב בכותרות משניות בעמוד הראשי. בתקשורת ישראלית נדיר לראות את זה בכותרות ראשיות למרות לא מעט התעניינות ברמת השטח. אולי הבעיה שכותבי הספורט הקיימים לא יודעים דבר על הענף. לדוגמא אני.
ברור שיש מי שקרא עד פה ואומר "הכותב ישן בעמידה (מותר גם במילים קצת יותר חריפות) וזו תופעה כבר שני עשורים". התשובה שלי: נכון. דווקא יש לי מה לומר למי שחושב שכל זה מדע בדיוני ושום דבר לא ידיח את הכדורגל ממעמדו בראש ההיררכיה של הספורט.
אולי מעמדו של הכדורגל יציב אבל אם הייתם מספרים למי שגדלו בשנות השבעים והשמונים - אנחנו (עדיין) חיים ביניכם - שב-2024 איש לא יכיר את שמו של האלוף העולמי במשקל כבד באגרוף הוא היה חושב שאתם מטורפים. האלוף הכבד תמיד היה אחד הספורטאים הידועים בעולם - האגרוף נפל בגלל שחיתות ובאיזשהו מקום ה-UFC נכנס לוואקום הזה.
בדומה, אם תלכו לארכיון עיתונות בריטי ותראו עיתון מלפני 1950 הכדורגל לא מקבל רבע מהסיקור של הקריקט. עיתון אמריקני מהתקופה יקדיש כמעט את כל הסיקור לבייסבול. אז שינויים מאד גורפים כן מתרחשים על פני עשרות שנים. אין לי עניין לעסוק בבעיות הכדורגל אבל אתייחס רק למה שאנשים חושבים שהיא בעיה של אמנות הלחימה המשולבות - והיא שזה באמת מיצג קצת ברברי.
אז ראשית, קרב אגרוף עד לפני 150-200 שנים, למשל בעידן האלוף היהודי הבריטי האלמותי דניאל מנדוסה, היה בדיוק קרב UFC. אגרופים חשופים, משיכה בשערות, מכות מתחת לחגורה וקרב עד כניעה. ושנית נראה שההתבגרות הדרמטית של קהל הכדורגל, בגלל העליה המטורפת במחירי הכרטיסים, הפכה אותו לספורט שמתיימר לאיזושהי אתיקה.
למה אני מתכוון? כדורגלנים אמורים להיות ממושמעים בהתנהגות מחוץ למגרש ובמגרש לשחק קבוצתי ולעבוד קשה ולהיות דוגמא לדור הצעיר. אני תמיד אומר: אם ג'ורג' בסט או גארינצ׳ה או רוני קלדרון היו משחקים היום הם היו שנואים.
אני לא אומר שהכדורגל טועה בשיווק התדמית הזו. הוא משווק את עצמו לקהל בני ארבעים-חמישים שמכניס הרבה יותר כסף מקהל צעיר. אבל אם יש משהו שכל דור שונא זה דוגמא לדור הצעיר. לצעירים לא חשוב שימאל הוא ילד טוב. זה חשוב לאוהדים בגיל של אבא שלו.
כמעט שכחתי. מי ניצחה? בשולי הדברים ברצלונה ניצחה בקלאסיקו. בקרב העיקרי, במשקל נוצה, ניצח איליה טופוריה מגיאורגיה את מקס הולווי מהוואי. אני דווקא התרשמתי מהניצחון של לרון מרפי האנגלי על דן איגה שגם הוא מהוואי. מרפי גדל בשכונת אולד טראפורד, נבחן בצעירותו דווקא בנוער של ליברפול. מסתבר שהבין שכל אלו הם חדשות האתמול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו