![[object Object]](/wp-content/uploads/2024/05/15/06/whatsapp-israelhayom-m-150-.gif)
58 שנים אוהדי נבחרת אנגליה מחכים לתואר והערב (ראשון, 22:00) הם יוכלו סוף סוף לראות את השחקנים האהובים שלהם מניפים גביע במשחק גמר אליפות אירופה מול ספרד באצטדיון בברלין. האנגלים לאורך שנים מחשיבים את עצמם לממציאי הכדורגל, אבל כאמור תארים ורגעים שמחים הם לא הצליחו לרשום כמעט ששה עשורים.
עשרות אלפי אוהדים מהממלכה עשו את דרכם בסוף השבוע האחרון לבירת גרמניה בטיסות, שחלקן הגדול היה צריך לעבור לפני בקונקשן, לרוב דרך פולין. ובכלל, בתוך כל ההכנות לגמר הגדול, הם מוצאים זמן גם כדי להצטייד בחולצה חדשה של הנבחרת, למרות התור המשתרך בכניסה לחנות של "נייקי".
הבוקר בברלין כבר אפשר היה כמובן לראות את ההתרגשות שלהם. לרבים מהאנשים שהגיעו לפה אין כרטיס למשחק והם מחפשים, יש כאלה שוויתרו מראש ורק רוצים להיות קרובים לאצטדיון שבו ייערך המשחק ויש כאלה כמובן שיש להם כרטיסים וסופרים את הדקות. בכל פינה בעיר, באלכסנדר פלאץ, בפוטסדאמר פלאץ, בהאקשר מארקט, וליד כמובן שער ברנדנבורג המפורסם, רואים את דגלי אנגליה. יש פה אנשים שהיו כבר בגרמניה, חזרו לביתם באנגליה ועשו שוב את הדרך לשטח המארחת של היורו.
באחד המקומות המרכזיים בעיר, שריכזו הבוקר אלפי אוהדים - Breitscheidplatz - פגשתי המון מרוגש שכבר החל כמובן לשתות, לחגוג ולעשות שמח. ג'יימס, בחור מלונדון, בן 22, עשה את הדרך בנהיגה עם חברו הטוב ועם בנות זוגם. "יצאנו אתמול לנהיגה של 12 שעות מלונדון, עצרנו בהאנובר והמשכנו לפה היום בבוקר. אנחנו מתרגשים, אנחנו מאמינים ואני מקווה מאוד שהשחקנים יודעים מה עשינו כדי להגיע לפה. שייתנו הכל, אני מאמין שזה יספיק".
אמרתי לג'יימס שהוא לא מדבר כמו בחור בן 22 אלא הרבה יותר בוגר מזה. הוא אמר תודה והוסיף: "אני מהדור החדש, כזה שלא חווה כל כך הרבה אכזבות, הייתי בגמר הקודם בוומבלי עם אבא שלי, נשבר לי הלב אבל מתישהו החגיגה צריכה להגיע".
אחר כך ראיתי חבורה של חמישה בחורים עם שני ארגזים של בירות. ארבעה מהם עמדו שם במשך שעה ואז הגיע הבחור החמישי, כולו מתנדנד, כנראה זכר לאירועי הלילה הקודם. הוא התיישב בכבדות על אחד הארגזים והחברים שלו צחקו עליו והוסיפו מבט אכזרי שאומר 'אתה ידעת לאיזה יום אתה מתעורר היום, תתחיל להתאפס על עצמך'. מהר מאוד הוא תפס בקבוק הייניקן והחל לשתות. שאלתי את אחד מהם, ג'ון, אם זה באמת האנגובר והוא אמר שכן. "איך התחושות שלכם לקראת הערב?" הוספתי. "אנגליה מנצחת היום, אנחנו יודעים את זה, אני מקווה שגם ספרד".
מפגש נוסף מרגש במיוחד היה לי עם מאט בן ה-32 ובתו בת ה-10. הוא הסביר שוב עד כמה אוהדי אנגליה מיוחדים. הם הגיעו מברנלי בטיסות מלונדון לברלין דרך קופנהאגן. מה ההלם? שכרטיסים אין להם. "אני רוצה להיות איתה פה במידה ונזכה, היא תזכור את זה לכל החיים שלה".
