אמר תודה והחזיר על המגרש: השחקן שאולי פיצח את הנוסחה לזכייה ביורו

רחובות דיסלדורף היו מלאים אתמול (שני) בבוקר באלפי אלבנים שבאו מכל מקום בגלובוס ללוות את נבחרתם, עם תקווה לראות אותם עושים היסטוריה ועולים כבר ביורו השני שהם משתתפים לשלב הנוקאאוט. הם עשו רונדלים עם המכוניות ברחובות, יצאו עם הראש החוצה, נפנפו מהחלונות, צפרו. אווירת כדורגל שהזכירה את ימי שנות ה-90 העליזות. עם תמימות שאנחנו כבר מתגעגעים אליה.

גם ספרדים כמובן היו לא מעט, אבל הם שמרו על הפאסון, כזה ששמור לאוהדים של נבחרת גדולה שכבר זכתה בכמה תארים חשובים, שניצחה את שני משחקיה הראשונים מול נבחרות גדולות, כשהם יודעים שהם רק רוצים ליהנות ולסיים את שלב הבתים בצורה מושלמת. עם סטטיסטיקה שתעביר מסר.

בחדר התקשורת לפני המשחק ראיתי עוד יותר את התמימות האלבנית, שאפילו עיתונאים שבאו מהמדינה לבשו חולצה של הנבחרת שלהם. זה לא משהו שכיח בטורנירים כאלה. העיתונאים גם מהנבחרות המשחקות נחבאים על הכלים בדרך בכלל. הספרדים עשו בעיקר סתלבט, שיחקו בינם לבין עצמם פיפ"א בעמדת המשחקים באוהל, אכלו, ידעו שגם הם באים לערב רגוע שיש ממנו בעיקר מה להרוויח.

לואיס דה לה פואנטה, מאמנה של 'לה רוחה', פתח עם הרכב שכמעט כולו מורכב משחקני הספסל. היו שם חסוס נבאס הישיש, מיקל מרינו, מיקל אויארסבאל, אלכס גרימלדו (שלא ברור איך הוא לא פותח אחרי העונה שלו בלברקוזן), חוסלו, דני אולמו, מרטין זובימנדי ופראן טורס,

טורס רק בן 24 אבל כבר הספיק להפוך לילד פלא בוולנסיה, לצאת למנצ'סטר סיטי ולא ממש להתאקלם באנגליה, ולחזור לברצלונה. הבעיה שלו שהוא תמיד ליד. גם בבארסה, במדיה הוא משחק כבר שנתיים וחצי, הוא לא מצליח ליצור מומנטום כזה שיהפוך אותו לכוכב. יש לו עליות, מורדות, עניינים מנטליים, אבל בנבחרת הוא תמיד מספק את הסחורה.

המאמן שלו כיום בבוגרים מכיר אותו מצוין גם מהנבחרות הצעירות. אמש הוא נתן לו את ההזדמנות, והשחקן החזיר בשער ניצחון בדרך למאזן מושלם בלי ספיגות לספרד. לפני הטורניר לא ספרו אותה, עכשיו פתאום נבחרות אחרות מתחילות קצת לחשוש מלקבל אותה, כולל המארחת שעשויה לפגוש אותה ברבע הגמר.

טורס הגיע למסיבת העיתונאים כמצטיין, כמובן, ומחויך מפה לאוזן. העיתונאים שאלו אותו איך זה שבנבחרת הדברים הולכים לו יותר בקלות והוא אמר שזה תמיד משהו אחר, שהוא אומר תודה על כל דקה שהוא מקבל, שהוא משחק עבור כל האנשים שעזרו לו במשך כל השנים, ממאמנים ועד משפחתו הקרובה. ואולי זה טוב עבור דה לה פואנטה שטורס לא הפך להיות כוכב גדול מדי עד כה ושיש לו עוד הרבה כמותו בסגל. אולי זו השיטה לזכות בטורניר כשכבר אין שחקני על כמו שהיו ב'לה רוחה' מ-2008 עד 2012. כל אחד אומר תודה על מה שנותנים לו, נותן את הכל ומחזיר על המגרש.

בדרך חזרה למלון ברכבת הקלה בדיסלדורף, שמגיעה גג עד התחנה המרכזית של העיר, ישבתי ליד ארבעה מדרידאים, שאחד מהם היה מחוסר הכרה ועם פצע ענק ברגל, שלפי החברים קרה כי הוא עף בבוקר מקורקינט חשמלי. אחד מהם הסתכל עליי ושאל 'הרכבת הזו מגיעה לברלין?'. בהתחלה לא הבנתי מה עובר עליו, ואחרי חצי דקה נפל לי האסימון. ספרד חמה. וכשספרד חמה, היא יכולה להכאיב והאוהדים שלה בשיגעון.

ומילה לסיום שוב על האלבנים, ששוב גרמה לצביטה בפן הפרובינציאלי שלי. הם עודדו במשך כל המשחק והכאיבו לאוזניים, הם היו מתוסכלים שהשחקנים שלהם לא היו במיטבם, אבל בסוף, בשריקת הסיום אחרי ההדחה, הם נעמדו ומחאו כפיים. גם הם הבינו שניסיון אחרי ניסיון רק בונה עוד את התהליך. ביורו הראשון שלהם ב-2016 הם אמנם ניצחו, אבל ביורו הנוכחי הם נפלו על בית המוות והם לא עשו לאף יריבה חיים קלים. סילביניו והשחקנים חיבקו אחד את השני עם כאב שיש בו גם הרבה גאווה, ויש להם במה להתגאות. אף אחד כבר לא מזלזל בהם. אלבניה על המפה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות