ב־29 ביוני 2008 הייתי באצטדיון ארנסט האפל בווינה וראיתי במו עיניי את תחילתו של העידן החדש בכדורגל העולמי. באותו ערב קסום נבחרת ספרד ניצחה בגמר היורו את גרמניה 0:1 ויצאה למסע מופלא בן ארבע שנים, במהלכו זכתה בשלושת התארים החשובים ביותר ברציפות: יורו 2008, מונדיאל 2010 ועוד יורו, זה של 2012.
זו היתה ספרד המיתולוגית של איקר קסיאס, קרלס פויול, סרחיו ראמוס, צ'אבי, אנדרס אינייסטה, צ'אבי אלונסו, ססק פברגאס, דויד סילבה, דויד וייה ופרננדו טורס (סרחיו בוסקטס הצטרף מאוחר יותר). זו היתה ללא ספק אחת הנבחרת הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל העולמי, שעשתה את מה שאף נבחרת אירופאית לא עשתה מעולם.
16 שנה עברו מאז שער הניצחון של פרננדו טורס, שהפך נבחרת שנחשבה עד אז ללוזרית, לאחת הווינריות הגדולות ביותר. וגם כיום בספרד לא מפסיקים להתענג על ההישגים של "לה רוחה" באותן ארבע שנים יוצאות מן הכלל
אבל השנים עברו, השחקנים התבגרו והתחלפו. צ'אבי אלונסו וצ'אבי הפכו למאמנים מצליחים. והדור הבא של הכדורגל הספרדי לא היה מספיק טוב כדי להמשיך את מסע ההצלחות. ספרד נכשלה בשלושת המונדיאלים האחרונים. ב־2014 היא הודחה בשלב הבתים, וב־2018 ו־2022 שיחקה כדורגל חסר תכלית, קיבלה אצלנו את הכינוי "לה רוחב" - והודחה בפנדלים בשמינית הגמר על ידי רוסיה ומרוקו.
במהלך 16 השנים האחרונות בספרד קידשו את סגנון המשחק שדגל בהנעת כדור סבלנית, שהתבטא גם באחוזי אחזקת כדור מרשימים. אז קראו לזה "טיקי-טאקה". הבעיה היתה שעם כל הכבוד לאחוזים - זה לא בא לידי ביטוי בשערים. גם בגלל שלספרד לא צמחו סקוררים ברמתם של ראול, וייה וטורס – אבל בעיקר משום שבנבחרת היו שבויים בקונספציה הישנה.
ואז הגיע משחק הפתיחה של יורו 2024. כבר במחצית ספרד הובילה 0:3 מול קרואטיה. זה היה מפתיע, אבל מה שהפתיע אפילו יותר היה שספרד החזיקה בכדור פחות מיריבתה ורשמה פחות מסירות. קרואטיה החזיקה בכדור ב־54% מהזמן, ספרד רק 46. קרואטיה רשמה 528 ניסיונות מסירה (467 מדויקות), ספרד רק 455 (392 מדויקות). ומה שמדהים עוד יותר, שזו היתה הפעם הראשונה שזה קורה לספרד ב-137 משחקיה האחרונים, ב-16 השנים האחרונות.
ומתי בפעם האחרונה ספרד החזיקה בכדור פחות מיריבתה? נכון, בגמר יורו 2008, אותו משחק שהחל את תור הזהב של הנבחרת. באותו ערב וינאי חמים גרמניה החזיקה בכדור 52% – אבל ספרד בעטה לשער 13 פעמים, לעומת ארבעה ניסיונות של המאנשאפט.
מי שאימן את הנבחרת באותו יורו היה לואיס אראגונס המנוח, שהגיע מהאסכולה של אתלטיקו מדריד ולא של ברצלונה. ארגונס האמין ביכולות הטכניות, בכישרון ובחוכמת המשחק של השחקנים נמוכי הקומה שלו, שהתעלו על העוצמה הפיזית של הגרמנים. אבל מבחינתו הנעת הכדור היתה אמצעי - ולא מטרה.
16 שנה לקח לספרדים להבין שהגיע הזמן להחליף את הדיסקט. ומי שחתום על השינוי הוא לואיס דה לה פואנטה. המאמן בן ה־62 היה דמות די אלמונית עד לא מכבר. הוא היה מגן שמאלי אפור באתלטיק בילבאו, סביליה ואלאבס וגם כמאמן הוא לא התבלט. ב־2011 אלאבס פיטרה אותו אחרי 3 חודשים בתפקיד.
ואז דה לה פואנטה עבר לאמן את הנבחרות הצעירות של ספרד, והכל השתנה. הוא זכה באליפות אירופה עד גיל 19 ב־2015 וביורו עד גיל 21 ב־2019. באולימפיאדת טוקיו הוא הוביל את ספרד לגמר, בו הפסידה בהארכה לברזיל.
אחרי שספרד הפסידה למרוקו בשמינית גמר המונדיאל בקטאר, לואיס אנריקה התפטר ולה פואנטה מונה למאמן הנבחרת הלאומית. חצי שנה אחרי שקיבל את התפקיד הוא הוליך את "לה רוחה" לזכייה בליגת האומות, עם ניצחונות על איטליה בחצי הגמר ועל קרואטיה בגמר.
דה לה פואנטה הוא פרגמטיסט. אחרי הניצחון המרשים על קרואטיה הוא אמר: "אנחנו משנים את הנבחרת הלאומית לכזו שיש לה הרבה פנים, וכך היריבות לא ידעו באיזה סגנון ושיטה נשחק. כך נוכל להחזיר את ספרד למקום שהאוהדים מצפים מאיתנו להיות".
גם רודרי, הברומטר של הנבחרת, הדגיש: "אנחנו נשחק בסגנון שיביא לנו את הניצחון. אני לא מטיף של פילוסופיה כזו או אחרת. אתה צריך לשנות ולהתאים את עצמך לכל יריבה". רודרי משחק במנצ'סטר סיטי, אצל פפ גווארדיולה, מי שנחשב לאבי ה"טיקי-טאקה". אבל גם פפ לא נשאר תקוע בעבר, והוא כל הזמן משנה ומחדש. לראייה ההצטרפות של ארלינג הולאנד לסיטי, שחקן שכל ישותו מנוגדת למשחק הנעת הכדור הסבלנית.
דה לה פואנטה הוסיף: "אנחנו הופכים את ספרד לנבחרת שמסוגלת לפגוע ביריבות שלה בכל מיני דרכים. אנחנו יכולים להיות אפקטיביים כשהכדור אצלנו, אבל כשיש לנו הזדמנות, אנחנו יודעים גם לצאת להתקפות מתפרצות מהירות".
והשחקן שמסמל יותר מכל אחד אחר את הטרנספורמציה שעוברת נבחרת ספרד הוא דווקא השחקן הצעיר ביותר שלה, לאמין ימאל בן ה-16, שבניצחון על קרואטיה בישל את השער השלישי לדני קרבחאל – הכפול ממנו בגיל – מעמדתו באגף הימני של ההתקפה. ספרד לא הפכה לפתע להולנד מודרנית, אבל היא כן משתמשת בקיצונים מהירים, ימאל מימין וניקו וויליאמס משמאל, כדי לפצח את הגנות היריב בדרכים מגוונות.
הערב ספרד תשחק מול איטליה במשחק שעל הנייר הוא הכי גדול בשלב הבתים. שתי הנבחרות ניצחו במחזור הפתיחה, ומי שתנצח בגלזנקירשן תבטיח את מקומה בשמינית הגמר. אבל מעבר לזהות המנצחת, מה שמסקרן לא פחות הוא איך יבחר לה פואנטה לשחק מול ה"אזורי", והאם הגמישות הטקטית תסייע לו להמשיך את הדרך המרשימה והמרתקת בעידן החדש והמסעיר של "לה רוחה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו