איטליה
התואר האחרון: יורו 2020
הסיבות לדאגה: לא מעט עבר על האיטלקים מאז החגיגות הגדולות בוומבלי לפני כשלוש שנים. האזורי חוו כישלון גדול ולא העפילו לגביע העולם בפעם השנייה ברציפות; רוברטו מנצ'יני, המאמן באליפות אירופה הקודמת, החליט להתפטר גם בגלל חילוקי דעות עם ראשי ההתאחדות בארץ המגף, ובמקומו מונה לוצ'יאנו ספאלטי; כמו כן, לא מעט שחקנים שפיארו את הסגל והיו עמודי התווך לפני כן, פרשו בקיץ 2021 או חוו מאז ירידה גדולה ביכולת, ולא יגיעו לגרמניה (קייליני, בונוצ'י, אינסינייה ואחרים).
מאיפה שואבים תקווה? הליגה האיטלקית הוכיחה גם השנה שהיא בנסיקה, כשלא מעט שחקנים בסגל, למרות חוסר ניסיונם, הציגו יכולת אדירה. אטאלנטה זכתה בליגה האירופית, פיורנטינה הגיעה לגמר הקונפרנס ליג שנה שנייה ברציפות, ולמרות חילופי הדורות אפשר לראות לא מעט כישרונות טריים ומרעננים, והיכולת של ספאלטי להוציא מהשחקנים שלו את המיטב נותנת תקווה להגיע רחוק גם הפעם.
דבר המומחה: טומאסו ג'נטילה, כתב Rai3: "אף שהאליפות מתקרבת, ההתלהבות של האוהדים האיטלקים נשארת מאופקת. הנבחרת נשענת על שחקני אינטר, וספאלטי, שעשה קסמים עם נאפולי, מביא איתו דברים חדשים. דונארומה ישמור על השער, כשדי לורנצו ובאסטוני יהיו מעוזי ההגנה. במרכז השדה נישען על בארלה ופראטסי, אבל יש ציפיות גבוהות גם מפלגריני וז'ורז'יניו, אף שעברו עונה חסרת יציבות. ההתקפה היא נקודת התורפה, ללא חלוץ בולט, אבל התקוות נמצאות ברגליהם של קייזה וסקמאקה. כמו ביורו הקודם, יש לנו רק מה להרוויח, ואולי שוב נפתיע".
ספרד
התואר האחרון: יורו 2012
הסיבות לדאגה: הכדורגל הספרדי התעסק בשנה האחרונה בשערוריות מחוץ למגרש הרבה יותר מאשר בדברים שקרו על כר הדשא. הבעיות החלו בשערוריית ההטרדות המיניות של הנשיא לשעבר של התאחדות הכדורגל הספרדית, לואיס רוביאלס. לאחר מכן התברר שהוא מואשם גם בשחיתות, ושגם יורשו המיועד, פדרו רושה, הואשם בהאשמות דומות.
משרד הספורט הספרדי הקים ועדת פיקוח בראשות מאמן העבר ויסנטה דל בוסקה, ששמה לה למטרה לשפר את המצב בתוך התאחדות הכדורגל ולהחזיר את המוניטין של הכדורגל המקומי. עם זאת, התערבות ממשלתית זו משכה את תשומת הלב של פיפ"א ואופ"א - שכן התערבויות פוליטיות בהתאחדויות הכדורגל הלאומיות אסורות בהחלט - והשתתפות ספרד ביורו הוטלה בספק למשך כמה שבועות.
מאיפה שואבים תקווה? לאמין ימאל, שעשה השנה קפיצת מדרגה אדירה בברצלונה כשהוא עדיין לא בן 17, נראה חסר פחד לחלוטין, והניסיון שיקבל בגרמניה יהיה חשוב מאוד לשנים רבות קדימה. שני המגינים המיועדים ל־11 - אלכס גרימלדו ודני קרבחאל - עברו גם הם עונה נפלאה, רודרי שוב הציג יכולת אדירה במנצ'סטר סיטי ויכול לעשות את ההבדל, וניקו וויליאמס מבילבאו, שמבוקש בלא מעט מועדוני פאר, נראה גם הוא בשל, שנה וחצי אחרי טורניר הבכורה שלו בבוגרים במונדיאל בקטאר.
דבר המומחה: טוני חואנמארטי, כתב בכיר ב"Diario SPORT": "האנשים בספרד מודעים לכך שהנבחרת שלנו לא פייבוריטית ואין לנו את הכוכבים שהיו לנו בעבר. יש לנו שחקנים צעירים בלי ניסיון, יש לנו בעיה גדולה בעמדת החלוץ המרכזי, כאשר אלברו מוראטה הוא החלוץ 9 הבכיר וגם הוא מגיע אחרי עונה שהתחילה טוב ובהמשך הידרדרה. פחות מרבע גמר ייחשב לכישלון עבור המאמן לואיס דה לה פואנטה, אף שגם הוא בלי הרבה ניסיון בטורנירים כאלה כמאמן בוגרים".
הולנד
התואר האחרון: יורו 1988
הסיבות לדאגה: למרות השמחה על העלייה ליורו, לא מעט ביקורת חטפו שחקני האורנג' ומאמנם רונאלד קומאן במוקדמות. לאחר המשחק שהבטיח את העלייה בנובמבר האחרון אחרי ניצחון על צפון אירלנד, הצוות המקצועי ספג ביקורת. גם העובדה שכבר שנים הולנד נחשבת לאחת מנבחרות העילית, אבל לא מצליחה לזכות בתואר משמעותי - לא מורידה את רף הציפיות. חובבי הכדורגל במדינה למודי האכזבות טוענים כי גדלים במדינה המון כישרונות, אבל אין להם את האופי המתאים כדי לזכות בתארים.
מאיפה שואבים תקווה? הכתומים אמנם הציגו, כאמור, יכולת רעה במוקדמות, אבל סבלו גם מהמון פציעות משמעותיות ועדיין הצליחו לעמוד במטרה. ההגנה נחשבת לאחת הטובות בטורניר, ומציגה לראווה שחקנים שמשחקים במועדוני הפאר באירופה (דה ליכט, ואן דייק, אקה), וכמובן את המגן/שחקן כנף הטוב ביותר באירופה העונה - ג'רמי פרימפונג.
דבר המומחה: ניל פטרסן מ־FC Afkicken: "הולנד נכנסת שוב ליורו כשלא סופרים אותה. האם זה דבר רע? אני לא חושב. מונדיאל 2014 היה אחד הקיצים הטובים אי־פעם, היינו קרובים לתואר עם הופעה קבוצתית משובחת וגאון טקטי כמו לואי ואן חאל, והשנה אפשר ללכת באותה הדרך. הנקודה החשובה ביותר היא ההיעדרות של פרנקי דה יונג. יש כמה כישרונות צעירים ומעניינים. הקיץ הזה יכול להיות שמח וכתום, צריך גם קצת מזל".
