כדורגל הנבחרות וטורנירי נוקאאוט הם אכזריים הרבה יותר מכדורגל הקבוצות. בעוד לקבוצות יש הזדמנות בכל שנה להרחיב את ארון התארים, טורנירי הנבחרות לא מתקיימים אחת לשנה. ועם כל הכבוד לכוכבים או לסגנון המשחק, כשאנו שופטים נבחרות היסטוריות - אנו מתבוננים גם במספר התארים שהשיגו.
וכאילו לא די בכך, טורנירים כאלה מוכרעים על הפרטים הכי קטנים - פציעה, דו־קרב פנדלים או סתם החמצה. איך היינו זוכרים את ספרד הגדולה אם איקר קסיאס לא היה עוצר פעמיים את אריין רובן בגמר מונדיאל 2010? בראייה היסטורית, אף אחד לא מתייחס לפרטים קטנים כאלה, וזה מראה עד כמה אנו שופטים רק לפי השורה התחתונה.
בעיקר בזכות מספר התארים, הפרמטר המרכזי, ספרד הגדולה שזכתה בשלושה טורנירים רצופים נתפסת כנבחרת הגדולה ביותר לפחות במאה ה־21. נבחרות שונות נגעו בפסגה לעיתים קרובות, אך רק ספרד הצליחה לכבוש אותה פעם אחר פעם. תשאלו את נבחרת גרמניה שהגיעה לחצי גמר יורו או מונדיאל בשישה טורנירים רצופים מ־2006 עד 2016, אך הניפה גביע רק ב־2014.
השלד מרוסיה עוד כאן
לא מעט נבחרות יכולות לראות את עצמן זוכות ביורו הקרוב, אך רק מבחינה אחת זכייה תהיה גם הצהרה היסטורית - צרפת. אחרי שלושה גמרים ביורו או במונדיאל מאז 2016, וניצחון רק באחד מהם, הטריקולור מגיעים לאליפות אירופה כפייבוריטים. היהלום שבכתר הוא כמובן קיליאן אמבפה, שימשיך ללוות את הנבחרת עוד שנים ארוכות עם דור חדש, אך עבור שחקנים רבים מהשושלת של דידייה דשאן תהיה זו ההזדמנות האחרונה.
גם אם נשים בצד את הוגו לוריס ורפאל וראן, שפרשו רק בתום המונדיאל בקטאר, ואת לוקאס הרננדז, שפתח לצידם בזכייה ב־2018 ויחמיץ את היורו עקב פציעה, עדיין נקבל חמישה שחקנים שפתחו בגמר ברוסיה ועדיין נמצאים בסגל - כמעט חצי. מלבד אמבפה, אנטואן גריזמן ובנז'מן פבאר יהיו שרידי ההרכב מהגמר ההוא בהרכב הנוכחי, וגם שני הוותיקים הנותרים אוליבייה ז'ירו ואנגולו קאנטה לא אמורים להתייבש על הספסל לאורך כל הטורניר. תוסיפו לכך את עוסמאן דמבלה, שלא שותף באותו הגמר ואמור לפתוח ביורו, ותקבלו שלד שרץ כבר שש או שמונה שנים.
בכך, אנחנו מקבלים המשכיות שמזכירה את זו של הגדולות שצוינו קודם. שחקנים באו והלכו בספרד לאורך השנים, אבל צ'אבי, אנדרס אינייסטה, קסיאס וסרחיו ראמוס תמיד היו שם. בגרמניה של ששת חצאי הגמר הרצופים תחת יואכים לב, היו לא מעט שחקנים שהגיעו כמעט לכל טורניר - למשל, פיליפ לאהם, מירוסלב קלוזה, מנואל נוייר, בסטיאן שוויינשטייגר, תומאס מולר, מסוט אוזיל וטוני קרוס.
זיכרונות מזידאן והנרי
גם אם לא יניף גביע הקיץ, לאמבפה יהיו עוד מספיק הזדמנויות לזכות בתארים נוספים עם הנבחרת, אך אי אפשר להגיד אותו הדבר על הוותיקים. מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים ז'ירו יפרוש מהטריקולור בסוף הטורניר, ולמעשה ייפרד מהטופ האירופי בכך שהוא עובר ל־MLS. קאנטה משחק בליגה הסעודית ולא סביר שיהיה במונדיאל בעוד שנתיים, כשגריזמן יגיע אליו כבר בן 35.
צרפת של 2024 היא שילוב בין אותו שלד ותיק לבין דור חדש, אך היורו הקרוב יהיה הטורניר האחרון לפני העברת השרביט הפורמלית. אחרי הפסדים אכזריים בגמר יורו 2016, ביורו הקודם ובמונדיאל האחרון, עבור הוותיקים לא מדובר רק בהזדמנות אחרונה לזכות בתואר, אלא גם בקרב על המורשת.
במולדתם הספיק להם המונדיאל ברוסיה כדי לקבל מעמד של גיבורים, אך איך יזכרו אותם בראי ההיסטוריה? גדולים מגרמניה של לב? מדגדגים את ספרד? לדרך שבה דשאן וחניכיו יסיימו את הטורניר הקרוב תהיה השפעה מכרעת על כך. לא חסרות נבחרות שלקחו תואר גדול אחד, אבל שני תארים זה כבר סיפור אחר. אכזרי, כבר אמרנו?
ולסיום, אי אפשר להתעלם מהשוואה מתבקשת נוספת - הנבחרת הנוכחית לעומת צרפת שזכתה במונדיאל 1998 וביורו כעבור שנתיים. זו של זינדין זידאן, תיירי הנרי, פביאן בארטז, ליליאן תוראם ואפילו דידייה דשאן, שמזוהה עם שתי השושלות אך בכל פעם בתפקיד אחר. אם צרפת תזכה ביורו הקרוב, כשנישאל מי הנבחרת הגדולה בתולדות צרפת - ייתכן שנצטרך לזנוח את הרגשות הנוסטלגיים.
באופן סמלי, גמר היורו הקרוב ייערך ביום עצמאותה של צרפת - 14 ביולי. באותו הערב תרצה הנבחרת לא רק לחגוג עצמאות, אלא גם זכייה בתואר שתצהיר שהדור הזה הוא הרבה מעבר לאנקדוטה בהיסטוריה של הכדורגל העולמי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו