השבוע האחרון של מרקוס רשפורד, שבגיל 26 כבר ידע לא מעט עליות ומורדות בקריירה, היה אחד הקשים שעבר. ב-15 במאי הוא נצפה מתעמת עם אוהדי מנצ'סטר יונייטד בחימום לפני המשחק מול ניוקאסל, זאת לאחר שנפגע מהקנטות שסיננו לעברו מכיוון היציע, ונעצר על ידי חבריו לקבוצה רגע לפני שניגש לכיוונם, והמכה הקשה הגיעה שישה ימים לאחר מכן, ביום שלישי האחרון, כאשר קיבל את ההודעה הרשמית על כך שלא יהיה חלק מסגל נבחרת אנגליה ליורו שיחל בעוד 20 יום.
גארת' סאותג'ייט אפילו לא זימן אותו לסגל המורחב שכולל 33 שחקנים, ממנו יצטרך לנפות שבעה שחקנים, דבר שמראה עד כמה הוא לא האמין שרשפורד יכול לעזור לו בטורניר בגרמניה.
אובייקטיבית, ההחלטה של סאותג'ייט מוצדקת והיא תוצאה ישירה לעונה החלשה שהחלוץ עבר ביונייטד, עונה שהסתיימה עם 8 שערים ו-5 בישולים ב-42 משחקים בכל המסגרות, לא מעט דיווחים על מערכת יחסים קשה עם מאמנו אריק טן האח ואפילו עונש וקנס כבד שספג בתחילת 2024 כאשר הוצא מהסגל לפני משחק הגביע מול ניופורט, לאחר שבילה כ-12 שעות במועדון בבלפסט שבאירלנד, כשבבוקר שאחרי הודיע כי הוא חולה ופספס את האימון המסכם של הקבוצה לקראת המשחק.
בראייה רחבה יותר, אם שמים רגע בצד את סוגיית הנבחרת, העונה הזו היא כזו שמאפיינת בצורה מדויקת עד כה את הקריירה של רשפורד, קריירה שמלאה בחוסר יציבות. אחרי מספר שנים של נסיקה מתמדת מאז עלה לבוגרים, בעונת 2019/20 - עונת הקורונה - הוא היה נהדר וגם הפך לגיבור לאומי אחרי שהרים קמפיין איסוף כספים לילדים עניים.
לאחר מכן התרסק ב-2021/22, עונה שבה היה נראה שהוא לא יכול לעשות שום דבר נכון, וחשף כי סבל מבעיות נפשיות. ב-2022/23, (עונה שעברה) הוא רשם את התקופה היפה בקריירה שלו עם 30 שערים בכל המסגרות, נבחר לשחקן העונה של המועדון, אבל כאמור העונה שוב הלך שלושה צעדים אחורה.
לא מעט אנשי תקשורת בממלכה וגם אוהדים של יונייטד חושבים שאולי עדיף לצדדים להפריד כוחות. מחאת הקהל נגדו מול ניוקאסל לא הפתיעה. לא מעט פעמים העונה היה קל לשמוע את התסכול שיש לחלק מהאוהדים כלפיו.
מעריצים מושבעים אוהבים אותו ותמיד יאהבו אותו, אבל אולי - כמו במשפחות רבות - אנשים יכולים להיות קשים יותר דווקא עם היקרים להם מכל והלחץ שיש על כתפיו של רשפורד גדול מדי עבורו. יונייטד חולה כבר שנים, מחליפה מאמנים, שיטות, דרך וזה גם כמובן משפיע גם על היכולת שלו. אלה שקוראים לו לעזוב מסתכלים על שחקנים נוספים שיצאו מאנגליה, גם אם בגיל צעיר יותר (בלינגהאם, סאנצ'ו) למקומות אחרים ופרחו.
מנגד, ייתכן ועזיבה של יונייטד כרגע היא הטעות הגדולה ביותר שהוא יכול לעשות. יונייטד יוצאת למסע חדש עם סר ג'ים רטקליף ו-INEOS, שמקווה להחיות מחדש את המועדון עם מבנה ארגוני על הדשא ומחוצה לו.
עם תנאים חדשים וגב תומך יותר גם מדרגים גבוהים באולד טראפורד, אולי הוא יוכל לשחזר את היכולת שגרמה ליונייטד להפוך אותו לאחד המשתכרים המובילים במועדון ולזמן ממושך יותר. יונייטד יכולה עם ניהול החדש ועם מספר החלטות נכונות לעשות את אותה הדרך שארסנל עושה בשנתיים האחרונות, דרך שכמעט הובילה אותה העונה לאליפות. בנוסף, רשפורד כשחקן בית הוא היה, עודנו וכנראה שגם יהיה כל עוד ירצה בכך, יותר חזק מכל מאמן שיגיע.
מי שהביע את האמון שלו ברשפורד הוא כוכב נבחרת אנגליה לשעבר מייקל אואן, שאמר הסופ"ש: "אני יודע שהיתה לו עונה רעה, אבל כולנו יודעים באיזה שחקן מדובר ובנבחרת הוא תמיד טוב. הייתי סולח לכל שחקן שמשחק בצורה בינונית ביונייטד הנוכחית. היו כל כך הרבה שחקנים שאכזבו שם, ואז עזבו ושגשגו. זה מקום קשה לתפקד בו כרגע, כך שלא הייתי ממהר לבקר אותו".
עוד הוסיף מי שנחשב לילד הפלא של הכדורגל האנגלי בצעירותו: "אם אני סאות'גייט, ואני בפיגור 1:0, 15 דקות לסיום חצי גמר היורו, ואני מסתובב לספסל שלי - אפילו אם יש לי את פיל פודן, קול פאלמר, בוקאיו סאקה, ג'יימס מדיסון וג'ק גריליש, אם הייתי רואה את רשפורד, הייתי חושב שהוא יכול לשנות את המשחק. הכישורים, המהירות ויכולות הסיום שלו יכולות לשנות משחקים".
דבריו של אואן לא מופרכים ולרשפורד אין כוונה לעזוב את יונייטד כרגע גם לאחר שנשאר מחוץ ליורו, גם אם אריק טן האח יישאר במועדון, אבל ברור כי גם הסבלנות שלו מתחילה לפקוע.
ליונייטד, מצדה, אין רצון למכור את רשפורד, כי היא עדיין מאמינה בו, אבל גם אצלה הדברים עלולים להשתנות אם תגיע הצעה אסטרונומית על שחקנה ומאמן חדש אם יגיע, יהיה מוכן לעסקה. מה שבטוח, ששני הצדדים, אחרי הגמר היום, צריכים לעשות חשבון נפש איך ממשיכים מכאן. יחד או לחוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו