ביום שישי תיפתח בקטאר אליפות אסיה ה־18 בכדורגל, ובין 24 הנבחרות המשתתפות אפשר למצוא את אלה של איראן, סוריה, לבנון, עיראק ופלשתין. בניגוד לאליפות אפריקה, שתשוחק במקביל ובה יש נציגות ישראלית נאה, שכוללת ארבעה שחקני ליגת העל בנבחרות סנגל, אנגולה וזמביה, שאותה מאמן אברם גרנט, באליפות אסיה אין לנו כל נגיעה.
כל עדכוני הספורט מהארץ ומהעולם - עכשיו גם ב-Whatsapp >>
או שבעצם יש: בסגל הפלשתיני נמצאים שני שחקנים בעלי תעודת זהות ישראלית. הראשון והמוכר יותר הוא אקס מכבי חיפה, הקשר עטאא ג'אבר, שאף שימש קפטן בנבחרת הצעירה. השני הוא עלאא אלדין חסן, חלוץ בבני סכנין, ששיחק העונה פעמיים בליגת העל. באופן טבעי הסיפור הזה לא עבר חלק בגרון של הישראלים, בטח בזמן המלחמה מול חמאס. לכל ברור - הפלשתינים ינצלו את הבמה הבינלאומית כדי להעביר מסרים פוליטיים.
עומר אצילי כובש שער בכורה בליגה האמירתית // מתוך: X
זה לא חדש. אליפות אסיה היא אירוע פוליטי לא פחות מאשר ספורטיבי. לאורך כל ההיסטוריה, הפוליטיקה היתה מרכיב משמעותי בטורניר, בעיקר בשל היריבויות בעולם הערבי. כך, למשל, באליפות שהתקיימה ב־2019 באיחוד האמירויות נבחרת קטאר סבלה מהתנכלויות על רקע הסכסוך שהיה אז בין שתי המדינות. האמירותים סירבו לאפשר לאוהדים קטארים ולנציגי התקשורת הקטארית להיכנס למדינה. כשקטאר הביסה את האמירויות 0:4 בחצי הגמר, הקהל המקומי השליך נעליים על שחקני קטאר, אבל זה לא מנע מהנבחרת הסגולה לנצח בגמר את יפן 1:3.
מדיניות ההסתרה
אבל זה כלום לעומת מה שצפוי בטורניר שייצא לדרך בסוף השבוע הקרוב. פלשתין היא אחת הנבחרות החלשות מבין 24 המשתתפות, אבל צפויה להיות אחת המסוקרות ביותר. התקשורת העולמית כבר החלה לפרסם כתבות על מה שעברו השחקנים במהלך ההכנות, והוועדה המארגנת הודיעה שתתרום את ההכנסות ממכירת הכרטיסים לטובת סיוע הומניטרי לעזה. גם כמות דגלי פלשתין שצפויים להיראות ביציעים תהיה גדולה יותר מבכל טורניר, אפילו ממונדיאל 2022 שנערך בקטאר.
כל משחק של הפלשתינים יהפוך לאירוע פוליטי, עם כרזות לפני המשחקים והצהרות אחריהם, לטובת העזתים ונגד ישראל, כמובן. סביר להניח שזה יקרה גם במשחקים של לבנון, סוריה ועיראק. ועכשיו, לך תאמין שישראל היתה בעבר אחת הנבחרות החזקות באסיה, השתתפה בארבעת הטורנירים הראשונים, ואפילו זכתה פעם אחת בתואר.
בהתאחדות האסיאתית מנסים להצניע ככל הניתן את חלקה של ישראל בתולדות המפעל, אף שאת ההיסטוריה אי אפשר לשכתב. לפני הטורניר שהתקיים באוסטרליה ב־2015 הפיקה ההתאחדות סרטון בן שלוש דקות, שבו הוצגה ההיסטוריה של האליפות, מ־1956 עד 2011. כל הטורנירים הונצחו בסרטון, למעט אחד - זה שישראל אירחה ב־1964 וגם זכתה בו.
בניגוד למה שנהוג ומקובל באתרים מהסוג הזה, באתר הרשמי של ההתאחדות האסיאתית אין כמעט זכר להיסטוריה של אליפות היבשת - כנראה כדי להימנע מלהזכיר את המילה המפורשת "ישראל". וזה נכון גם לגבי גביע אסיה למועדונים, שהרי מכבי ת"א זכתה בתואר פעמיים, ב־1969 וב־1971. ועוד לפני כן הפועל ת"א היתה הישראלית הראשונה שזכתה בגביע האלופות האסיאתי ב־1967.
על רקע הימים האלו די מדהים לדעת שבגמר של 1970 האדומים מת"א הפסידו בהארכה לאלופת איראן, טאג', במשחק שהתקיים בטהרן. יחזקאל חזום כבש להפועל. אגב, מכבי ת"א של גיורא שפיגל ודרור בר נור זכתה בתואר ב־1971 בניצחון טכני. היריבה בגמר, אליאט אל־שורטה העיראקית, סירבה לשחק מול הישראלים.
כמו הכרזת המדינה
היום זה נשמע דמיוני, אבל היו ימים שבהם הכדורגל הישראלי שלט ביבשת אסיה בשנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70 - ולאל על היה קו ישיר לטהרן. השיא כאמור היה ב־1964, כשישראל אירחה את הטורניר הגדול. 35 אלף צופים הגיעו לאצטדיון ר"ג, ואורח הכבוד בטקס הפתיחה היה ראש הממשלה לוי אשכול. שייע גלזר הדליק את הלפיד, והשוער האגדי יעקב חודורוב השביע את המשתתפים. המדינה כולה עקבה בנשימה עצורה אחרי המשחקים ששודרו ברדיו. הטלוויזיה הישראלית החלה לשדר רק ארבע שנים מאוחר יותר.
הטורניר אז היה צנוע עם ארבע נבחרות. ישראל, שאותה אימן יוסל'ה מרימוביץ', ניצחה במשחק הפתיחה את הונג קונג 0:1 משער של הכוכב הנתנייתי בן ה־19 מוטל'ה שפיגלר. במשחק השני ניצחה הנבחרת את הודו 0:2 מפנדל של שפיגלר ומשער נוסף של יוחאי אהרוני, חלוץ הפועל מחנה יהודה. את התואר הבטיחה לעצמה ישראל כשגברה לעיני 40 אלף צופים על דרום קוריאה 1:2, משערים של מוצי לאון ממכבי יפו וגדעון טיש, כוכב הפועל ת"א הוותיק.
נשיא המדינה זלמן שזר העניק את הגביע לקפטן הנבחרת נחום סטלמך, ואמר: "קהל כה נלהב ראיתי רק בהכרזת המדינה ב־1948".
פרסום ראשון: נבחרת ישראלית סולקה מאליפות העולם "מסיבות ביטחוניות" >>>
