אחת המכות הקשות ביותר שספגה ישראל בכלל ואוהדי הכדורגל בה בפרט בנושא ההסברה מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל" הייתה כאשר הפרמייר ליג ולאחריה כמעט כל קבוצות הליגה הטובה בעולם הוציאו הודעה כי יקיימו דקת דומיה במשחקיהן לכבודם של "הנפגעים החפים משפע משני הצדדים" מבלי להזכיר את המילה "טרור", בלי לתת דגש על כמות הנרצחים הבלתי נתפסת בצד הישראלי בטבח שביצע החמאס, מה שעורר זעם גדול בארץ הקודש.
בניגוד לאנגליה, בגרמניה לא התעסקו בפוליטקלי קורקט, אלא נתנו את הדגש על הזוועות והסבל של הישראלים. האם זה השפעה של השואה? האם זה המדיניות שלהם לכל עוולה ברחבי העולם בלי קשר ליהודים או ישראלים? יכול להיות שזה הכל ביחד. בשיחה שערכתי עם רפאל הוניגשטיין, אחד מכתבי הכדורגל הבכירים באירופה, גרמני שחי באנגליה ונשוי לישראלית, שעובד ב"דר שפיגל" הגרמני, ב"אתלטיק" האנגלי ועם עוד מספר כלי תקשורת בכירים ביבשת, הוא נתן את הפרספקטיבה שלו על התמיכה של הגרמנים בישראל, שלא משתמעת לשתי פנים.
"מדינות בדרך כלל אינן טובות בטיפול בפשעים ההיסטוריים שלהן. אני מניח שזו נטייה אנושית להעלים את זה ולנסות להסתכל קדימה. אבל אחרי מלחמת העולם השנייה, גרמניה קיבלה החלטה מודעת מאוד, כמובן עם קצת עזרה ממדינות מערביות שכבשו אותה לחשוב אחרת", אומר הוניגשטיין, "וכן, גרמניה הכריזה לא פעם על ביטחונה של ישראל כחלק מהצהרת המשימה הלאומית של גרמניה עצמה, ולפעמים זה יכול להרגיש כמו מחווה סמלית. אני חושב שיש מודעות ותחושת אחריות אמיתית לעזור לישראל להישאר בטוחה ככל האפשר, גם אם יש חילוקי דעות לגבי פוליטיקה או דברים כמו התנחלויות וכו'".
מאז החלה המלחמה בין ישראל לחמאס, לא מעט שחקנים ערבים העלו פוסטים קשים, כולל בגרמניה, והמועדונים בבונדסליגה התייחסו לנושא בצורה תקיפה. מיינץ ביטלה את החוזה של אנואר אל גאזי שאמר שישראל מבצעת "רצח עם", אוהדי אוניון ברלין ביקשו מהמועדון להעיף את עיסא לאיידוני הטוניסאי שביקר את ישראל וגם בבאיירן מינכן הייתה סערה גדולה סביב נוסייר מזראווי שהסית, בזמן שהוא חולק חדר ההלבשה עם "חבר" ישראלי – דניאל פרץ. באיירן הגיבה לדבריו של מזראווי בחריפות, הוציאה הודעה "כל אנשי המועדון מחויבים לערכים שלו", הזמינה את המרוקני לשיחת הבהרה והשעתה אותו למספר ימים מאימונים. למרות ההודעה הנחרצת, היו כאלה שציפו שמזראווי יסיים את דרכו בבוואריה, בזמן שפרשנים מסוימים טענו כי המצוקה בעמדת המגן הימני, גרמה לאלופה לנתח את הסיטואציה בצורה יותר צינית, דבר שהוניגשטיין פוסל על הסף.
"באיירן שוחחה עם מומחים לאסלאם, התייעצה עם קהילות יהודיות בגרמניה, וניסתה לגרום למזראווי להבין למה זו בעיה. אני חושב שעבור הרבה שחקנים עם הרקע שלו פרסום פוסטים פרו-פלשתינים לא נתפס כמשהו בעייתי, מבלי להיכנס לעוולות או לזכויות של ההשקפה זו. צריך להבין שיש השקפה שונה מאוד בחוץ, והמועדונים צריכים לגרום לשחקנים להבין קודם מה הבעיה עם העיתוי, עם הרגישות, עם העובדה שהם לא מגנים את החמאס", הוא אומר. "אני חושב שלגרום למישהו שהוא מאוד דתי ואולי גם קצת מפחד איך ייראו ההצהרות שלו בצד הערבי, להוקיע טרור, גם אם הוא לא אמר את זה בפיו אלא מנכ"ל באיירן, זה כנראה הדבר טוב ביותר שהם יכלו לקוות לו מבחינת הכרה. אני לא חושב שבמקרה הזמן באיירן עצמה עיניים. הם כן חשבו על זה בזהירות".
מי שהשמיעו את קולם בצורה אבסולוטית היו הקהלים בגרמניה. אוהדי ורדר ברמן, מיינץ, סט. פאולי ועוד הניפו שלטים לשחרור החטופים הישראלים, גינו את החמאס, במה שנתן פרספקטיבה נוספת על ההבדל בין קבוצות שנמצאות בבעלות אוהדים לבין מועדונים באנגליה שנמצאים בבעלות ערבית (קטאר, סעודיה) וכפופים לאינטרסים כלכליים. "אין ספק שבגרמניה אוהדים פעילים מאוד ומרגישים שחובתם להשמיע את קולם. הרבה ארגוני אוהדים נוטים לצד השמאלי בפוליטיקה ויש להן דאגה למיעוטים, ללהט"ב, לפליטים וגם לישראל, וזה מסביר את האקטיביזם. לאורך שנים הקהלים היו בחזית ההגנה לוודא שהכדורגל הגרמני נושא באחריות הזו בכל הנוגע למלחמה באנטישמיות, או אפילו, במקרה הזה, להיות פרו- ישראלים יותר מאשר במקומות אחרים".
בהמשך למה שאומר הוניגשטיין על העובדה כי לגרמניה חשוב ביטחונה של ישראל, בשבוע שעבר קנצלר גרמניה אולף שולץ הגיע לישראל לביקור תמיכה, נפגש עם בנימין נתניהו, וצוטט בגרמניה לאחר מהומות קשות והפגנות לא חוקיות נגד ישראל כי "נצטרך להתחיל לגרש מהגרים במספרים גדולים". כשאני שואל את רפאל האם לדעתו תמיכה בספורט בישראל נובעת מהמדיניות הכללית של מדינות כלפי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הוא די מסכים.
"אם אתה מסתכל למשל על האירים, מבחינתם פלשתינים מזכירים להם את המאבק לשחרור מהאנגלים, מה שמסביר למה יש הרבה תמיכה בפלשתינים באירלנד. עבור חלק מהאפריקאים, זה שידור חוזר של דרום אפריקה והאפרטהייד. עבור אנשים העוסקים בזכויות אדם, ישראל מוקבלת כעת לעליונות הלבנה של פעם. עבור אחרים, זה מקרה של קולוניאליזם, אבל בגרמניה הפריזמה היא השואה. זו נקודת ההתייחסות, שמסבירה מדוע יש יותר הבנה לישראל. בגרמניה יש דאגה גדולה על המהומות בערים שבהן יש אוכלוסיות מוסלמיות גדולות שמגיבות בברוטליות שלפעמים חוצה את הגבול".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו