מאות אוהדי כדורגל אדומים וצהובים, חברים, שחקנים ובני משפחה הרחיקו לקיבוץ מצר לחלוק כבוד אחרון לרועי מונדר שנרצח בניר עוז ב-7 באוקטובר במתקפת החמאס הברברית.
אייל סגל, בעלי מכבי נתניה בכדורגל, ספד לאוהד המסור: "אומרים שמשפחה לא בוחרים, מונדר בחר עוד מילדותו בשתיים, משפחת מכבי נתניה ומשפחת ליברפול שבימים האחרונים מתנהלת כאם חורגת".
סגל רמז בכך לאכזבה שהכתה בכל האוהדים האדומים בארץ, לאחר שדגל תמים לזכר הקורבנות (האוהדים, בינם מונדר עצמו) מהשבת הרצחנית ההיא, שהונף בתחילת משחק הדרבי בין ליברפול ואברטון ביום שבת האחרון, הוסר מן היציע בהוראה מלמעלה.
"רועי המוכר כמונדר בקרב אוהדי נתניה וליברפול היה מוקד ידע בלא מעט נושאי שיחה. מה שהפך אותו למוכר, משמעותי ובעיקר חביב", סיכם סגל.
"כאבנו יחד בהפסדים, קיללנו יחד שופטים, חגגנו יחד הצלחות הקטנות והצלחות עצומות, שיאים פסגות, בסיוטי הגדולים ביותר לא חלמתי לספוד לחבר ובן המשפחה האדומה ואחד הבולטים שבהם", אמר טל סיוון בשם אוהדי ליברפול בישראל.
"אני לא אלאה אתכם במדעי המונדר, כולכם הכרתם אותו, מדובר בדמות אמיתית. דמות קומיקס בעולם מציאותי, מצד אחד רציני, בעל עומק ומכלול דעות, מצד שני ילד שלא התבגר, אולי הדמיון הזה קישר בינינו כך", המשיך סיון.
"היית וכחן מתיש, היית דוד אוהב לכל ילד שפגש בך, היית חבר אמת, היית צבעוני, חמוש מצלמה ושיער מדובלל, רועש, חוצפן, מצחיק, בית חרושת לאושר בגוף אנושי. דמות קומיקס בעולם מציאותי. מציאותי מדי.
"המציאות הכתה בנו בשבעה באוקטובר במתקפה הנוראית ביותר שהייתה על העולם החופשי. מאז העולם הוא לא אותו עולם, הארץ לא אותה ארץ וגם ליברפול אינה אותה ליברפול, למעשה היום ניתן לומר בוודאות שהיא לא הייתה ראויה לאוהד מסור ומושבע כמוך, אבל המשפחה האדומה שלנו פה איתך, בשבילנו השיר ההוא הוא דרך חיים, גם אם באנגליה שכחו זאת, אנחנו זוכרים", כך ריגש סיון את כל הנוכחים בדבריו.
רותי ואברהם מונדר, הוריו של רועי, חטופים בעזה. זה המצב גם עם אחותו של רועי, קרן ובנה הקטן בן ה-9 אוהד, שיחגוג את יום הולדתו מחר בשבי החמאס, דבר שהוסיף לצער הרב שהכה במשפחה המורחבת.
ברכות של ספורטאים רבים הציפו את הרשת ובהם גם יעל ארד יו"ר הועד האולימפי: "אוהד היקר, יכולים לפגוע לנו בגוף אבל בנפש וברוח אף אחד לא ייפגע בך. כאוהד ספורט אני יודעת שיש לך כוחות פנימיים לשמור על עצמך ולהיות חזק בשביל המשפחה, אוהבים ומחכים לך".
מאות רבות של אוהדים הגיעו, השיח סביב אירועי שבת לא פסק לרגע, אפילו השמעת ההמנון המפורסם של הקבוצה בתום הלוויה, "לעולם לא תצעדי לבד", לא הכניס רוח באוהדים, כי הם הרגישו לבד, לבד במערכה. לבד כמו גופתו של מונדר שנמצאה לא רחוק מביתו.
המועדון שהוא כל-כך אהב וחי אותו השאיר אותו לבד. אבל אנשי החוג אוהדי ליברפול, אוהדי נתניה, משפחתו וחבריו שאהבו כל-כך את האיש עם החיוך, החשמלאי המקצועי שהצליח לפטור כל בעיה, הבטיחו שהוא לעולם, לעולם לא יצעד לבד.
"זה לא נתפס שאתה לא תתקשר פתאום ושלא 'תקפוץ' יותר מניר עוז עד למצר, קפיצה 'קטנה' כזאת של 200 קילומטר. מגיע לכל אירוע גם כשאין אירועים מיוחדים. עם הכובע שלך, לפעמים עם המצלמה, עם הדיבור האינסופי על אקטואליה וליברפול. ומי יודע איפה המשפחה שלך שאנחנו כל-כך אוהבים", ספדה קרובת משפחתו בשם משפחת בן עזרא,
"אתה בן הדוד שלנו, כל פעם שהיית מגיע הילדים היו רצים אליך ומחבקים אותך. היית מניף אותם ומשחק איתם בסבלנות ואהבה רבה, סיפרנו לילדים שאתה בלב שלנו אבל שלא תבוא יותר לבקר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו