מנצ'סטר יונייטד מקנאה בבאיירן מינכן בהרבה מובנים - אבל המהותי הוא זה: אם החוקים הגרמניים של בעלות אוהדים היו חלים באנגליה, אז המועדון הכי אהוד בממלכה היה גם העשיר ביותר ופועל כמעט כרצונו בשוק השחקנים המקומיים. כך הגיעה באיירן למצב שהיא חיסלה כמעט לחלוטין את התחרות בליגה המקומית - והעונה שלה מוגדרת רק בכמה משחקי נוקאאוט בליגת האלופות מפברואר והלאה.
במצב הזה באיירן יכולה לנהוג בשקט בתוכניות עונתיות: היא השילה משקל עודף - פבאר, הרננדז, גרבנבראך ומאנה עזבו - וצירפה בערך באיזון כלכלי את הארי קיין וקים מין־ג'ה. היה קצת זמזום לאחר בכורה לא מוצלחת לקיין בסופר־קאפ הגרמני, אבל בארבעה משחקי ליגה הוא כבר עם ארבעה שערים. נראה שיוכיח די בקלות שכמויות ההבקעה של רוברט לבנדובסקי כן היו קשורות לליגה שבה שיחק.
בדומה לקיין, גם מין־ג'ה היה בתוכניות של מנצ'סטר יונייטד, וגם הוא יביט אל הקבוצה היריבה הערב ויודה לשכלו הטוב על ההחלטה שלו. נכון, כרגע הוא נראה קצת פחות בטוח מבעונת האליפות של נאפולי - בזמן שהוא לומד את הליגה, קבוצתו או סגנון השיפוט. בבאיירן מינכן יש לשחקני רכש פריבילגיה להתאקלם.
מכאן לתוכנית הפופולרית: בעיות מנצ'סטר יונייטד. אחרי שמנטרלים את כל הרעש מסביב - הודעות אנונימיות לעיתונות שחותרות תחת המנג'ר ומורל ירוד בגלל אוסף פרשות מייסון גרינווד, אנטוני וג'יידון סאנצ'ו - נשארה לאריק טן האח בעיה בסיסית מאוד: חוסר התאמה בין האיכויות של הקישור להתקפה.
מכת השערוריות היתה כולה בהתקפה, ומעט שחקני ההתקפה האיכותיים שנותרו - מרכוס ראשפורד, הארגנטינאי הצעיר אלחנדרו גרנאצ'ו והרכש הדני הלא מוכח ראסמוס הויילנד - טובים במשחק מעבר, שאולי מתאים לקבוצה שמתגוננת או לוחצת באינטנסיביות.
הקשרים היותר איכותיים - קאסמירו וכריסטיאן אריקסן - הם באמת מהשחקנים האינטליגנטיים בעולם, אבל ללא רגליים ללחוץ ולהילחם על הכדור. וכך החליפו שחקני ברייטון 30 מסירות - בכל רחבי המגרש מהשוער אל כל אחד מדגלי הקרן ובחזרה אל קו החצי כמה פעמים - לפני שכבשו את השער השלישי משחקן חופשי ברחבה באולד טראפורד.
אוהד יונייטד אופטימי יחשוב שבאיירן, מאחר ששמה גדול בהרבה מזה של ברייטון, נותנת לשדים האדומים את הלגיטימציה להסתגר מאחור ולפחות להביא לידי ביטוי את מעט היכולות ההתקפיות שנותרו לה. אבל גם זו הנחה מאוד ספקולטיבית. בשנה שעברה היתה למנצ'סטר יונייטד לפרקים רביעייה אחורית יציבה יחסית: רפאל וראן, ליסנדרו מרטינס, לוק שואו וארון ואן ביסאקה. כולם, מלבד מרטינס, לא ישחקו במינכן.
את הרעש מסביב מובן שאי אפשר לנטרל. שיקום מקצועי של מנצ'סטר יונייטד הוא תהליך של כמה עונות, ולכן לא אינטרס של הבעלים הנוכחיים שהעמידו את המועדון למכירה. הדרג הניהולי - אנשים כמו גרהאם ארנולד או ג'ון מורטאו - יודע שלא יקבל תפקיד נוסף בעולם הכדורגל לנוכח התוצאות. המטרה שלהם היא אולי פיצויי פיטורים מבעלות עתידית.
השחקנים היותר מפורסמים - כמו וראן וקאסמירו - כבר צברו את המדליות והתארים שלהם ואם לא יראו עתיד ביונייטד, כסף לא פחות גדול מחכה להם בסעודיה. לשחקנים אחרים אין שום ביקוש ברמת השכר שהם מקבלים באולד טראפורד. הארי מגווייר כבר המחיש זאת, כשביטל עסקת העברה שלו לווסטהאם.
הוא שידר למנג'ר שלו, ואולי לכל אחד שעוד חשק בתפקיד מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, מסר פשוט: אי אפשר לנקות את חדר ההלבשה באולד טראפורד תחת ההנהלה הנוכחית. כוחם של השחקנים לא בא מיכולתם, אלא מאי־היכולת להיפטר מהם. אולי לפני טקטיקה, טן האח צריך לשאול את עצמו - אילו שחקנים עדיין תלויים בהצלחת הקבוצה להבטחת שמם הטוב מבחינה מקצועית?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו