מאמן ויאריאל הוא אונאי אמרי. והאיש הזה, על שלוש הזכיות שלו בליגה האירופית עם סביליה פלוס הופעה נוספת בגמר עם ארסנל, מצליח להשכיח במידה מסוימת את העובדה שהגמר הערב (רביעי, 22:00, ספורט 1) מול מנצ'סטר יונייטד יהיה הראשון בתולדותיה של ויאריאל. לא רק גמר אירופי ראשון, אלא בכלל. ארבע פעמים בעבר היתה הצוללת הצהובה פסע מהמשחק על הגביע - שלוש פעמים נעצרה בחצי גמר הליגה האירופית, ופעם אחת, זכורה במיוחד, היתה במרחק פנדל אחד של חואן רומן ריקלמה מהופעה בגמר ליגת האלופות. ארון הגביעים שלה ריק לגמרי, במדף המקומי כמו בזה הבינלאומי, ולכן המשחק הערב מוגדר כגדול וכחשוב ביותר בתולדותיה.
עוד דבר שקצת נשכח, וזה פחות באשמתו של אמרי, הוא שוויאריאל היא קבוצה פצפונת שמגיעה מעיר פצפונת בת 50 אלף תושבים. לשם השוואה, רק שני מקומות קטנים יותר שלחו קבוצה לגמר אירופי: מונאקו ב־2004, שלה 39 אלף תושבים אך כמויות של כסף, ובאסטיה ב־1978, שלה 49 אלף תושבים ועשתה זאת ב־1978.
היום בימינו הרבה יותר קשה להיות קטן ומצליח. צריך מסורת אדירה או תקציב עצום, עדיף כמובן שניהם, או שצריך לחפש דרך שונה ועקיפה, כפי שעשתה ועושה ויאריאל.
השגריר האולטימטיבי
מסורת יוצאת דופן הרי אין לה, בכל זאת מדובר בקבוצה שרק ב־1998 עלתה בפעם הראשונה לליגה הבכירה, וגם התקציב שלה לא בשמיים. להבדיל משלוש הנציגות האנגליות שהגיעו העונה לגמר אירופי, אין לה בעלים אמריקני/רוסי/קטארי, אלא את פרננדו רויג' - איש עסקים מקומי שמעמיד תקציב של 100 מיליון יורו, כרבע מזה של יונייטד.
אולם בעוד אוהדי השדים האדומים מוחים נגד משפחת גלייזר העומדת בראש המועדון, בוויאריאל מוקירים ומכבדים את התרומה האדירה של רויג' למועדון ולעיר. עד כדי כך שב־2008 זכה לתואר "בן מאומץ של העיר" על כך שהוא "השגריר הטוב ביותר של המקום".
רויג', שהתאושש לאחרונה מקורונה ויהיה הערב בגדאנסק, הוא הנשיא המכהן הוותיק ביותר בכדורגל הספרדי. כבר 24 שנים שהוא עומד בראש המועדון שעבר בפרק הזמן הזה מסלול שרכבת הרים בסופרלנד יכולה רק לקנא בו. היו שם עליות ליגה וירידות, סגנות, משברים כלכליים, עונות מופלאות ולא מעט פספוסים בחצאי גמר. לאורך כל הזמן הזה רויג' ליווה את הקבוצה כאחרון האוהדים, מגיע לכל מקום ואף פעם לא מוותר על החלום הגדול: להעפיל לגמר אירופי ולזכות בתואר.
וכעת, לא רק שהחלום התגשם, זה קורה עם הקבוצה שהכי מייצגת את ויאריאל ופועלת תחת רויג'. בעוד ב־2006 היו אלה ריקלמה, דייגו פורלאן ומרקוס סנה שהובילו את הקבוצה לחצי הגמר, הפעם אלה שחקני הבית. רויג', יחד עם המנהל המקצועי חוסה מנואל יאנסה, שמו בשנים האחרונות דגש על האקדמיות והקבוצות הצעירות, והתוצאות בהתאם.
"באים לזכות בגביע"
מתוך ה־16 ששיחקו מול ארסנל בחצי הגמר, שמונה גדלו במועדון, ובהם שחקני הנבחרת ג'רארד מורנו ופאו טורס. "יש פה חבר'ה שנמצאים במועדון עשר שנים ויותר, והם מכירים זה את זה מצוין", הסביר יאנסה. הקשר מאנו טריגרוס, שהגיע בגיל 18 לקבוצת המילואים, הוסיף: "מהרגע הראשון הבנתי שהם מחפשים שחקנים שישחקו את הכדורגל של ויאריאל. שיידעו לטפל בכדור ולא יעיפו כדורים סתם".
עבור רויג' בן ה־73, הקבוצה הנוכחית היא התגשמות כל הפנטזיות והגמר הזה הוא התגשמות כל החלומות. ויאריאל של אונאי אמרי עמוסה שחקנים מקומיים, מקדשת את סגנון המשחק שמלמדים בקבוצות הצעירות, ובזכות כל אלה היא רחוקה משחק אחד מתואר ראשון בתולדותיה. רויג', שהוא הסמל, הנשמה והכוח של המועדון הזה, חיכה לרגע הזה מאז התיישב על כס הנשיאות ב־1997. לכן הוא לא מתרשם מסוכנויות ההימורים ומרחשי הרקע שרואים במנצ'סטר יונייטד פייבוריטית גדולה. "אנחנו לא באים לגדאנסק למסיבה", הכריז אמש, "אנחנו באים לנצח ולזכות בגביע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו