נבחרת אנגליה הצעירה תחפש הערב כרטיס לגמר היורו עד גיל 21, לראשונה מאז 2009. אם תעשה זאת, היא תוכל להמשיך לפנטז על זכייה בתואר השלישי בתולדותיה והראשון מאז 1984. על הפרק עומדות אפשרויות היסטוריות, וכל זה הודות לכדורגל המצוין שמציגים השחקנים של לי קרסלי, שעד עתה הניב שבעה שערים בארבעה משחקים, שבהם אנגליה לא ספגה.
אבל לא מדובר בנבחרת של הגנתית נטו. היא הציגה משחק התקפי משובח מול ישראל ומול צ'כיה, ויש לה שחקנים טובים כמו אנתוני גורדון, מורגן גיבס ווייט, אמיל סמית' רואו, קרטיס ג'ונס והארווי אליוט - כולם מהפרמייר ליג. ועדיין, יורו 2023 לא נמצא בראש מעייניה של הממלכה.
למעשה, זכויות השידור של הטורניר לא נרכשו על ידי אף ערוץ טלוויזיה אנגלי ואת השידורים יכולים לראות בממלכה רק דרך האתר של אופ"א. "זה מתסכל אותי, כי זה תמיד טוב להציג את הדור הבא", אמר השבוע המאמן קרסלי באכזבה, "זה יכול היה להיות ממש נחמד אם אנשים היו זוכים לראות איך נראים השחקנים הבוגרים הבאים. אנחנו מקווים שנוכל להמשיך להתקדם ואז לקבל קצת יותר סיקור".
אין הבטחות
הסיקור אכן עלה אחרי הניצחון על פורטוגל ברבע הגמר, אבל הוא עדיין רחוק מלהיות מספק. באתרים הגדולים צריך לגלול לא מעט בין ידיעות על שחקני רכש ועל המתרחש בטורניר ווימבלדון עד שמגיעים לנבחרת עד גיל 21. וכשכבר מגיעים, אפשר לחוש בנימה של ציניות שעוטפת את הטקסטים - למשל ב"גרדיאן", שם עסקו רבות בכך שהנבחרת עד גיל 21 היא בכלל נבחרת עד גיל 23, ושבגיל 23 שחקנים אנגלים הם כבר בוגרים לכל עניין ודבר.
כדוגמה הביאו שם את תיאו וולקוט, שהיה צעיר בשש שנים מכמה משחקני הנבחרת הצעירה כשזומן למונדיאל של הגדולים ב־2006. עוד צוין שם בעוקצנות מסוימת שבסגל של הנבחרת האנגלית עד גיל 21 יש 12 שחקנים שהם מעל לגיל 22, ושאת הניצחון הגדול שלהם הם כבר השיגו: זימון השחקן המבוגר ביותר בטורניר, המגן מקס ארונס - בן 23.5.
הציניות האנגלית לא נובעת רק מזלזול, אלא גם מהבנה שהנבחרת הזאת לא בהכרח מייצגת את העתיד של הכדורגל האנגלי כמו שהיא מייצגת את העומק, את המגוון ואת העוצמה. להוציא את סמית' רואו, אף שחקן בסגל הנוכחי לא שיחק בנבחרת הבוגרת, ולהוציא את אליוט, קשה להמר על מישהו שיככב בשנים הקרובות במדים הלאומיים. השחקנים הצעירים המבטיחים יותר, כמו פיל פודן, בוקאיו סאקה, ג'וד בלינגהאם, קונור גלאגר ומארק גהי, כבר נמצאים בסגל של גארת' סאות'גייט, ולא זקוקים לטורניר בגאורגיה וברומניה כדי לעשות את הקפיצה לשלב הבא.
פעולת חיבור
חשוב לציין ששום דבר מהנכתב פה לא מוריד מיכולותיה של אנגליה ומהשאיפות שלה לנצח הערב את ישראל ולזכות בסופו של דבר בטורניר, גם לא העובדה ששני המגינים הימניים שלה - ארונס ובן ג'ונסון - מוצהבים ולא יכולים לשחק בחצי הגמר.
קרסלי קיבל לידיו נבחרת שהודחה בשלב הבתים בחמישה מתוך ששת הטורנירים האחרונים, שהתקשתה במשחקי ההכנה האחרונים, שאיבדה את מלך השערים שלה פלוריאן באלוגון לארה"ב, ושלא ממש עניינה את הקהל הרחב. "לנבחרות הצעירות הקודמות של אנגליה היו שחקנים מעולים, אבל לא היה חיבור", אמר השבוע מצטיין הניצחון על פורטוגל, גורדון, "אבל בנבחרת שלנו החיבור הוא מעולה, ורואים את זה".
בזכות החיבור המיוחד הזה, ובזכות העומק והאיכות של השחקנים, נבחרת אנגליה הצליחה להגיע לחצי הגמר אף שמעטים נתנו לה סיכוי לעשות זאת, ואף שמעטים זכו לראות את זה במו עיניהם. אולי אם יעברו את הנבחרת של גיא לוזון (אותה כבר ניצחו 0:2 בשלב הבתים), מישהו בממלכה ירים את הכפפה ויעביר את משחק הגמר בשידור ישיר גם במסכי הטלוויזיה באנגליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו