ריאל מדריד אלופת אירופה ושיאנית הזכיות במפעל דילגה בקלילות על פני ליברפול בשמינית וצ'לסי המתפרקת ברבע הגמר, והיא סופרת חמישה ניצחונות רצופים במפעל שהיא כל כך אוהבת כשבשלושת המשחקים האחרונים היא שומרת על שער נקי.
בעונה שעברה, קארים בנזמה היה השחקן שהכל סבב סביבו, אבל העונה הסיפור הוא אחר. ריאל מציגה את הקישור הכי מנוסה באירופה עם טוני קרוס ולוקה מודריץ', את העוצמות של פאדה ואלוורדה שמג'נגל בין הכנף למרכז, את אדוארדו קמאבינגה הצעיר, שנתון 2003, שנראה נפלא גם כקשר אחורי וגם כמגן שמאלי.
**
אבל מעל כולם נוצצים צמד שחקני הכנף הברזילאים, ויניסיוס ורודריגו, שמשלימים אחד את השני ומגיעים לישורת האחרונה של העונה בכושר שיא.
מנצ'סטר סיטי פפ גווארדיולה הניף את הגביע עם האוזניים הגדולות בפעם האחרונה לפני תריסר שנים עם קבוצת החלומות מברצלונה. מאז, פפ לא הצליח לשחזר את ההישג למרות שהקבוצות שלו זכו בתארים מקומיים (7 אליפויות) ולאורך חלקים משמעותיים בעונה שיחקו כדורגל מעולם אחר.
הגדולה של הספרדי היא שהוא לא שוקט על השמרים וכל הזמן מחדש טקטית, אבל לפרקים זה גם היה לו לרועץ, עם מחשבות יתר (שנתפסו כהתחכמויות) ואחת הדוגמאות הבולטות לכך הייתה הוויתור על רודרי בגמר מול צ'לסי וההסבה של ברנרדו סילבה לעמדת הקשר האחורי מה שהיווה את אחת הסיבות להפסד.
סיטי משחקת בחודש האחרון את הכדורגל הכי מגוון ויעיל בתקופת פפ גווארדיולה וזה מגיע בדיוק בשיא העונה. המוכנות לוותר על דומיננטיות עם הכדור (מול באיירן באיתיחאד סיטי בחזיקה 47% מהזמן בכדור ומול ארסנל בליגה רק 32% - בלתי נתפס במושגים של פפ), המשחק עם קו הגנה של ארבעה בלמים, הדחיפה של ג'ון סטונס לקישור כשסיטי מניעה כדור, השדרוג העצום במשחקו של ג'ק גריליש וכמובן המפלצת ההתקפית בחוד ההתקפה הידועה בכינויה ארלינג הולאנד, יוצרות תחושה שהעונה זו העונה שבה פפ ישבור את הבצורת ויניף שוב את הגביע שהוא כל כך ראוי לו.
מילאן אלופת איטליה היוצאת, עלתה בצורה מרשימה לחצי הגמר, כשהיא עוברת את טוטנהאם ומילאן ביעילות שיא ועם הגנת ברזל שספגה רק שער אחד וגם הוא, בתוספת הזמן של משחק הגומלין בנאפולי.
בניגוד לעונה שעברה, שבה מילאן כשלה בשלב הבתים ובליגה עשתה חיל וזכתה באליפות לאחר 11 שנים, העונה היא נאבקת על מקום בטופ 4 עם אינטר ורומא ונמצאת בתקופה רעה בליגה כשהיא מנצחת משחק אחד בששת משחקיה האחרונים (4:0 מוחץ דווקא על נאפולי).
מבחינה התקפית, התלות שלה ברפאל לאאו מוחלטת (מלך השערים ומלך הבישולים שלה העונה), אבל משחק ההגנה והשוער הנפלא שלה, מייק מניאן, הם אלו שהביאו אותה לשלב הזה. כשאני אומר משחק הגנה, אני לאו דווקא מדבר על רביעיית ההגנה, אלא בעיקר על שלישיית הקישור שהייתה נפלאה בשלבי הנוקאאוט ובעיקר מול נאפולי. אם סנדרו טונאלי, ראדה קרוניץ' ואיסמעיל בנאסר ימשיכו את היכולת הנהדרת שלהם בחצי הגמר, הרוסונרי בהחלט יכולים לפנטז על גמר הצ'מפיונס.
אינטר בדומה ליריבתה העירונית, גם אינטר בעונה לא פשוטה בליגה וגם היא הצליחה לעלות לחצי הגמר בצורה מרשימה מאוד, למרות תקופה נוראית בליגה – ניצחון אחד בשבעה משחקים, כשהיא מבקיעה ברצף הזה ארבעה שערי זכות בלבד.
סימונה אינזאגי ממשיך לדבוק במערך שלוש הבלמים שכל כך מזוהה איתו, אבל החלוצים שלו נמצאים בעונה לא פשוטה והביטחון שלהם ברצפה. לאוטרו מרטינס אמנם חזר טוב מהמונדיאל, אבל נתקע בחודש האחרון ובליגת האלופות יש לו שני שערים בלבד, אדין דז'קו כבר לא ילד (37) והבקיע בפעם האחרונה באמצע ינואר ורומולו לוקאקו בעונה קשוחה עם שלושה שערי ליגה בלבד.
הבצורת הזו של החלוצים נובעת כנראה מהקיבעון בשיטת המשחק ומהעובדה שהיריבות למדו לשחק מול אינטר.
בדרבי האחרון בליגה, ב-5 לפברואר, מילאן ניסתה לעשות מערך מראה לאינטר וכשלה, כשלאוטרו הכריע את ההתמודדות. הפעם זה כנראה לא יקרה ויהיה מעניין לראות מה אינזאגי יעשה כדי להתאים את הקבוצה שלו לזו של סטפאנו פיולי, כי בצמד מפגשים, בטח כשהבדלי הרמות מינוריים, ההתאמות שעושים המאמנים הן קריטיות להכרעת ההתמודדות.
