למעלה משנה שאוקראינה נמצאת במלחמה קשה עם רוסיה. מאז הפלישה של הרוסים למדינה השכנה בפברואר 2022, החיים של התושבים השתנו מהקצה אל הקצה, מיליונים היגרו למדינות אחרות, וגם הספורט המקומי ספג מכה קשה בכל ענף. ועדיין, בחודשים האחרונים הליגה האוקראינית מתקיימת למרות המלחמה. כמו בלא מעט ליגות ברחבי אירופה, לאחרונה גם באוקראינה יש לנו ייצוג של לגיונר - גיא חדידה.
הקשר ההתקפי בן ה־27 פתח את העונה במכבי בני ריינה, עבר לסקריאספור מהליגה הטורקית השנייה, ולפני שבועות ספורים החליט לחתום באודסה והספיק לכבוש ולבשל בהופעת הבכורה שלו בקבוצה. אם ללא מעט אנשים זה נראה כמו מהלך הזוי, חדידה עצמו טוען שהדברים מתנהלים בצורה די נורמלית.
"חששתי מאוד, אבל מהתחלה נתנו לי הרגשה טובה ותחושה של בית. נתנו לי לדבר לפני החתימה עם כמה שחקנים, והם הסבירו לי שהם מרגישים ביטחון. המשפחה שלי הגיבה בלחץ גדול, אבל אחרי שהם הבינו שאני רוצה את זה הם פרגנו. המצב הנוכחי בישראל לא פחות מפחיד מבאוקראינה".
כמה המלחמה מורגשת באודסה?
"היא כמעט שלא מורגשת. יש אזעקות מדי פעם, אבל האזעקות הן לא כמו בישראל. האזעקה מופעלת בכל המדינה בלי קשר למקום שאותו תוקפים. אנשים מפחדים, מסתכלים החוצה, רואים שאנשים ממשיכים ללכת ובעצמם ממשיכים כרגיל. העיר מרוחקת מהמלחמה. אני נמצא רוב הזמן עם הקבוצה במתחם האימונים. המסחר עובד, אנשים מטיילים. העיר מתנהלת בצורה שנראית לך תקינה".
מהן השאיפות של הקבוצה בעונה הקרובה?
"השאיפות של אודסה העונה היא להישאר בליגה, ובשנים הבאות המטרה היא לבנות קבוצה שתתמודד בצמרת".
כמה אודסה רחוקה כלכלית ומקצועית מדינמו קייב ושחטאר דונייצק?
"יש לנו שלוש קבוצות שמחזיקות בתקציבים גדולים של יותר מ־50-40 מיליון יורו - שחטאר, דינמו וזוריה. אנחנו עם תקציב של 8-7 מיליון יורו. מתקן האימונים שלנו בין הטובים באוקראינה, זהה לזה של דינמו קייב. באודסה גרים יותר ממיליון איש, ופה כולם חולים כדורגל. השאיפה בשנה הבאה להגיע לקונפרנס ליג".
למה החלטת לעזוב את טורקיה לאחר חצי עונה?
"בעיקר בגלל הסיטואציה שנוצרה שם. יום אחרי שהגעתי, המאמן התחלף והסבירו לי בצורה מאוד ברורה שהמאמן החדש ילך עם שחקנים מקומיים והוא לא ייתן לי דקות. לא בשביל זה יצאתי. רציתי לשחק להראות מה אני יודע. זו הסיבה שעזבתי".
"משחקים כשיש אור"
כדי להבין עוד יותר את הסיטואציה באוקראינה, צירפנו לשיחה את נשיא אודסה, זאביק, ישראלי לשעבר שנמצא במועדון מ־2004. "כשהתחילה המלחמה היה שוק טוטאלי. ב־27 בדצמבר 2021 התחלפו הבעלים, ובתוך שבועיים הרכבתי קבוצה עם 11 זרים, והיום כולם משחקים באירופה אחרי שהם עזבו כי החלה המלחמה. ביוני האחרון הצלחנו להרכיב קבוצה בזמן הכי קשה שיש, כשהיו הפצצות באודסה ובלביב. המדינה לקחה החלטה שננסה לשחק למרות המצב. התחלנו להתאמן ביולי, לשחק באוגוסט, ובמשחקים הראשונים היו עוצרים משחקים לפחות חמש פעמים. זה קשה, אבל בסופו של דבר מה שאנשים צריכים זה אוכל ומשהו ליהנות ממנו".
ולאחרונה המצב השתפר?
"לקראת הסילבסטר הדברים יותר נרגעו, מ־1 לינואר, מפני שקיבלנו הרבה נשק מאירופה. אנחנו מיירטים את מרבית הטילים. הרוסים פחות מפציצים ביום כי הם מנסים לפגוע נקודתית במוקדי כוח. החליטו שנשחק בשעות הצהריים כשיש אור, כשפחות יש התקפות, לכן המשחקים בשעה 13:00 או 15:00. יכול להיות שיהיה אפשר לשחק בקרוב עם קהל, עם 10% מתכולת האצטדיון, ואנחנו מקווים שזה ייתן שמחה לאנשים".
ובחזרה לגיא. אנחנו נמצאים בפגרת נבחרות. אתה רואה את עצמך לובש יום אחד את המדים של הנבחרת?
"חד־משמעית, זה החלום הכי גדול. כרגע זה לא המצב, אבל אני אעשה הכי טוב שאני יכול כדי להגיע לשם יום אחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו