המזל של לאוטרו מרטינס הוא שמנצחים תמיד נזכרים כמנצחים. הרי בסוף, כשהגביע מונף, כל מה שהוביל אליו מתנקז לכדי הצלחה. הטוב יותר והטוב פחות, כולם חלק מהסיפור השלם.
הסיפור השלם של ארגנטינה במונדיאל בקטאר הוא שאחרי 36 שנים, היא הניפה בפעם השלישית את גביע העולם. וכשזה קרה, כל השחקנים הפכו גיבורים. לא נותר אחד עם צלקת, אשם להפנות אליו את חיצי הביקורת, סמל לכישלון. מבחינת לאוטרו מרטינס, זה לא עניין של מה בכך.
סנטימטרים ספורים הפרידו בין חלוצה של אינטר לדמות הטרגית של ארגנטינה במונדיאל. כולם זוכרים את ההדיפה של אמיליאנו מרטינס לבעיטה של רנדל קולו מואני בדקה ה־123 של הגמר, אך מעטים זוכרים שבהמשך של אותה ההתקפה, לאוטרו נגח מ־5 מטרים החוצה. וכמו שההחטאה הזאת כבר נבלעה עם ההנפה - היו עוד הרבה כאלה שנשכחו. למשל: שערי הנבדל מול ערב הסעודית, ההחמצות הגדולות מול אוסטרליה, פספוסים גם מול הולנד - בסך הכל 238 דקות שהתחילו בהרכב והסתיימו עמוק בספסל, וכללו 11 בעיטות לשער, רק ארבע למסגרת ואפס שערים.
בין ההחמצות היה הפנדל המנצח מול ההולנדים ברבע הגמר, אבל גם הוא לא הצליח להחזיר לחלוץ את הביטחון שאבד. ממלך שערי הנבחרת במוקדמות ובקופה אמריקה, מרטינס קרס למעמד של מחליף שמקבל 8 דקות במשחק.
את מה שיכול היה לקרות למרטינס אם ארגנטינה לא היתה זוכה בגביע אפשר בקלות לדמיין. גונסאלו היגוואין הוא דוגמה חיה לחלוץ שפספס כשגביע גדול עמד על הפרק עבור ארגנטינה - עולמי או קופה אמריקה - והמחיר היה גדול. "היה לי המזל הרע להחמיץ הזדמנויות גדולות", אמר פיפיטה במסיבת העיתונאים שבה בישר על פרישה. "אלה היו רגעים קשים, אבל יכול להיות שבלי הרגעים האלו לא הייתי מצליח להמשיך הלאה".
על מרטינס פסחו הרגעים הקשים, והוא בהחלט המשיך הלאה. מאז פגרת המונדיאל, החלוץ של אינטר כבש 8 שערים ב־11 משחקים, כולל שער בסופר־קאפ מול מילאן ושער ניצחון נוסף מול הרוסונרי בדרבי. "הוא האיש שצריך להנהיג את אינטר", נכתב השבוע ב"גאזטה" לקראת המפגש מול פורטו, ונדמה שאין אופציה אחרת.
"החלטתי שאתן הכל"
מבחינת מרטינס, היכולת הרעה במונדיאל היתה בלתי נמנעת. "הגעתי לקטאר עם קרסול מפורק לחתיכות, לא יכולתי לבעוט לשער", סיפר לאחר הטורניר. "לא שיחקתי כמו שרציתי, לא עמדתי בציפיות של עצמי". בדיעבד, ההבנה הזאת היא שעזרה לחלוץ בן ה־25 להתמודד עם המצב. "החלטתי שאתן את הכל, אפילו אם זה מחוץ למגרש", הוא הוסיף, ולא שכח לפרגן למחליפו, חוליאן אלברס: "אני מאוד שמח בשבילו, הוא שחקן מצוין".
במקום לאכול את עצמו על ההחטאות, מרטינס שם את כל אלה מאחוריו ברגע שהפנדל של מונטייל נגע ברשת והכתיר את ארגנטינה לאלופת העולם: "זה היה רגע ייחודי, בלתי נשכח. הגשמת חלום". כשהתעורר מהחלום, מרטינס היה נחוש לעבוד קשה יותר מכל אלוף עולם אחר. אמנם המונדיאל השאיר אצלו מדליית זהב ולא צלקת, אבל היכולת לא סיפקה אותו ממש.
"אני חוזר לאימונים מתוך אהבה למשחק, ומתוך רצון לנצח בכל משחק", הכריז כשנגמר הפסטיבל - וזה בדיוק מה שעשה. מאז המונדיאל, מרטינס חד ומפוקס מול השער כפי שלא היה מעולם. הוא מקבל אחריות ומנהיגות, ובתמורה קיבל את סרט הקפטן. "אני שמח לראות שהוא מצליח באינטר", אמר מאמנו בנבחרת, ליונל סקאלוני. "הוא תמיד היה ותמיד יהיה החלוץ הראשון שלי". גם באינטר מעמדו יציב ואיתן, והערב הוא ינסה להמשיך לעשות את כל מה שלא הצליח לו בקטאר - לכבוש שערים ולנצח משחקים.
