השבוע האחרון היה תזכורת לסטטוס ההפכפך שבו נמצא הארי קיין. בתחילתו כבש שער ניצחון מול מנצ'סטר סיטי והפך לגדול כובשי טוטנהאם בכל הזמנים, לאחר ששבר את שיאו של ג'ימי גריבס והעמיד את המספר על 267.
כמה ימים אחר כך, מול לסטר, הוא ראה את ההגנה שלו קורסת בדרך לתבוסה שהנחיתה את הקבוצה לקרקע.
קיין, עם 19 שערים העונה בכל המסגרות, מפציץ בלי הרף, אבל התרנגולים שלו רק במקום החמישי ושוב האליפות ברחה. למעשה, התארים הקבוצתיים היחידים שעדיין עומדים על הפרק עבורו העונה הם הגביע האנגלי וליגת האלופות, שם מחכה לו הערב בשמינית הגמר מילאן.
לקיין אין תארים קבוצתיים. כלום. הוא בן 29, והכי קרוב שהגיע לתואר משותף היה גמר צ'מפיונס, גמר אליפות אירופה עם אנגליה, גמר גביע הליגה ומקום שני בפרמייר ליג. הוא איש הכמעט האולטימטיבי. לרוב זה ממש לא באשמתו.
הוא את שלו עושה, ולראיה, תשע עונות רצופות שבהן כבש יותר מ־15 שערי פרמייר ליג, מתוכן חמש שבהן עבר את ה־25 ואחת שבה נעצר על 30. מבחינה אישית קיין נותן המון, קבוצתית הוא מקבל מעט. טוטנהאם עדיין לא הצליחה להעמיד קבוצה שתיישר קו עם הרמה של החלוץ האדיר שלה.
לברון ואני
היו פעמים שהתקרבה, היו פעמים שממש לא, אבל העובדות הן שהתרומה של קיין - גדולה ככל שתהיה - אף פעם לא מספיקה. לכן, לאחרונה החל החלוץ להשתעשע במחשבה שאולי כדאי לעזוב. בקיץ 2021 הוא אפילו הודיע למועדון על רצונו ללכת, נותר מחוץ לסגל בפתיחת העונה, אך בסוף נשאר.
הדעה הרווחת היתה שטוטנהאם צריכה לבנות קבוצה טובה מספיק כדי לשכנע את הכוכב להישאר, אבל הנה, הקבוצה לא טובה מספיק - והוא עדיין פה. ולא רק שהוא פה, הוא פה כאמור כשיאן השערים החדש של טוטנהאם בכל הזמנים.
ואפילו שכדורגל הוא ספורט קבוצתי שנמדד לפי הישגים קבוצתיים, ההישג של קיין הוא תזכורת שגם כאן יש כוח עצום להישגים האישיים.
רק השבוע העולם עצר מלכת כדי להצדיע ללברון ג'יימס על שבירת שיא הנקודות בליגה הסדירה ב־NBA, ואף שללברון יש אליפויות ומדליות, התואר האישי זכה למקום של כבוד. ההתמדה, השמירה על סטנדרטים של איכות - כל אלה אלמנטים שראויים להערכה עצומה.
שירר, מאחוריך
לברון עשה את זה לאורך זמן ובמגוון קבוצות, ואילו קיין בקבוצה אחת. להתמדה ולעקביות אפשר להוסיף נאמנות, וכל אלה שוות לא מעט. "השיאים שלו הם המדליות שלו", אמר השבוע אלן שירר, המתאים ביותר לדבר על הנושא.
בארון של חלוץ העבר אליפות עם בלקבורן, אבל זהו התואר היחיד שבו זכה. יש לו הרבה כמעטים במדי ניוקאסל, אולם מספר השערים שכבש במדי הקבוצה - ושהפך אותו למלך שערי הפרמייר ליג - העניק לו מעמד גדול יותר מזה שהרוויח עם האליפות ההיא בקבוצה נשכחת.
"אולי הוא לא זוכה בתארים", הוסיף שחקן העבר מרטין קיאון, "אבל התואר שלו יהיה להפוך למלך שערי הפרמייר ליג בכל הזמנים".
קיין רחוק 60 שערים מהשיא של שירר, ובקצב הכיבושים שלו זה עניין של שלוש עונות. אם יעשה זאת, יגלה קיין שזה לא עניין סטטיסטי פעוט. הישג אישי בסדר גודל כזה הוא משהו שנשאר גם כשהקריירה נגמרת, חותמת נצחית ובלעדית.
סביר להניח שקיין מעוניין להוסיף להישג הזה איזשהו גביע, תואר מוחשי, וזה בהחלט יכול עוד לקרות. בינתיים הוא כבר נכנס להיסטוריה של המועדון שלו, וזאת תהילה בצורתה הטבעית ביותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו